ברוך הבא לפורום מרצ (-:
לשאלתך הראשונה - האפליה העיקרית נגד אזרחי ישראל הערבים היא בתקצוב לתשתיות וחינוך. הפער בין התקציב המוקצה ליישובים הערביים לשימור ופיתוח תשתית ולמוסדות חינוך, לבין התקציב המוקצה בתחומים אלו לישובים ה"יהודיים" הוא עצום, וגדל אף יותר בהשוואה לתקציבים בתחום זה המושקעים בהתנחלויות. אפליה נוספת נעוצה בשירות הצבאי - אזרחי ישראל הערבים, כמובן, אינם משרתים בצבא. כתוצאה מכך הם נפגעים פעם אחר פעם על ידי גזענות סמוייה בעזרת הטענה של "שירות צבאי" (שכונות ליוצאי צבא בלבד, מקומות עבודה ליוצאי צבא בלבד...). אפשר גם לדבר על אפליה תרבותית, על כך שלמרות שזוהי מדינה שחיים בה גם ערבים (נוצרים ומוסלמים) סמלי המדינה הם יהודיים בלבד, ההמנון מתעלם מקיומם של מיעוטים אלו לחלוטין, התרבות אותה הם לומדים בבתי הספר היא התרבות היהודית, ואילו הייתי ערבי, ודאי יכולתי להרחיב יותר. לשאלתך השנייה - קודם כל, ודאי שהם רוצים זכויות. מה פסול בזה? כל אזרח זכאי לאותן זכויות ששאר האזרחים מקבלים, ללא קשר להשתייכותו. הם לא רוצים לאמץ את הקודים של ההתנהגות הישראלית? יתכן. ממתי זה קריטריון לקבלת זכויות? הקריטריון היחיד לקבלת זכויות הוא להוולד (ואח"כ יש גם נשיאה בנטל החובות - כמו מיסים, אבל אימוץ קוד התנהגות זה לא "נשיאה בנטל החובות", אלא פאשיזם בהתגלמותו). האם גם אתה מתחייב, על מנת לקבל זכויות ולא להיות אזרח סוג ז', לאמץ את "קוד ההתנהגות הישראלי"? ומה זה הקוד הזה בכלל? חוסר סבלנות וסובלנות ומיליטריזם עודף? אני לא יודע איזה אזרח ערבי רוצה שיהיה כתוב לו בתעודת הזהות "פלסטינאי ישראלי", רוב אלו שאני מכיר דווקא היו מעדיפים שלא יהיה סעיף לאום כלל וכלל בתעודת הזהות. אי אפשר להתעלם מכך שיש כאלו שאכן היו מעדיפים לחיות בריבונות פלסטינית, וחלקם אולי אף יעתיקו את מגוריהם לפלסטין לכשתקום. עד אז, כל עוד הם אזרחי ישראל, הם זכאים לזכויות כמו כולם, בדיוק כפי שאני זכאי לזכויות האלו, גם אם אני רוצה לעבור לקנדה ביום מן הימים. לשאלתך השלישית - מרצ לא בעד לגליזציה של סמים. מרצ בעד טיפול חכם יותר בבעיית הסמים - במקום להשקיע כוח אדם וכספים ברדיפת המשתמש האישי, שזה גם חסר תועלת (וראינו את זה עד היום) וגם פגיעה בחופש הפרט, להשתמש במשאבים האלו על מנת לטפל בסוחרים וקמפיינים מונעים. לשאלתך הרביעית - אני לא יודע מה "השמאל בכלל" אמר, זה לא שיש עוד שמאל חוץ ממרצ וחד"ש. תגובת מרצ הייתה שיש להדבר עם כל נציגות פלסטינית שניתן להדבר עימה, הווה אומר - או עם מי שחתמנו עימו על ההסכמים (פת"ח), או עם החמאס, לכשיכיר בישראל וינטוש את דרך הטרור. הדרך המדינית שמרצ מציעה היא חתירה להסכם קבע המבוסס על יוזמת ז'נבה, ותמיכה במהלכים חד צדדים רק במידה ולא ימצא פרטנר למשא ומתן כזה. מקווה שסיפקתי את סקרנותך (-:
