שלום

[Simbbam]

שלום

אני מתן, בן 17 וקצת מהמרכז... אני לומד בכיתה י"א, ויש לי הפרעות קשב וריכוז. כעיקרון תמיד היו לי, אבל מכיוון שמגיל צעיר היו לי הרבה 'טיקים', המליצו להורי לא לתת לי ריטלין מחשש שזה יגביר אותם. היתה לי ילדות מחאד אופיינית לאיידידי- בכיתה ב' רצה להעיף אותי מבית הספר מכיוון שהפרעתי ללימודים בצורה חסרת כל שליטה, פשוט משהו שהיום הייתי מסתכל על זה במובן של- מה לעזאזל הייתי!? הייתי מוחק את הלוח של המורה, לובש את התיק על הפרצוף ומתחיל לנבוח סתם ככה באמצע השיעור, והכל ללא סיבה ריאלית. לעומת זאת, אני לא אלים. מעולם לא הייתי, אלא לא היו התפרצויות תקפניות כי תקפנות פשוט לא הייתה קיימת אצלי. זה אחד הדברים שגרמו למשפחה שלי להבין שמדובר במקרה של איידידי. אבל רציתי פה לדבר על משהו אחר, זה רק הרקע. מאז כיתה ט' אני לוקח ריטלין. בכיתה ט' לקחתי יום יום וזה פשוט הכניס אותי לדיכאון, אז הפסקתי- והדרדרתי בלימודים. אני לא מצליח לשמור על מסגררת, אני מתחיל מעולה במחציות ראשונות של הלימודים ואח"כ מפסיק לבוא לשיעורים, חווה תחושות של ייאוש וירידת מוטיבציה. בשנה האחרונה אני לוקח חצי מהכמות שרשומה לי (1 של 10 ל4 שעות, או 1 של 20 ל-8, במקום כמות כפולה), וזה עובד די טוב, תופעות הלוואי קצת פחות חזקות. אבל עדיין, לאורך זמן זה פשוט גורם לי לדיכאון. אני מרגיש קצת חסר יכולת. נדמה שכל מה שאני מנסה לעשות יכול לצאת טוב רק עם ריטלין עלי. מדובר פה על לימודים, נהיגה, ובכלל. המון דברים. אני אמנם במצב רוח ירוד תחת הריטלין, אבל הביצועים משתפרים בכל דבר אפשרי. חשבתי לעצמי- מה זה אומר עלי? למה אני לא יכול להצליח בלי החומר הזה? כאילו מה שאני משיג לא באמת שייך לי, זה הכל הריטלין. לפעמים עוברות לי בראש מחשבות שאפשר לסכם אותן ב- האיידידי דופק לי את החיים, ביג טיים. האם הייתי אדם שונה לגמרי ללא האיידידי? הייתי יותר נורמלי? מחשבות שרצות לי בראש כרגע... רציתי לשתף.

מצטער על המגילה.

 

[zivadina]

ברוך הבא אלינו. Simbbam

כל מה שאתה מתאר, מאוד אפייני לנער ADD. (יש לי 3 כאלה בבית). בקשר לטיקים: הגישה המעודכנת של המומחים היא, שטיקים עוברים עם הגיל ו-ADD לא עובר, ולכן צריך לטפל בו יותר מאשר בטיקים. בקשר לדכאון: בעזרת הדרכה של פסיכיאטר מומחה, תוכל לקחת ריטלין מבלי להיות בדכאון אבל כן להיות ברכוז. הוא יציע לך שמוש בסוגים הטובים יותר של ריטלין (LA או קונצרטה) או יציע לשלב תרופה נוגדת דכאון. לידיעתך, גם הנערים שלי מתלוננים על מצב רוח ירוד (לא דכאון) בזמן ריטלין, והם כן לוקחים את הריטלינים שאתה לוקח (שהם הכי זולים). אבל הם לא מוכנים לוותר על העזרה של הריטלין כדי לשמור על רמת הציונים הגבוהה שלהם. אצלי בבית הפעילות השמחה והחברתית נעשית אחרי שעות הריטלין: כל הנערים הריטליניים שלי הם פעילים חברתיים במסגרות שלהם. בקשר למצב הרוח הירוד: לילדים שלי היו תסכולים איומים כאשר למדו ללא ריטלין, לא הצליחו בלימודים והתקשו להשתלב מבחינה חברתית בגלל חוסר שליטה בהתנהגות. (כל אחד מהם אובחן בגיל אחר, כי לא תארתי לעצמי שיש להם משהו משותף. הם כל כך שונים זה מזה). בקשר לתכונת ה-ADD: זאת תכונה נהדרת של אנשים עם מקוריות, יוזמה, אכפתיות ויצירתיות. הבעייה היא שכדי שאדם יוכל לסיים משימות ארוכות טווח, הוא צריך גם לשלוט ביכולת "להתרכז לאורך זמן במשימה פאסיבית, משעממת ומונטונית". זהו בדיוק עקב האכילס של ADD, ובזה הריטלין עוזר מאוד. אני כותבת ADD, אבל שם ההפרעה הוא ADHD, כאשר בתוך האוכלוסיה הזאת (שהיא 10 אחוז מכלל האוכלוסיה) יש כשליש שהם ADD ללא היפראקטיביות. שים לב שזאת הפרעה תורשתית ב-90%, כך שאם אינך מאומץ ואם לא סבלת מפגיעה מוחית בעבר, ייתכן בהחלט שאחד מהוריך הוריש לך את התכונה המבורכת הזאת, שאנחנו לומדים כל יום איך לשלוט בה ולהפיק מעצמנו את המירב (אתה מבין עכשיו שאני זאת שהורישה את התכונה לילדיה). בהצלחה במסע המרתק לגילוי ה-ADD שלך ולמידה לשלוט בו.

 

[05 מיכל]

שלום Simbbam !

נעים להכיר אותך. רציתי להגיד לך שאני מבינה את השאלה שמציקה לך, ואני נתקלת בה אצל בתי: האם ההצלחות זה אני או הרטלין? ואספר לך סיפור שסיפרתי כבר כמה פעמים: כשהבן שלי היה בן 8 הוא קיבל משקפיים. ההבדל בראייה היה חזק, ואחרי חצי שעה עם המשקפיים הוא שאל אותי: אמא, איך העולם באמת אמור להיראות, כמו שאני רואה עם המשקפיים, או כמו שאני רואה בלעדיהם? מה דעתך אתה, Simbbam? איך העולם באמת אמור להיראות? בעיני עניין המשקפיים ועניין הרטלין דומים מאוד. למשל, כשאתה לא יושב בכתה כשאתה בלי רטלין, אז או אתה או מישהו אחר כבר יגידו לך משהו על זה שאתה לא רוצה, או לא מספיק רוצה. אבל כשאתה עם רטלין - הפלא ופלא, אתה רוצה ועושה. זה לא שהרטלין כופה עליך לעשות. הוא רק מאפשר לך - ואז מתגלה מה אתה באמת רוצה. ואני מצטרפת להמלצה של זיוה לפנות לפסיכיאטר מומחה להפרעות קשב, שיעזור להתאים לך טיפול תרופתי נכון, ככה שתוכל להתרכז בלי להיות בדיכאון. בהצלחה! אנחנו מחכים לשמוע ממך בהמשך.