שלום

[ChicoAnimado]

שלום

אני ערן, חדש בפורום

המקרה שלי מיוחד, כבר מזמין אנשים לפתוח את הראש (למרות שאני משוכנע שכולכם בעלי ראש פתוח

) ראשית אספר על האופי שלי. אני במצב תמידי של שיפור עצמי, וגם אם ארצה לעצור לא אוכל. האישיות שלי חותרת תמיד למצב "הטוב ביותר". דבר נוסף הוא שיש לי יכולת מיוחדת לראות אל תוך נפשם של אנשים שמתארים בפניי צרה שהם נמצאים בה, אני מסוגל לפעמים לדעת בדיוק מה עובר עליהם, למרות שלא תמיד אני מצליח לרדת לשורש התחושה העמוקה (אה כן, יש לי גם אינטואיציה לניתוח חלומות). בכל אופן, השתחררתי לפני חודשיים מהצבא עקב סיבות נפשיות. מה שהביא לזה היה הפניה עצמית למיון אחרי שהרגשתי שאני משתגע. הסיבה לשיגעון היתה שקראתי באנציקלופדיה ערך על אישיות פסיכופתית ואחר כך דברים שקראתי באינטרנט על אותו נושא הבהילו אותי וחשבתי שיש לי פגם בלתי הפיך באישיות (מה שהתברר כטעות שלי אחר כך). מאז התאוששתי בעזרת המשפחה. אבל אני נמצא במצב מאוד משונה. אני אמור להתחיל את חיי, אבל אני לא מסוגל משתי סיבות. עבודה - יש בי קול פנימי שאומר לי שלא נועדתי לעבודה. סיבה שנייה: לימודים - יש בי קול פנימי שמסרב לקלוט מידע עיוני, כאילו שאין בזה תועלת. עוד דבר חשוב הוא שאני סובל מתחושה כזאת של "בלתי-מספיק". אני מרגיש שכל דבר שקורה לי הוא מסיבה כלשהי "בלתי-מספיק". אני רואה אנשים שמפתחים מקצוע למחייתם ואומר לעצמי "איך הם מסתפקים בזה? צריך להיות משהו יותר גדול". יש לציין שאני נכנס לתחושת ייאוש קיומי כבדה עקב התחושה הזאת, ששום דבר אינו מספיק. קצת לפני ההפניה למיון, היתה תקופה שהסתובבתי בבית בחוסר מעש. החלטתי לעשות ניסוי ולשתוק יממה או שתיים. הגעתי למן מצב כזה מיוחד, כאילו אני מחובר לאיזה ערוץ רוחני. ההורים ביקשו ממני הסברים, אבל כשהייתי "שם", לא הייתי יכול לענות להם. הייתי במן טראנס כזה, קצת מנותק מההווי המציאותי, עניתי להם תשובות לקוניות וקצרות, והרגשתי שרק אני יודע את התשובה. הרגשתי כאילו באותו רגע אני פשוט יודע המון המון דברים, כל כך הרבה שלא הייתי מסוגל להבין את כולן. התחושה הזאת חזרה פעמים בודדות מאז, ולא באותה עוצמה. יש לציין שהרגשתי עמוק בנשמתי שתחושת הייאוש מחוברת ישירות לתחושה של עוצמה פנימית, שתבטל את כל הייאוש הזה ותזרע אור בכל הנפש. פרט אחרון, בתקופת ההתאוששות שלי מאותה מכה, היו לי שני מקרים שבהם הרגשתי כאילו אני "אנושי" ולא מחויב לחתור אל אותה אמת שאותה אני מחפש, זאת היתה תחושה עמוקה ומיוחדת ולכן אני מציין גם אותה. בקיצור, מאז אני בדילמה. אני מעוניין לגלות את אותה עוצמה פנימית ולכן איני מתחיל עדיין בחיי עד שתהיה לי תשובה ברורה יותר, למרות שאיני בטוח אם זמן זה מה שיגרום להגיע. אני בטוח שיש עוד כמה פרטים שלא סיפרתי, אבל על מנת לא להעמיס עליכם, אני אסיים כאן. תודה רבה על הקריאה, מצפה לדעתכם

 

[ChicoAnimado]

פרט נוסף חשוב ברשותכם

היה לי באותה תקופה גם חלום על אלוהים, בו הייתי במקום לבן לגמרי, ויש שם אור חזק שמייצג את אלוהים נוטל ממני את חיי על פני האדמה ומאלץ אותי לחיות קיום שבו אני משרת אותו, אולי ע"י עזרה לאחרים (לא בטוח לגבי הפרט האחרון). ואפשר להגיד, בלי קשר לאותו חלום, שלפעמים אני מרגיש שאלוהים קורא לי. מכיוון שאני טיפוס הגיוני, אני מוצא את המשיכה שלי לנושאים כמו קודש וטומאה ושאר כוחות מטפיזיים במשחקי מחשב.

 

[חובב מיסטיקה1]

איזה קטע

לא היה לי ממש כוונה להיכנס לפורום הזה (לא ראיתי את הפורום הזה מעולם) והגעתי במקרה אליו מתוך הפניה של כרטיס של מישהי בצ'אט. בכל מקרה ידידי, אתה מוזמן להירגע. אתה תקין פיזית ונפשית, רק שאני חושב שיש כמה דברים שכדאי שתדע ותחשוב לגביהם. אני מכיר בהחלט למה אתה מתכוון בדבריך. צור קשר באימייל אם תרצה. חץ

 

[חובב מיסטיקה1]

אופס, זה תפוז

שלח לי מסר או אימייל לכתובת: [email protected]

 

[מיכל מנדל]

חץ מקרה או לא מקרה זוכר אותי לפני..

כמה שנים נפגשנו אצל פנינה הרצאה על קבוצת החמש??? שהיתה גרועה בעיני ומי לקח אותך הביתה מקווה שאתה מאושר שבוע טוב באהבה

 

[חובב מיסטיקה1]

ואיך אשכח?

מה שלך לקח תוך ערב אחד (ואני משער שהרבה פחות רק שלא היה נעים לך ללכת באמצע), לי לקח בערך 4 פגישות, אבל מצד שני, היו קטעים שם חבל"ז

בכל מקרה, אשמח אם תצרי קשר (אימייל- [email protected], מסר דרך המערכת של תפוז, דואר יונים..), אשמח לספר לך איזה חלקון נוסף שלא היית בו. היה FUN (לא במובן המיסטי). אגב, בלוג מעניין יש לך, ובהצלחה בספר שאת מוציאה. תודה חץ

 

[בדיחהקוסמית]

יש לי חדשות ../images/Emo125.gif

טובות ורעות בשבילך הרעות - כבר התחלת את חייך הטובות? כבר התחלת את חייך

החיים הם היום, גם אם אתה חושב שהם עדיין לא התחילו. אין משהו אחר. הם מה שאתה עושה מהם, עכשיו. אז תתעורר היום ותמלא את היום במעשים, בפעולות, לא משנה מה. מצד אחד, מבין את ה"בלתי מספיק שלך". מצד שני, "צריך להיות משהו יותר גדול" עלול להכניס אותך למבוי סתום, כמו גם איזהושהי אמת נשגבת באופק. לא שהם לא קיימים, אבל אפשר להיתקע בחיפוש עצמו. אתה מחפש תשובות, האם אתה שואל את השאלות הנכונות? האם אתה בא בראש פתוח לשינויים? כי כבר בהודעה הזו שלך יש הרבה קביעות פסקניות לגבי עצמך, אחרים, העולם, שאינן קשורות לאותה הרגשה עמוקה פנימית טהורה. בינתיים, היום, תעשה דברים קטנים שאתה אוהב, ותעשה דברים קטנים שהם מועילים לא בשביל תגמול אלא בשביל עצם עשייתם. אבל תעשה אותם עם כולך, עם כוונה מלאה, ותשים לב לעצמך תוך כדי. זה יכול לחבר אותך להווה, למציאות. ואם אתה מרגיש משיכה לשקט,להתכנסות פנימית, אז תתבונן פנימה בלי ציפיה מיוחדת, אלא לשם השהייה במרחב של עצמך. דבר אחרון, יש כזה קטע שמחפשים את הרוחני, את האלוהי, אבל חושבים (בגלל רעיון מוקדם) שזה אי-שם, ושזה מנוגד לאנושי או לחומרי. ובעצם, זה ממש מתחת לאף, כל הזמן, בכל מקום, פה בגוף, בעולם. ככה שלי נראה שהרגיל הוא נקודת חיבור למיוחד

 

[דורינה5]

משתתפת בצער עם תחושותיך

בלי להכיר אותך, ומבלי לדעת דבר עליך, התחושות שאתה מתאר (חוסר היכולת להגיע לשלמות, תחושה של 'בלתי מספיק') יכולים לאפיין נשמה גדולה שירדה לעולם הקטן והמוגבל הזה וצריכה עכשיו להסתדר עם מה שיש פה. לא פלא שצר לה המקום (תדמיין פיל סגור בתוך כלוב קטן). התחושה כי 'צריך להיות משהו יותר גדול' נובעת כנראה מזכרונות של הנשמה מהמקום הטבעי שלה, מרחב עצום של אמת ושלימות .

 

[חובב מיסטיקה1]

למה להצטער?

נשמתו ירדה לכאן לעשות דברים מסויימים, למלא יעודים מסויימים, לעשות תיקונים מסויימים. נכון, העולם הזה מוגבל הרבה יותר ממה שנשמה בדרך כלל "רגילה", אבל כאחד שמאמין באלוהים (אני בדעת מיעוט?), אני לא חושב שנשמתו הגיעה לכאן "בטעות" ואני דווקא חושב שנשמתו תשמח למלא את אותם יעודים שהוא יועד להם (וואי איזה משפט..) חץ

 

[דורינה5]

גם אם בעיקרון נכונים דבריך

עדיין מותר לי להשתתף בסבלו ובצערו.

 

[ChicoAnimado]

תודה על ההשתתפות בצער ../images/Emo13.gif

אבל נראה לי שאני אפיק מהחיים האלה הרבה דברים טובים, ברגע שאפתח יותר לערוץ הרוחני בחיי. הוא קיים אצל כולם, אבל אם לא מאמינים בו, ויתרה מזאת, לא מחפשים אותו, אז הוא לא יכול לתרום

 

[דורינה5]

בהצלחה צ'יקו אנימדו

 

[ChicoAnimado]

תודה ../images/Emo140.gif

 

[ChicoAnimado]

לכולם (גם לדביר)

תודה, קודם כל, על כל התגובות. אני חייב להגיד לכם שככל שאני נהיה מודע לעצמי, אני מבין שקיים בתוכי כח עצום, אבל ברמות ממש רציניות. הכח נחנק עקב נטייה טבעית לריצוי הזולת (בראש ובראשונה הוריי). זכרונות מהעבר, אי שם בילדות, מוכיחים לי כי יש לי משיכה טבעית לעולם הבמה (דבר שמוזר להבין אחרי חיים שלמים של שימוש בשכל). אני עוד מגלה עכשיו כי יש לי משיכה לביזאריות, נשיות ושונוּת (פריקיות בשפת העם). ודבר נוסף שגיליתי הוא שאני הומוסקסואל. דבר באמת מרתק הוא שאני מבין שעוצמת האישיות שלי היא כל כך גבוהה, עד שניתוק ממנה גורם לתחושת "בלתי מספיק" או "ארציות מייאשת". אני מרגיש משהו ברמה אלוהית בתוכי, ותופעת הלוואי של הניתוק מהחלק הזה היא, כאמור, אותן תחושות שתיארתי למעלה. אני מקווה שלא תחשבו שאני מגלומן או משהו, אני מדבר על תחושות אמיתיות, מאחר וניחנתי ביכולת לרדת אל עמקי נשמתי. אז עכשיו עליי להתחיל במסע אל השגת העוצמה הזאת. לפעמים אני חושב ש"זכיתי" בחיים מסובכים מדי, תופעות לוואי מפה ועד הודעה חדשה, חרדות, ייאושים ושאר מיני ירקות מזיקים... אתם יודעים, לפעמים אני מרגיש שאני זכיתי לחוות את הקיום. כאילו, כל בוקר קם ואני עצמי. אני חי את החיים דרך הגוף הזה שקיבלתי, ואני תוהה "רגע, למה אני רואה את החיים מתוך הגוף הזה? למה אני מרגיש "אני"? למה אני חי את התודעה הזאת כ"אני"? אתם מבינים כמה זה מרתק? כאילו.. למה אני נבחרתי? למה בכלל יש תודעה נפרדת?? הרי התודעה היא כללית!.. לא יודע איך להסביר את התחושה הזאת, כאילו יש משהו מעבר לכל זה.. אתם שותפים להרגשה הזאת (לגבי עצמכם)? מה אתם חושבים על התחושה הזאת? אני שמח שיש את הפורום הזה

 

[hilabarak]

שלום לך, אני עוקב אחרי הדיון בעניין

רב. אני מכיר בדיוק מישהו שנטרף עד אישפוז (בלי שהוא באמת מטורף) מנושא המודעות העצמית המלווה בשאלות מיסטיות (נשמות, אנרגיות וכולי). בגלל הקירבה הגדולה, חקרתי את הנושא לעומקו וביחד עם אותו אדם הגענו למסקנות מעניינות שאולי יתרמו לך : 1. איבוד המציאות נובע מעיסוק בסיסמאות גדולות, שגורמות לפרטי החיים להיעלם. ברגע שמתחילים את הדיון מ"כוחות פנימיים גדולים" ו"ייעוד נבחר" וכולי. כבר יש פוטנציאל לעבור את הסף. כי בעצם עד אתמול ישבת ראית כדורגל או קראת סרט ועבדת בעבודה ולפתע כל הדברים הללו מחווירים מול המציאות הגדולה של עולם האנרגיות. 2. יש אנשים עם תפיסת מציאות חזקה בבסיס. הם יודעים שהם נמצאים בדרגה 6 והם יכולים להגיע לדרגה 20 (לא משנה במה). אבל הם יודעים שהמעבר לוקח זמן וצריך קודם לעבוד דרך 7 או אפילו 6.1 לפני שמגיעים ל20. לכן אולי הם חולמים על דרגה 20, אבל הרגש שלהן נמצא במעבר ל7 או 6.1. יש אנשים עם תפיסת מציאות יותר חלשה. הם מנסים לקפוץ ישירות ל20 מ6 ונופלים. כי אין משהו באמצע, אתה הרי בונה את דרגה 7 ו8 במהלך המסע שלך. אם תחבר את 1 ו2 תקבל אדם נורמלי עם תפיסת מציאות קצת חלשה שנוטה להיסחף, וניטרף (עד אישפוז במחלקה) בלי שבאמת יש לו מחלת נפש או משהו. אם ברצונך לצאת מהעניין, עלייך ללמוד לעבור מדרגות ולא לעסוק בפוטנציאל. ונניח לרגע שלך יש פוטנציאל (בו אתה חש) להיות מורה למודעות ל10 מיליון איש. בדרך צריך להיות מורה ל30 ואחרי זה ל100 ואחרי זה ל1000 ואז כבר בשלים ובוגרים ומגיעים ל50,000 ואחרי 30 שנה מגיעים ל10 מיליון. אבל אם ביום הראשון שמבינים מה קורה מתחילים לעסוק ב10 מיליון, אז זה מטריף כי אינך בשל כלל אפילו לטפל בעצמך עדיין. לכן זה רק פוטנציאל והוא כמו נרות חנוכה - לראותו בלבד. אתה לא רק שאינך רואה אותו בלבד, אתה חוקרו לעומק, ומתבשם ממנו עד הנפילה. מקווה שנקודת הראייה עזרה. אתה מוזמן לפנות דרך הכרטיס שלי להבהרות.

 

[ChicoAnimado]

למה דרך הכרטיס?

בוא נשאיר את הדיון הזה בפניי כולם. החקירה של הנושא עוד לא הביאה אותי לשיגעון, ואיני מרגיש אפילו בדרך לשם. האמת לא הבנתי למה הכוונה שלך בדרגות ובתפיסת המציאות ואיפה לדעתך אני עומד בהן. אני מרגיש באמת פוטנציאל גדול, ותאמין או לא, כבר הייתי במקומות מדהימים, מקומות בהם חשתי כמות עצומה של ידע אוניברסלי מסתובב לי בראש עד לכדי אי-יכולת לדבר, אבל לא הצלחתי להישאר שם. אני מרגיש שיש לי חיים רגילים כמו כולם, אבל בנוסף אליהם אני מרגיש איזשהו ערך מוסף, איזה מצב תודעה גבוה. לפעמים רק ההתעסקות בנושא מביאה אותך למצב תודעה גבוה יותר, כמו למשל שבשיא הכתיבה שלי עכשיו הצלחתי למצוא את עצמי מתייחס לאחותי באהבה שמעולם לא הרגשתי. זה גורם לך לחשוב, האם מצב התודעה הגבוה לא בעצם כבר קיים בתוך ראשך?? גירויים מסוימים, מחשבות ותהיות מסוימות יכולות לגרות את האינטליגנציה הרוחנית עד לכך שהיא מביאה אותך למקום הזה. אני יכול להגיד שהייעוד שלי בעולם הזה הוא להגיע לתודעה הגבוהה הזאת ולהישאר שם. דרך אגב, באותו מצב תודעה עצום שהייתי בו, לא הרגשתי אהבה כלפי אף אחד, אבל לא הרגשתי בעצם כלום, הייתי נטול רגשות. האם ככל שמטפסים ברמת התודעה עלולים לשלם מחיר כמו זה? של ניתוק מהרגשות? שאלה מעניינת, אני מקווה שהתשובה היא לא, כי זה כיף להרגיש כל כך הרבה חמלה ואהבה.

 

[hilabarak]

שלום לך, אני שמח שהחלטת לענות.

ראשית - מדוע לא לפני כולם ? מניסיוני כשדנים על עולם רגשי של אדם, הרבה יותר קל לדבר בפרטי ולא מול קהל. גם הקהל מתערב לעיתים בדינמיקה שהיא פרטית וגם האדם פחות פתוח. אבל אני מכבד את בחירתך. שנית - אתה טוען "החקירה של הנושא עוד לא הביאה אותי לידי שיגעון". ברצוני לצטט אותך "בכל אופן, השתחררתי לפני חודשיים מהצבא עקב סיבות נפשיות. מה שהביא לזה היה הפניה עצמית למיון אחרי שהרגשתי שאני משתגע. הסיבה לשיגעון היתה שקראתי באנציקלופדיה ערך על אישיות פסיכופתית ואחר כך דברים שקראתי באינטרנט על אותו נושא הבהילו אותי וחשבתי שיש לי פגם בלתי הפיך באישיות (מה שהתברר כטעות שלי אחר כך). מאז התאוששתי בעזרת המשפחה. אבל אני נמצא במצב מאוד משונה". אני חושב שבכתיבה שלי בדיוק על המיקרה הזה דיברתי - אדם שמגיע לסף שיגעון, אך איננו משוגע. בכל מיקרה עלייך להחליט היית או לא היית על סף שיגעון . כיום אינני יודע היכן אתה. אבל אם היית שם זה חלק ממך. אינך יכול להפריד את עצמך מאירועים. אינני יודע היכן אתה היום, ומהי תפיסת המציאות יש לך היום. ניסיתי לעזור לך להבין את האירועים שעברו עלייך בזמנו. דבר שלישי - אני ואתה יוצאים מנקודות מבט שונות על העולם. אני מסתכל על העולם דרך החומר והרוח בו זמנית. לכל אלמנט רוחני יש גם ביטוי חומרי. וכל האלמנטים של הידע השוטף אותך והאהבה המציפה אותך, דווחו על ידי ילדי הפרחים בשנות ה60 (סמים). אין זה משנה בעיני אם אדם לוקח סמים ומגיע לתחושות הללו או עושה מדיטציות ומגיע לתחושות הללו, אני בטוח שמעורב כך או כך חומר כימי שהגוף עצמו משחרר (קורטיזול או אדרנלין וכולי). זה גם לא משנה בעיני אם הם נובעות מהאלוהות עצמה או מחומרים שהגוף משחרר. מהניסיון שלי מצבים אלו לא יכולים להימשך לאורך זמן ויש בהם פוטנציאל לחזור לאותו מקום בו היית. אדם שקוץ מדרגת אנושיות 6 לדרגת אלוהות 20 יחזור בסוף חזרה. לדעתי זו דרך נבנית ולא ברת קפיצה. זה לא משנה אם כולם יגידו לך שאתה חכם ויפה ואתה חושב נכון והולך נכון עם האהבה. בסוף זה סיכון שאתה לוקח. אולי תשב עוד 10 שנים ותגיד לעצמך "איזה מזל שלא הקשבתי לברק הפחדן שפוחד לפתוח עצמו ליקום". אולי תשב עוד 10 שנים ותגיד "חבל שלא הקשבתי לו, הסתובבתי שוב ושוב סביב אותן תחושות של הצפה רגשית". לדעתי העיסוק הזה בעולם האנרגטי גורם לתנודתיות רגשית. אחד יקרא לזה שיגעון והשני מאניה דיפרסיה. אינני רואה משמעות לכאן או לכאן, לדעתי הטלטלה הרגשית (אפילו מקורה באלוהות ולא בחומרים כימיים) רק תיצור טלטה ויחזיר את האדם ל5 (פחות מדרגה 6 בה הוא היה קודם). זה לדעתי מה שחווית עד כה. רצת אל האור ונפלת למטה (לפחות לטענתך אתה היום בשיקום - זה אומר שאתה נמוך יותר מהמקום בו התחלת). השאלה היא האם למדת מהניסיון או לא. והאם אני צודק או לא. אלו נקודות למחשבה, אין לי ניסיון נצבר מספק להגיד לך בודאות שכן. אבל בגלל המקרה ההוא התעסקתי המון ולמדתי תחושות משיחיות ואת נושא השיגעון ואני בטוח שהפריצה הראשונית יוצרת טלטלה עזה. אחרי זה אם נרגעים אפשר להתחיל לעלות. אם ממשיכים עם ההצפה הרגשית אז האירועים חוזרים על עצמם.

 

[ChicoAnimado]

זה מעניין אותי שאתה אומר

"יש לי ניסיון עם משיחיות", אם תוכל להרחיב. נושא השיגעון נגרם עקב הצד הרע של ה"משיחיות" (להלן משיחיות ללא מרכאות

), היתה לי תחושה עמוקה שאמרה לי שביום שאגיע לאותה תחושה כבר לא אסבול מאותה תחושה ארצית. סך הכל אני חושב שזה הגיוני, אם אני לא מסוגל לעבוד, לא מסוגל לקחת כסף, ואני מרגיש עמוק בפנים (זה לא דבר חולף, זה דבר שהוכיח את עצמו עבורי המון פעמים), מתחבא פה משהו, התחושה הזאת חוזרת לי. בסופו של דבר צריך לקרות פה איזה משהו. אני מקבל הנחיות מתוך קול פנימי. אם נצא מהנחה שהקול הזה לא מתכוון להביא אותי אל האבדון, אז נוכל להסיק שמדובר פה בהנחיה פנימית שעליי להישמע לה ללא עוררין (לאיזה עוד קול תקשיב אם לא לקול הפנימי שלך). אני נאלץ להסכים איתך שאני חוזר בחזרה למטה אחרי רמת מודעות גבוהה, אבל אני נותן תקווה לכך שאעלה, גם אם לאט לאט, אל הדרגה המקסימלית אליה נועדתי. אגב, לא נטלתי בחיי אף סם נרקוטי, גם לא חד פעמי, ואיני מסוג האנשים שיעשה דבר כזה. אין לי אפשרות לדעת מה יהיה עוד 10 שנים, מקווה שיהיה באיזה אשראם בהודו כגורו

אבל אני הרבה יותר יציב ממה שהייתי אז, הייתי צריך המון עבודה פנימית לשכנע את עצמי שיש טעם לחיות (למרות שהבנתי שבסופו של דבר שאף פעם לא רציתי באמת להתאבד, אלא קצת להירגע), ואני דוחף את עצמי עכשיו קדימה כל הזמן, מחפש בכל רגע מה יקדם אותי.. מנסה להבין את פשר תחושת האלוהות, למרות שיש לי הצלחות חלקיות בינתיים. לסיכום אני אגיד שעבורי לפחות לא מדובר בתופעה חולפת, יש יותר מדי דברים שמצביעים על כך שזה משהו שאי אפשר סתם לבטל אותו ככה, את חלקם כבר כתבתי בהודעה וחלקם ארוכים מדי מכדי לספר.

 

[hilabarak]

תראה בוא ננסה לדבר במונחי בניין

אתה גר בצריף וחי בך קול פנימי שאומר "יש הרבה יותר מהצריף הזה, אפשר לבנות מגדל אדיר במקום הצריף". ובוא נניח לרגע שאנחנו המבנה עצמו. צריף זה אומר עסוקים באגו ובקטנות. מגדל זה אומר רחבים במודעות עם נגיעה באלוהות עם נתינה וחמלה ועשייה ושלוה וכולי (בקיצור אלפי חדרים שונים ומסקימים בתוכנו). עכשיו הקול הפנימי הזה שאתה שומע, שמעתי גם אני וגם חברים וגם אותו אדם שליוותי בדרכו ל"שיגעון". אני טוען שהקול הזה מטרתו אחת ויחידה - לגרום לך לצאת לדרך וזהו. עכשיו מרגע שתמשיך לעסוק במגדל במקום בצריף, אתה תיפול שוב ושוב ושוב עד שתבין שצריף הופך למגדל כשעוסקים בשיפור הצריף והפיכתו לווילה והפיכתה של הווילה לבניין עם 4 קומות ואחרי זה לבניין עם 20 קומות ובסוף למגדל. ואדם שכל הזמן רואה את המגדל השלם והגדול מתקשה לעסוק ב"זוטות" של בניית ווילה במקום צריף. הוא מתקשה להתמקד בהבנת היסודות של הבניין ואיך ממש בונים ווילה שזה לא קל בפני עצמו. הוא מחפש שוב ושוב ושוב את המגדל. עכשיו יש לך קול פנימי שאומר יש מגדל אדיר. יש לך קול חיצוני שלי שאומר "אני לא מאמין שתגיע למגדל אם תעסוק בו. אני מאמין שזה מייצר "היי" רגעי ולא משנה אם לקחת סמים או שהגוף מייצר אותם באופן טבעי. יש לגוף מספיק חומרים בתוכו לייצר היי טבעי". תחליט האם הקול החיצוני שלי נוגד את הפנימי או דווקא משלים אותו. תחליט בעצמך - עבודה קשה על שינוי מודעות (הפיכת צריף לווילה וכולי) או נסיון בלתי מתפשר להבין מהו הבנין אותו הקול הפנימי הזכיר והוכיח שקיים. בינתיים מהניסיון שלי ושלך אלו דרכים קצת מתנגשות.

 

[hilabarak]

אם אתייחס לרגע לשאלה האחרונה שלך על

ההרגשה שלך הקשה מהיום או אתמול לזו כוונתי. גם לנפוליאון ואהוד ברק היו (או יש עדיין) כוחות עצומים. אבל הם לא פטרו בעיות פסיכולוגיות בסיסיות שקשורות באגו ואמפטיה ותקשורת. שניהם נפלו. אם הם היו בונים את עצמם ברמה הפסיכולוגית נכון הכוחות שלהם היו נשמרים והם היו הופכים למנהיגים כמו גאנדי (ההודי) או רבין. העיסוק הזה בכוחות (ולא משנה אם בריחה מהם או רדיפה אחריהם או הבנתם) במקום בבעיות תכלס הוא הבעיה העיקרית. לכולנו יש בעיות פסיכולוגיות פשוטות. תפתור אותן והכוחות יזרמו כמו שצריך. תשאיר אותן אז הכוחות יתנגשוו בבעיות ולדעתי הסרטים שלך ימשיכו.