שלום
אני אמורה להתגייס עוד כמה חודשים. אני לא רוצה להתגייס. מאז שאני זוכרת את עצמי לא רציתי להתגייס. מכל מיני סיבות - לא רק פציפיזם. הדבר התחזק כשחבר שלי התגייס כשהייתי בכיתה י"א. שמעתי דרכו על הטמטום, על הדיכוי, הוא סבל שם. בסוף יצא על 21. בתחילת כיתה י"ב חשבתי לתת לזה צ'אנס. אולי לי יילך יותר טוב שם. אולי אני אצליח לשנות משהו, "לנער" את המערכת, לגבור על האטימות. לי זה לא יקרה. כמובן שנוכחתי לדעת שזה בלתי אפשרי. אני לא יודעת למה בכלל המשכתי ללכת לכל מיני מיונים - אולי כדי להוכיח לאנשים שאני שווה משהו, אולי כדי לבחון את עצמי (למרות שבדיעבד המבחנים שלהם לא יאמרו ולא יעידו על טיבי דבר), אולי כדי לא לאכזב את הקרובים אליי, לא להתנהג שוב כ"לא נורמלית" בעיניהם. ניסיתי גם עתודה - לא התקבלתי. כשאני חושבת על זה - היה בהרשמה למסלול מין ניסיון לדחות את הקץ. היה ברור לי שגם אם אתקבל, הסיכויים שאשרת לאחר הלימודים יהיו מאד קטנים. לא התקבלתי לאף מסלול שאליו ניסיתי להתמיין. המבחנים ה"אינטלקטואלים" היו בסדר. תמיד דיווחו לי שנפלתי בראיון האישי. שיעיד על מה שיעיד. חייתי במין אשליה אופטימית שיהיה טוב. אשליה שהתנפצה לי שוב ושוב בפנים. הטיפשות עיצבנה אותי, האטימות שברה אותי. הכעס, העלבון, והתמיהה כלפי המערכת הצבאית רק גברו. אני לא יודעת כבר מה לעשות. אני בספק אם אני מספיק חזקה לעמוד מול ועדת מצפון כמו שקראתי שכמה חברי פורום עשו. חשבתי גם אני לצאת על 21. האם זה באמת יותר קל? האם אם לא אעבור את הועדה זה ייפגע בסיכויי לצאת על 21? תודה.
אני אמורה להתגייס עוד כמה חודשים. אני לא רוצה להתגייס. מאז שאני זוכרת את עצמי לא רציתי להתגייס. מכל מיני סיבות - לא רק פציפיזם. הדבר התחזק כשחבר שלי התגייס כשהייתי בכיתה י"א. שמעתי דרכו על הטמטום, על הדיכוי, הוא סבל שם. בסוף יצא על 21. בתחילת כיתה י"ב חשבתי לתת לזה צ'אנס. אולי לי יילך יותר טוב שם. אולי אני אצליח לשנות משהו, "לנער" את המערכת, לגבור על האטימות. לי זה לא יקרה. כמובן שנוכחתי לדעת שזה בלתי אפשרי. אני לא יודעת למה בכלל המשכתי ללכת לכל מיני מיונים - אולי כדי להוכיח לאנשים שאני שווה משהו, אולי כדי לבחון את עצמי (למרות שבדיעבד המבחנים שלהם לא יאמרו ולא יעידו על טיבי דבר), אולי כדי לא לאכזב את הקרובים אליי, לא להתנהג שוב כ"לא נורמלית" בעיניהם. ניסיתי גם עתודה - לא התקבלתי. כשאני חושבת על זה - היה בהרשמה למסלול מין ניסיון לדחות את הקץ. היה ברור לי שגם אם אתקבל, הסיכויים שאשרת לאחר הלימודים יהיו מאד קטנים. לא התקבלתי לאף מסלול שאליו ניסיתי להתמיין. המבחנים ה"אינטלקטואלים" היו בסדר. תמיד דיווחו לי שנפלתי בראיון האישי. שיעיד על מה שיעיד. חייתי במין אשליה אופטימית שיהיה טוב. אשליה שהתנפצה לי שוב ושוב בפנים. הטיפשות עיצבנה אותי, האטימות שברה אותי. הכעס, העלבון, והתמיהה כלפי המערכת הצבאית רק גברו. אני לא יודעת כבר מה לעשות. אני בספק אם אני מספיק חזקה לעמוד מול ועדת מצפון כמו שקראתי שכמה חברי פורום עשו. חשבתי גם אני לצאת על 21. האם זה באמת יותר קל? האם אם לא אעבור את הועדה זה ייפגע בסיכויי לצאת על 21? תודה.
