הספורטאית1
New member
שלום...
אני חדשה בפורום זה, למרות שאני לא בדיוק מתאימה לשם הפורום רציתי לחלוק איתכם את מה שעובר על משפחתי... אח שלי התאום התגייס לפני מספר חודשים, אני מרגישה בדיוק כמו הורי. אני האחות הגדולה ולכן אני מרגישה אחראית עליו ודואגת לו , וכל ערב מתעניינת לשלומו ומקווה שלא יגיע היום בו הוא יסיים את הטירונות ויצא לקרב.. כל ערב כל משפחתי מתאספת ברגע שמצלצל הטלפון וכולנו מחכים בשקיקה לשמוע את חוויותיו של החייל.. כולנו שמחים כשהוא שמח ואז קל יותר להירדם בלילה וההפך הוא גם נכון. סופרים את הימים עד חזרתו הביתה, כשזה סוף סוף קורה הוא מעדיף לישון ולצאת לבלות עם חבריו ושוב אין לי הזדמנות להתבונן בו והנות ממנו.. ושוב הדמעות עולות...