שלום

[d sigal]

שלום

ביום שבת האחרון נדרס למוות חתול שאני מאוד אוהבת. הוא היה בן חצי שנה. מלא שמחת חיים. מלא אהבה. זה המוות הראשון שאני מתמודדת איתו . ואני הולכת ונחלשת מיום ליום. בהתמודדות. אני רוצה לכבות את חוסר האונים .קשה כשאין במה להלחם. אי אפשר להלחם עבורו. אני אומרת שזה הגורל שלו. ולכל נפש הגורל שלה. זה ממש לא עוזר.. יש לי אמונה מעורפלת בגלגול נשמות. שגם לא מנחמת בכלל. אבל. יש למישהו כאן דרך לעזור לי ?

 

[יעל עיני]

כן.

תמשיכי להיחלש. תחווי את הכאב במלואו, תבכי, תצטערי, תכעסי. רק כשזה יסתיים תוכלי להירפא.

 

[מטען רסס היקפי מנתר]

לא נורא,הנתק הוא זמני.

פגישה עם חיית מחמד שמתה מתבצעת במישור האסטרלי(העולם שמעבר).מומלץ לעבור גם לצורת חשיבה מעגלית כלומר שכל אירוע הוא תמיד זמני במקום החשיבה הקוית(סופית)

 

[Bettyka]

../images/Emo108.gif

הכלב שלי מת לא מזמן בגיל 13... הוא היה ממש כמו בן משפחה. וצריך תמיד לזכור שעכשיו הוא במקום טוב יותר... ושתמיד הוא איתי.

 

[azikon]

../images/Emo107.gif

הכלב שלי מת בערב ראש השנה ממש ב12 בלילה, צריך להבין שהוא מלווה אותי כבר 14 שנה. לי כמעט אין ספק בהיותו גלגול של נשמה, התנהגותו היתה אנושית למחצה, ועל כך מעידים כל חברי, ועל כך יעיד סיפור קטן: לפני שנה וחצי הוא עקב אחרי אימי לבית של דודה שלי, וחיכה לה מחוץ לדלת, אחרי זמן מה יצא אחד מבני הבית הוא נבהל ממנו וברח לכמה דקות, אח"כ הוא חזר לדלת והתיישב לידה ולא רצה לעזוב, דודה שלי שלא ידעה איך לסלק אותו התקשרה לאימי שהציעה לה להביא את הטלפון סמוך לאוזנו, וקראה לו לחזור מיד, הוא שמע את הקול המוכר מהטלפון, הרים אוזניים קיפל רגליים ורץ אלינו לבית... כשהגעתי הביתה ב00:20 וראיתי אותו מת סמוך לדלת הרגשתי מתיחות אך גם הקלה, הוא עזב את העולם הארצי אחרי ייסורים די רבים בשבוע האחרון מאי ספיקת כליות, למעשה הוא היה הסיבה היחידה שנשארתי בחג בבית ולא נסעתי עם המש', מכיוון שניסיתי בדרך תרופתית להאריך את חייו ואולי לרפא אותו.

 

[azikon]

../images/Emo107.gif

למעשה מרגע שנכסתי בשביל החשוך לביתי הרגשתי שמשהו חסר, ואכן כאשר התקרבתי ראיתי אותו בתנוחה לא מוכרת, עקפתי אותו במהירות, ותפחתי את הדלת, בהיתי בפניו המתות מס' רגעים ונוכחתי בפעם החזקה ביותר מהו מוות, זה לא שלא ראיתי מוות לפני כן, בצבא ראיתי די והותר, אבל כאשר ראיתי את הכלב הקטן הזה מרוקן מכח חיות הבנתי כמה הגוף הוא רק "קליפה", ממש כאילו נשאב מתוכו הוא עצמו. כלב שרגע אחד קופץ, נובח, מביט בסקרנות, בחשדנות, באהבה, מקשקש בשמחה, ופוחד מרעש הזיקוקים ביום העצמאות ורץ להתחבא בסמוך אלי, וברגע אחד הכל נגמר כאילו לא היה. אלף מדענים יכולים להסביר לי איך התנועות והתגובות שלו התפרשו באופן כימי-מעשי, אבל לא נמצא אחד שיכול להסביר לי למה... הכלב שלי לימד אותי בחייו הרבה רגשות, אבל החלטתי במקום לשקוע בעצבות לא מועילה ללמוד גם ממותו על מהות וחשיבות החיים, ועל תפלות הגוף לעומת הנפש.

 

[DeityLost]

כשמגיעים להבנה שכזו- המונחים משתנים

מסואב או טהוב, אלו מושגים שלא תורמים להבנה שלך.... הם רק מונעים ממך להתקדם ולהבין יותר. למה שדבר כה טהור (=הנפש) תבחר להשתקע לתקופת זמן כלשהי בגוף טפל

אתה מכיר את המשפט שאומר "נפש בריאה בגוף בריא"

לגוף יש השפעה רבה (טובה או רעה) על הנפש. כאשר הגוף בריא, לנפש יש סיבה לפרוח.... יש עוד אלף ואחת דוגמאות של השפעה טובה של הגוף על הנפש... אז, את הגוף הזה אתה מכנה "טפל"

כי, אם זה כך- הנפש טפלה באותה המידה, אם לא יותר. לדעתי, ההפך הוא הנכון....

 

[azikon]

אתה מתבלבל.

אתה מצטט מדברי חז"ל, לכן וודאי תשמח לשמוע שהם מסכימים איתי, הגוף הוא בבסיסו טמא=מסואב, לכן כאשר הנשמה נפרדת מהגוף ישנה טומאה גדולה שנקראת טומאת-מת אבל אלו מושגים ידועים וברורים בעולם היהדות, ישנם מעטים שהצליחו ברמה גופנית להגיע לטהרה ושלמות. אין לי ספק בטהרות הנפש , או, לפחות זו הספירה שבה אתה מדבר, אין לי ספק גם ש"נפש בריאה בגוף בריא" בריאות הגוף מועילה לבריאות הנפש, כמו אדם אשר רוכב על אופניו למרחקים על מנת להרחיק מחשבות טורדניות בנפשו, כושר גופני כתעסוקה לנפש, ואף יותר מכך. הגוף הוא לא תפל בכלל, אלא, הוא תפל לעומת הנפש, כי ס"ה מה שנשאר מהגוף נאכל ע"י התולעים, ומה שנשאר מתכונות נפשו של אדם ממשיך איתו הלאה ונשאר אחריו בארץ. לא התכוונתי להכנס לוויכוח עקרוני על מהות הנפש, רק רציתי להביע איך המוות של כלבי השפיע עלי. חבל שאתה מנסה ללמד אותי ומתנצח זאת לא מטרתי בשביל זה יש לי פורומים אחרים, אני בטוח שכוונתך טהורה תקרא שוב...

 

[DeityLost]

../images/Emo13.gif

ראשית, אני לא מצטט מדברי חז"ל. אני רק יכול להיות מוחמא, אם משהו מעקרונותי התבטאו בכתב בצורה שבה חז,ל ביטאו אותם, שכן- אלו נתפסו כחכמים לאו דווקא באמות מידה יהודיות. שנית, אנחנו לא מתווכחים

הכל אכן נכתב ברוח טובה ומתוך כוונה לחוות דיעה

בסופו של דבר, זה היה ניסיון להבין את מהות דבריך, גרידא. שבת שלום

 

[d sigal]

זה מנחם להבין

חוסר ההבנה שלי נבע מחוסר הרצון להסכים למוות..עכשיו אני כבר שבוע אחרי והוקל לי בלב. תודה