שלום :(

caliban

New member
שלום :(

אני מגמגם........וממש ממש קשה לי עם זה אני בדיכאון בגלל זה. ולא מרבה לצאת מהבית ולא מדבר בטלפון פשוט הגמגום לקח לי את החיים אני מיואש :(
 

stkachov

New member
שלום וערב טוב

לרובנו לא קל, אבל לא חייבים להיות בדכאון בגלל זה. חייבים לחיות כרגיל. לא לצאת מהבית, לא לדבר בטלפון זה נקרא לברוח מהמציאות. אני לא יודע בן כמה אתה ומה עושה בחיים... אבל זה לא יוביל אותך רחוק. כך שאתה צריך לעשות שינוי ולנסות דרך אחרת. ויש דרך אחרת. יש מגמגמים שלומדים באוניברסיטה, עובדים, בעלי משפחות ואם תגיע ביום חמישי הזה למפגש של אמב"י בקרית מוצקין, תראה גם מגמגמים נושאים נאומים בפני קהל. הכל עניין של גישה. פשוט צריכים יותר להעיז, יותר לנסות, ולהבין ששום אסון לא יקרה אם תפתח את הפה, גם אם תגמגם הכי קשה בעולם.
 

caliban

New member
..............

אני בן 19 וחצי ואני חייל אני פקיד וביקשתי לא לענות לטלפונים המצב שלי ממש לא קל ניסתי כל החיים שלי טיפולים ועזבתי אחרי כמה טיפולים כי פשוט לא חשבתי שזה יעזור לי ....
 

stkachov

New member
גם אני

עברתי טיפולים, וגם לי לא עזרו. נו ומה לעשות עכשיו? להתאבד?? אין ברירה, צריך להסתדר עם המצב הקיים, וכמובן כל הזמן לחפש שיטות לשפר את השטף.
 
מה קרה לי כשהייתי בתורכיה

לפני כמה ימים הייתי באיזה מקום נחמד בתורכיה ומישהו שישב הציע לי לאכול ממש הייתי רעב אז הזמנתי באנגלית המבורגר אם שיפס אחרי זה מלצר אחר הביא לי את האוכל ופתאום ראיתי שהמלצר שהציע לי את התפריט עמד כמעט על רגל אחד בקושי יכל לנוע אבל התיחס לתיירים מצויין לרגע לא יכולתי לאכול חשבתי >איזה עולם אכזר אני מגמגם ולמרות שלפעמים קשה לי אם זה נורא יש אנשים שסובלים יותר ממני והוא יכול לדבר רגיל אבל יש לו נכות אני יכול ללכת אבל יש לי נכות בפה.רציתי להשאיר לו טיפ כי אני מאד מעריך אנשים כאלה אבל לא בא לכיוון שלי.
 

r o n i t 19

New member
יש לי משהו לספר לך.

אתה לא מתאר לעצמך כמה אני מבינה את מה שאתה כותב פה. אני כיום בת 20. בגיל 18 עשיתי שירות לאומי בבית חולים תל השומר ,הייתי פקידה. באמת בהתחלה שראיתי כמה צריך לדבר שם פשוט רציתי לברוח משם. בסוף מה שסוכם זה שאני אנסה שבועיים. ניסיתי ובאמת היה לי בעיה לדבר בטלפון וכל הזמן שהייתי צריכה להתקשר הייתי יושבת ומנסה להרגיע את עצמי ולהגיד לעמי מה אני אגיד בשיחה. שסיימתי את השירות לאומי הייתי בדכאון שא"א לתאר אותו.לא הבנתי בשביל מה אני חיה בכלל אם אני לא עושה בחיים מה שאני רוצה ואוהבת ואני לא יכולה לתקשר עם אנשים אז בשביל מה החיים האלה. אני פשוט רציתילהתאבד אבל ריחמתי על ההורים שלי. מה שהייתי עושה זה פשוט לשבת בחדר ולהתפלל.. לא הבנתי מה הטעם בחיים אם אני לא אלך ללמוד מקצוע שאני רוצה כי צריך לדבר בו, ומה הטעם בחיים אם אני לא אתחתן כי היה לי מאד קשה לתקשר עם אנשים. בכל מקרה כנראה אלוקים שמע לתפילות שלי... אבא שלי שמע על הקורס ב"הדסה" והלכתי אליו וזה שינה אותי לגמרי..באמת. אני חושבת שאם זה כל כך מפריע לך תלך לטפל בזה...אתה חייב לעשות משהו עם עצמך, בשבילך ובשביל הבטחון שלך. אני מתחילה ללמוד באריאל עוד חודש עבודה סוציאלית ואני אגיד לך את האמת אני יושבת ולא מאמינה אפילו שהגעתי לזה שאני אלך ללמוד מקצוע שצריך לדבר בו ובכלל אלך ללמוד (כי זה מקום חדש וחברים חדשים וסביבה חדשה ולפני הקורס הייתי בטוחה שאני לא אלמד כי קשה היה לי להציג את עצמי ובכלל להתחבר עם אנשים). מכל הלב אני ממליצה לך ללכת לטפל בזה..
 

caliban

New member
או מיי גאד

זה בדיוק מה שאני מרגיש בשביל מה אני חיי אני לא מתקשר עם אף אחד. לא יכול להתקשר לספר שלי ולהזמין תור וצריך שאמא שלי ואבא שלי יעשו את זה בשבילי אם אני באוטובוס ואבא שלי מתקשר אני לא עונה כי אני לא רוצה שישמעו אותי מגמגם כל טלפון שמצלצל ומישו אחר עונה בגלל שאני לא יכול זה עושה לי מאוד רע אני חושב להתאבד אבל אני לא מסוגל בגלל הרבה דברים אני בגיל 19 ולא הייתה לי חברה אף פעם וזה מתסכל נשאר לי עוד שנה לשרות ואני לא'דע מה אני יעשה אחרכך כל עבודה שיש בה דיבור אני לא יוכל לעבוד בה זה מפחיד
 

screwless

New member
אני לגמריי מבין אותך...

שלום, גם אני בן 19 וחצי, עוד מעט 20, בדיוק בגיל שלך ובדיוק עם אותם חששות כמו שלך. גם לי כמו להרבה אנשים היו מחשבות על התאבדות אבל החלטתי שאני אעשה מעצמי משהו. אני אומנם לא הלכתי לצבא, אבל היו לי מלא חששות מפניי מה שיקרה לי שם והכי פחדתי שישימו ואתי בתור פקיד ואני אצטרך לענות לטלפון ולכן אני מאד מעריך אותך שהתמודדת עם הפחד הזה. אני אישית התקבלתי לעתודה והלכתי ללמוד את המקצוע שמעניין אותי שהוא "הנדסת מכונות" ולמרות שהמקצוע הזה לא דורש הרבה דיבור, עדיין יש חששות מפניי העתיד של מה אם אני אצטרך להסביר לאנשים את מה שתכננתי, או איך המראיינים בעבודה יתנהגו אליי כשהם יראו שאני מגמגם... וכמובן שגם לי יש את החששות מפניי איך אני אשיג חברה, כי מי תרצה מגמגם וכו' וכו' לא חסרות דאגות בשביל מגמגם... גם אני עברתי הרבה טיפולים ושום דבר לא עזר וגם עכשיו אני עדיין מגמגם, לפעמים קשה לפעמים סביר ואם לאמר את האמת דיי התייאשתי מלנסות לטפל בזה. אבל אני החלטתי לפתוח בגישה של "כשנגיע לגשר נפוצץ אותו עם C4" הריי העולם מלא באנשים מבינים... ואם הם לא יבינו אז אני אתמודד עם זה... הריי אישרו לך לא לענות לטלפונים נכון? ואם לא היו מאשרים? אז מה היה קורה? במקרה הכי גרוע היו מעבירים אותך, מוציאים אותך מהצבא או שאולי אפילו היית מצליח לפתח תריקים איך להתמודד עם הבעיה. אני יודע שהמשך חיי אני אתקל בקשיים בלהתחיל עם בחורות, אבל לא נורא, בנתיים היו לי כבר 2 חברות ולא ממש היה להן אכפת שגמגמתי, למעשה שתיהן חשבו שהעובדה שאני מתמודד עם זה היא סימן לאומץ. זה לא שאני אומר שאני מתחיל עם בחורות על ימין ועל שמאל וניגש אליהן בלי חשש, להיפך, אני לא ממש מתחיל עם בחורות סתם ככה, אולי רק באינטרנט, אבל כשיוצא לי לדבר עם בחורות, אני בדרך כלל זוכה לתגובה חיובית למרות הגמגום ואם הן שואלות למה אני מדבר כמו שאני מדבר אני פשוט אומר להן שאני מגמגם והן פשוט מהנהנות בהבנה וממשיכות להקשיב. בעבודה אני לא חושב שאם תהיה טוב, עם ציונים טובים ורצון להשקיע, מישהו יסרב לך... תמיד כמובן אפשר לפתח קשרים ושאיזה חבר יסדר לך איזה קומבינה, העולם פועל על פרוטקציות אז למה להיות שונה? בקיצור מה שאני מנסה לאמר זה שאל תוותר על החלומות שלך, תאמין לי שיו לי מלא פעמים החיים וביחוד השנה שאמרתי שאני לא יכול יותר וזה קשה ואני צריך לפרוש, אבל כל פעם הוכחתי לעצמי שאני יכול! ותקשיב לאנשים כאן, רובם יודעים על מה הם מדברים ורובם עברו את אותן בעיות פלוס...
 
כולם מרגישים ככה אבל להתאבד

זה לא פתרון לגימגום ולא פתרון לסבל.צריכים להתמודד כל יום דקה דקה. למצוא טכניקות לתרגל להיות בקשר אם חברים מגמגמים.
 

r o n i t 19

New member
תקשיב,

זה מה שאני הרגשתי וטיפלתי בזה. אחרי הקןרס דיברתי בשטף גמור. לאט לאט הבנתי שאני צריכה לשמור גם על השטף הזה. יש ימים שאני מדברת מעולה ויש ימים שקשה לי ואני צריכה להתאמץ מאוד קשה. אחרי הקורס הייתי מופתעת מעצמי בזה שהתחלתי לעבוד בסקרים(אמרתי לעצמי שזה גם עבודה וגם יהיה לי נזדמנות לתרגל) ובכנס של אמב"י בירושלים עליתי ודיברתי, זאת הפעם הראשונה שדיברתי מול אנשים(חוץ מהפעם שסיימתי את הקורס והמשפחות הגיעו וכל אחד דיבר), וממש הייתי מדברת על זה עם כולם ומספרת ומשתפת ומסבירה איך אני אמורה לדבר. ואם לפעמים אנשים היו אומרים לי שאני מדברת מוזר הייתי מסבירה כי עברתי קורס לטיפול בגמגום. לפני הקורס היה לי חבר שנתיים וחצי ובחיים לא דיברתי איתו על הדיבור שלי. אחרי הקורס נפגשתי איתו וסיפרתי לו הכל,על הדיבור ומאיפה זה התחיל ועם הקורס והכל בשטף לגמרי... הוא היה בשוק..:) את כל הבטחון הזה ודרך המחשבת השונה קיבלתי בקורס.. ואני באמת באמת ממליצה לך מכל הלב ללכת ולטפל בזה.. תחשוב מה זה יהיה להמשיך את כל החיים האלה בפחדים שיש לך,אם לא הייתי עושה את הקורס אני אומרת לך בוודאות שלא הייתי שורדת עם כל הכאב שהיה לי.. באמת כדאי לך לטפל בזה..שיהיה בהצלחה!
 

shoshyyy

New member
גם אני מבינה על מה אתה מדבר

בכיתה י' היו לי 8 שליליים כי חשבתי לעצמי "למה לי ללמוד , אני אדע אבל לאאעביר הלאה, לא אתקשר , לא אדבר" אז פשוט הפסקתי ללמוד !!!! והייתי על תנאי עד שהבנתי שאני מחמירה עם עצמי והכול יותר פשוט משאני חושבת. ויש לי עוד המון דוגמאות ל"ענישה עצמית" כזו. כאילו להעניש את עצמי עוד יותר.
 

geashono

New member
כל הכבוד על 2 דברים

על האומץ בסיפור של כל מה שעברת ועל התקווה שאת נותנת לאנשים שעם כל הקשיים אפשר להתמודד
 

hraaa

New member
כנס דחוף

תקשיב יש לי בעיה כמו שלך!!!! אני בגיל 17 וכמה חודשים הגימגום התחיל לי בגלל תראומה שעברתי בחיים לא הייתי מגמגם רק הייתי מדבר מהיר כחה הייו אומרים לי אבל היום אני גם בדיכון קשהההההההההההה ביותר זה הרס לי את החיים. אני הולך לקלנית תקשורות אני מקווה שאי תעזור אין לי גימגום רציני רציני שאני כול הזמן מגמגםם אבל עדין זה הרס לי את כול החים אן לי ביטחון בגלל זה אני גם לא יוכל לדבר חזקק אני מתבייש רצח בגלל זה דוגמאא אני ואבא שלי הולכים לעיר לקנות לי פיצההה אז הוא מדברררר פשוט אני לא מפסיק לחשוב על זה אני כול היום חושבבבבבב על זה אחי אני ממליץ לך ללכת לרב גדול הוא יוכל לעזור לך. תקשיב איך הגימגם שלך בא זה בגלל שאתה חושב הרבהה על זה או מה???
 
רונית עשית את הטיפול בהדסה?

תספרי לי בבקשה קצת יותר פרטים. לא הצלחתי להבין מההיסטוריה של הפורום אם כדאי לי או לא ללכת להדסה.
 

r o n i t 19

New member
כן עשיתי.

כן עברתי את הקורס לפני כחצי שנה. בגיל 15 עברתי קורס אצל ברברה דם והוא לא עזר לי. אם אתה רוצה לעבור את הקורס בהדסה קודם כל המידה הראשונה להצלחה זה כוח הרצון שלך. יש אנשים שחושבים שהם מגיעים לקורס ויצאו מהקורס בלי גמגום..זה שטויות. אני אישית הייתי יושבת כל יום אחרי הקורס ומתרגלת עד הערב. וגם שדיברנו בחצי שנייה לכל הברה הייתי מדברת בחצי שנייה עם כולם. הקורס הוא כ3 שבוכות מ8 וחצי בבוקר עד 3 בצהריים. האמת שאני ממליצה עליו אבל שתדע שזה עבודה קשה. היום אני חצי שנה אחרי הקורס ועדיין יש ימים שמאוד קשה לי לדבר אבל בכל מקרה אין יום שאני לא כמה בבוקר ועושה עיצוב דיבור(שזה אומר בהתחלה לדבר ב 2 שניות להברה אח"כ שנייה,חצי שנייה נורמלי איטי ובסוף נורמלי נשלט) אתה יוצא מהקורס עם דיבור נורמלי איטי ואז מתחיל הקושי של לדבר ככה כל השזמן לא משנה מה אומרים ועם מי מדברים. הקורס הוא לא בעיה הבעיה היא לשמור על מה שלמדת אחרי הקורס. אם יש לך כוח רצון ואתה יודע ומסכים שזה לא נס אלא זה עבודה קשה אז אני באמת ממליצה לעבור את הקורס הזה.
 
תודה על התשובה שלך.

הגמגום מפריע לי מאוד ועכשיו שאני רוצה ללכת ללמוד מקצוע אני מוכן להשקיע כדי להגיע לשטף סביר. את מכירה עוד אנשים שעשו את הטיפול בהדסה ואיך הם מדברים?
 

r o n i t 19

New member
כן אני מכירה

כן אני מכירה.חלק מתרגלים ומדברים טוב וחלק לא מתרגלים ומדברים לא טוב..
 

caliban

New member
תשמע

קראתי בעיתון על איזה רבנית שבא אליה ילד מגמגם שאבא שלו מנכ"ל משו והיא בירכה אותו מרחה על הלשון שלו שמן ונתנה לו לקרוא איזה ספר והוא הפסיק לגמגם הלכתי אליה ושילמנו כסף וחשבתי שאני ידבר נורמלי היה לי ממש צפיות מזה ובסוף לא הישתנה כלום וזה סליחה על המילה סתם זיוני שכל וכסף אני יותר לא מקשיב לרבנים
 
למעלה