שלום

[יוני 0 2]

שלום

שלום לכם אנשים יקרים, אני יוני בן 20 (חייל) שכלתי את אחותי בפיגוע לפני כשנתיים מאז אני בהחלט לא אותו בנאדם שהייתי (תגידו נכון זה לכולנו) רק שאצלי זה הרבה יותר קיצוני, קשה לי להיפתח לחברה נסגרתי מאוד לאחר המקרה וניתנקתי לאחר זמן לא רב את הקשרים עם רוב החברים. בנוסף לכל זה עוברת עליי תקופה קשה מאוד עקב מחלה קשה של אמא שלי ואני פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמי מרוב לחץ וכאב פנימי. הייתי מאוד רוצה אם מישהו יכול לספר לי אם הוא עבר מקרה דומה ואיך הוא התגבר על כך? תודה רבה לכם

 

[בר03]

היי ....

היי יוני.... קראתי בעצב את ההודעה שלך , עצוב לשמוע שניתקת קשר עם חברים ושאתה צריך להתמודד עם מחלה של אמך. גם לי היתה תקופה שניתקתי קשר עם חברים , זה נורמלי וזה בסדר אם אתה מרגיש שאתה רוצה להיות לבד אבל חשוב שיהיה לך עם מי לדבר ולהתפרק. אולי מה שיעזור לך זה שיחה עם פסיכולוג ( מאד מומלץ ) . בכל מקרה אני מאחלת לאמא שלך בריאות ולך שתעבור את התקופה הזו הכי טוב שאפשר....

 

[solitaryshell]

יוני שלום,

לא כתבת אם אתה הולך לפסיכולוג, או מדבר אם מישהו? אם לא דבר ראשון שאני ממליצה זה ללכת לפסיכולוג או לקבוצת תמיכה ולדבר, להוציא קצת מהכעס והכאב החוצה. אתה כמובן מוזמן גם לפרוק פה בפורום אם אתה רוצה, אבל זה לא אותו הדבר כמו לדבר עם פסיכולוג או פנים אל פנים עם אחים שכולים אחרים. לגבי החברים, האם אתה ניתקת את הקשר? פשוט הפסקת לבוא למפגשים חברתים? לא ענית להם לטלפון...? או שמא הייתה מריבה? האם אתה רוצה קשר אם חלק מהם, ומצטער על ניתוק הקשר? אני שואלת משום שאני הרחקתי את מרבית החברים שלי, ויום אחד אחרי שנתיים החלטתי שאני זקוקה להם, שאני אוהבת אותם ורוצה בחברתם, ועשיתי סבב טלפונים לכל אלה שבאמת אהבתי. וכולם היום בקשר איתי, מי יותר מי פחות... מרביתם חזרו להיות איתי באותו סוג קשר שהיה קודם לכן (כמובן בוגר יותר, משום שבנתיים התבגרנו כולנו). אז אם מישהו מהם חשוב לך, תרים את הטלפון, אין לך מה מהפסיד, במקרה הגרוע המצב איתו ישאר כפי שהוא היום. זה חשוב שיהיו חברים, זה עוזר.

 

[nitsanal]

חברים

יוני יקר, שאיבדתי את אחותי הייתי בת 12 - מאז ועד היום היה לי מאוד קשה לרכוש לעצמי חברים. אין מה לעשות, מעטים האנשים שתוכל להרגיש כנה איתן ושיוכלו להבין ממש איך אתה מרגיש. למרות שאני נשואה באושר ובעלי הוא החבר הכי טוב שלי, גם איתו לפעמים אני מרגישה שאין הבנה בכל הקשור לכאב שאנו חווים יום יום. למרות זאת, למדתי שחברים הם דבר חשוב והייתי ממליצה לך באמת לקחת את הזמן ולראות איך אתה מרגיש לגביהם. לפעמים ודאי תהיה לך תחושה שאין סיכוי שהם יבינו אותך ושאולי אפילו הם לא רוצים לדבר איתך כי למי יש כוח להיות חבר של אחד עם כל כך הרבה צרות וצער. ולפעמים דוקא תחוש שכשאתה איתם אתה שוב אותו יוני של לפני שנתיים, שמח, מאושר, מבלה. אתה עוד צעיר וגם תהליך האבל שלך עדיין נמצא בתחילתו. אני ממש לא חושבת שהזמן יעשה את שלו בקשר לכאב ולגעגועים, אבל התהליך שתעבור עם עצמך הוא החשוב.

 

[יוני 0 2]

תודה רבה על התגובות

מי יתן ולא תדעו עוד צער