יש לי רק באנגלית, וסביר שבעברית אין
יותר חומר. לדעתי, דרכו חמקנית של ביוור להפנות למקורות מקורות פשוט נועדה להקשות על מבקריו. עם זאת היא עוזרת לקורא העצלן "לזרום" עם הטקסט. מקורות אחדים שביוור מסתמך עליהם מוכרים לי היטב כלא אמינים (ז'וקוב, אֶרֶנבורג) או מיושנים (אריקסון) או מצונזרים (כל הפרסומים בברה"מ לפני אמצע שנות ה-80), או שילוב של מגרעות הנ"ל. רבים מהם הוכחו כלא נכונים עוד לפני שביוור פרסם את ספרו ב-1998. מנין לך שביוור בכלל בדק את מקורותיו שלא "לעיני הקורא"? הוא לא כותב על כך, אז למה שאנחש לטובתו? כתיבת המשפט ZHUKOV WAS NOT JUST A GOOD PLANNER, HE WAS THE BEST IMPLEMENTER OF PLANS (עמוד 222) מסגירה את ביוור כפתי שמאמין לכל דבר. ז'וקוב היה נוגש-עבדים יעיל (גם אם לא חכם), אך בשום אופן לא מתכנן. אגב, גם את מבצע "אוראנוס" לא הוא תכנן, אלא ואסילבסקי. גם כאן ניכס לעצמו ז'וקוב את הישגי אחרים. לסיכום, ספרו של ביוור נקרא היטב, אבל ללמוד ממנו היסטוריה לא כדאי.