שלום

[tiger lady]

שלום

שלום. קוראים לי זואי, ושלשום אובחנה אצלי פיברומייאלגיה. אני מפוחדת נורא ולא ממש יודעת מה לעשות עם עצמי.. ביומיים האחרונים חקרתי המון ברחבי הרשת על הפיברו', ומרגע לרגע אני מרגישה יותר ויותר רע עם זה.. אני חיה עם המחלה כבר כשנתיים, כשהמצב שלי מחמיר מיום ליום.. יש ימים שאני לא מסוגלת לקום מהמיטה, שלא לדבר על ללמוד, ולבלות, או, למעשה, לחיות.. בשנתיים האחרונות עברתי, כמו שאני מניחה שכולכם, מרופא לרופא ומבדיקה לבדיקה, כולל מס' פעמים שבהם אבדתי לחלוטין יכולת שליטה על הרגליים שלי, ופעם אחת אף התאשפזתי מהסיבות הללו בדיוק, כששוב, לא היה שום פתרון.. מכל מה שקראתי, הבנתי שהמצב הולך רק להחמיר, ושאין פתרון ממשי למחלה.. איך אני אמורה לחיות עם זה? איך אפשר באמת לנהל אורח חיים נורמלי עם הגועל נפש הזה? אני מרגישה כמו בקבוצת תמיכה מסרט קולנוע אידיוטי.. אבל למרות זאת, אני באמת מבקשת מכם.. עזרה, מישהו?

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

קודם כל, קחי אוויר ותרגעי,

לחץ רק יחמיר את מצבך. אח"כ, קחי את הזמן ודפדפי אחורה להודעות דומות לשלך ולתגובות להן. בשורה התחתונה, תני לעצמך זמן לעכל את הידיעה, לימדי את המחלה. הסיבה להחמרה במצבך היא שלא ידעת איך לנהוג. נוחי - זה השלב הראשון של הטיפול במחלה. אח"כ מתחילים לחזור לתפקד בקצב אחר ועם המון המון הקשבה פנימה. את תלמדי להבין מגופך את גבולות היכולת שלך בכל רגע נתון. את תלמדי מה מחמיר את מצבך (או מי...) ותרחיקי עצמך משם וכדומה. אפשר לחיות עם פיברו. עם קצת מאמץ, אפשר לחיות טוב! ברוכה הבאה לפורום

תני לעצמך זמן....

 

[linar1]

שלום ליידי../images/Emo141.gif

ברוכה הבאה לפורום. נאוה אמרה את הדברים החשובים. השלב שמקבלים את החותמת שיש לנו משהו שאינו זמני תמיד קשה - זה דבר שמחייב פתאום לחשוב, אז מה עכשיו... העכשיו, שאת מתארת נראה מאוד כואב ואכזרי, אך תביני זה בכל זאת ישתנה. אז תשאלי, נו לטוב או לרע??? אז התשובה שלי היא לא חד- משמעית, אבל המון תלוי בך. אם תהיה יותר נסערת זה ישפיע לרעה, כיוון שבמחלה שלנו אסור להתעצבן, זה רק מקצין את הכאב ואת הבלבול. לכן, תעצרי קצת את קצב, תורידי את הווליאום ותנסי לחשוב, מה בדיוק מיותר. זה יכול מאוד לעזור לחזור לאיזון מסויים ואז גם המצב יכול מאוד להשתפר. תבדקי איזה מהטיפולים עושים לך טוב ויש כאלה, לאט לאט אפשר לשפר. זה לא יקרה מהר, אך זה אפשרי. תמשיכי להאמין שזה לא לנצח ויום אחד אהיה גם לזה פתרון. LINAR

 

[אוריתוש ענביתוש]

נדמה לי

שראיתי את זה בפורום אחר

 

[linar1]

מה בדיוק ראית - את תשובה או את

שאלה. אגב, זה לא מוסיף ואינו גורע. אם ראית שכתבתי על כך במקום אחר, זה רק מדגיש שבזה אמונתי. גם לא ברור מדוע את בוחרת להיות פרובוקטיבית, פעם עם סימה ופעם כאן או יותר נכון - בדרך כלל כשאת כותבת בפורום. אבל אני בהחלט אשמח לדעת האם זה עוזר היה גם לך - ייחס עוקצני

, עכשיו תורך לענות

LINAR

 

[linar1]

עוד משהו חשוב בעיניין הזה:

אם יש אנשים שהעתקת תגובות גורמת להנאה - שיבושם להם. LINAR

 

[אוריתוש ענביתוש]

לא ירדתי לסוף דעתך

רציתי רק להגיד שאותה שאלה בדיוק היתה בפורום אחר תחת שם אחר.

 

[אוריתוש ענביתוש]

ועוד משהו

לא חושבת שצריך להכניס פוליטיקה לפורום דרך החתימה של לידי מה גם שישנם פה חיילים חולים שלמרות הקשיים שלהם ממשיכים לשרת בצבא ולא מעודדים סרבנות כמוה.

 

[linar1]

אורית מסכימה איתך חד וחלק בעניין

לפוליטיקה. אני עניתי לליידי אך ורק בקשר לפיברומיאלגיה. התשובה הייתה פרופר ל לעיניין בריאות ובלי קשר להשקפות עולם. LINAR

 

[tiger lady]

ללא נושא

 

[linar1]

אני מבינה, אך הפורום המדובר עוסק

רבות בי, מעתיקים שם הודעות ולא רק שלי... לכן, זה לא רלוונטי בעיניי להביא את זה לכאן. שיהיה לך שבוע מקסים

LINAR.

 

[פיה על קביים]

היי זואי

מזל טוב, גם את חולה. כן, אני יודעת איך זה. מגעיל ומרגיז וכואב ונוראי, אבל לפחות יש לזה שם, לפחות את יודעת מה זה ככה שאת כבר על הדרך הנכונה. את יותר ממוזמנת לבקר בקומונה (רק שלא יכעסו עלי שאני גונבת קליינטים, הא?

)

 

[B Positive]

זואי שלום,

המצב שאת מתארת הוא שלב שכמעט כולנו עברנו כשאובחנו לאחר שנים של טירטור בין רופאים. אני מדמה את המצב להרגשה לך רעידת אדמה, הכל הפוך וחלק הרוס ולא ברור מה ניתן לעשות ומהיכן להתחיל לנסות. המצב הזה מחריף את המצב כיוון שהוא דוחף אותנו להרגיש חסרי אונים. אבל מניסיון, עצם האיבחון וההבנה של "מה יש לנו" נותנים לנו נק' מוצא לחיות בצל המחלה. כמו שכתבו לך לפני, קחי דברים לאט, להמשיך בחיים תוך המון הקשבה לגוף ולמגבלותיו.