הכל שקט מדי
New member
שלום.
בכלל שכחתי איך מצטרפים לפורום חדש, והאמת שאני גם קצת חוששת ולא יודעת למה נדמה לי שבכל פורום שאני כותבת כאילו הייתי בו מהיום שבו הוקם ובעצם זה בכלל לא היה כך. אבל בנתיים אני עוד בפרולוג שזה בכלל לא הספק טוב כי אני כבר כותבת בערך חמש שורות בלי שבעצם כתבתי כלום. [נעשה לזה סוף עכשיו.] "מאחורי התמודדויות בחיים" - מה זה בעצם אומר? אני מנסה לחשוב כל הזמן, למה ואיך וכמה ואם כדאי ואם אפשר ואם בכלל צריך. אתמול הייתי נורא עצובה, ככה סתם ואפילו בכיתי וניסיתי לחשוב למה אני עצובה, והיה לי כל כך הרבה ריק וחלל גדול של שתיקה בתוך הראש ללא מענה, מין מדבר צחיח ללא תשובות ללא מאחז וללא כיוון ובבד בבד היו לי כל כך הרבה תשובות וכיוונים לבחור, לאן לקחת את העצב הזה ומאיזה מקור הוא מגיע וצץ. וזה מוזר כי זה תמיד כך אצלי, ואחרי כל רגש שלילי שלי [כדוגמת עצב, כעס, קנאה וכדו'] אני מנסה לחשוב מאיפה הוא מגיע וכיצד אוכל לנטל אותו, או לפחות ללמוד לפעם הבא מאיפה הוא בא כדי לשלוט עליו. בקנאה אני תמיד מצליחה להבין. בכעס תלוי, אבל בעצב כמעט תמיד אני לא מצליחה לשלוט ולא מצליחה להבין לא מצליחה לנטרל לא מצליחה לדכא ולהפך, לא מצליחה ל'התעצב' "על באמת". [אני מרגישה שאני כותבת טיפה לעצמי והדברים לא ברורים. אבל אני מנסה.. :] יש לי כל כך הרבה דברים שיושבים לי על הלב ומעיקים, ואני לא מצליחה להתשחרר מהם. ואני מנסה וכואבת אותם. כל כך הרבה כואבת אותם וכבר נגמר לי הכוח לכאוב וכך נגמר הכוח להתמודדות. מישהו בכלל מבין על מה אני מדברת? ושלום, אני חדשה פה.
בכלל שכחתי איך מצטרפים לפורום חדש, והאמת שאני גם קצת חוששת ולא יודעת למה נדמה לי שבכל פורום שאני כותבת כאילו הייתי בו מהיום שבו הוקם ובעצם זה בכלל לא היה כך. אבל בנתיים אני עוד בפרולוג שזה בכלל לא הספק טוב כי אני כבר כותבת בערך חמש שורות בלי שבעצם כתבתי כלום. [נעשה לזה סוף עכשיו.] "מאחורי התמודדויות בחיים" - מה זה בעצם אומר? אני מנסה לחשוב כל הזמן, למה ואיך וכמה ואם כדאי ואם אפשר ואם בכלל צריך. אתמול הייתי נורא עצובה, ככה סתם ואפילו בכיתי וניסיתי לחשוב למה אני עצובה, והיה לי כל כך הרבה ריק וחלל גדול של שתיקה בתוך הראש ללא מענה, מין מדבר צחיח ללא תשובות ללא מאחז וללא כיוון ובבד בבד היו לי כל כך הרבה תשובות וכיוונים לבחור, לאן לקחת את העצב הזה ומאיזה מקור הוא מגיע וצץ. וזה מוזר כי זה תמיד כך אצלי, ואחרי כל רגש שלילי שלי [כדוגמת עצב, כעס, קנאה וכדו'] אני מנסה לחשוב מאיפה הוא מגיע וכיצד אוכל לנטל אותו, או לפחות ללמוד לפעם הבא מאיפה הוא בא כדי לשלוט עליו. בקנאה אני תמיד מצליחה להבין. בכעס תלוי, אבל בעצב כמעט תמיד אני לא מצליחה לשלוט ולא מצליחה להבין לא מצליחה לנטרל לא מצליחה לדכא ולהפך, לא מצליחה ל'התעצב' "על באמת". [אני מרגישה שאני כותבת טיפה לעצמי והדברים לא ברורים. אבל אני מנסה.. :] יש לי כל כך הרבה דברים שיושבים לי על הלב ומעיקים, ואני לא מצליחה להתשחרר מהם. ואני מנסה וכואבת אותם. כל כך הרבה כואבת אותם וכבר נגמר לי הכוח לכאוב וכך נגמר הכוח להתמודדות. מישהו בכלל מבין על מה אני מדברת? ושלום, אני חדשה פה.
