שלום

[מיצוס]

שלום

במקרה שזה מעניין מישו חחחחחחחח הדעה שלי זה שלא צריך לצעוק שאתה מסרב פקודה. אתה יכול לעשות סרבנות פרטית. להגיד שאתה לא מרגיש טוב לדוגמה. שב"ש

 

[מסרב]

אם לא שמת לב.

זה מה שעושה הרוב הדומם. זה גם מה שהצבא מעדיף. מי שמסרב פקודה, מעוניין שדעתו תישמע, ולכן רק עליהם שומעים.

 

[אimר]

אני ואפסי

אם היה מדובר רק באני מול הצבא, סבבה, אבל מדובר במה שהצבא עושה בשם כולנו ובמה שאנחנו עושים כשאנחנו משרתים אותו, ומכאן הרצון למחות ולהתנגד ציבורית.

 

[מיצוס]

כל מי שפה הם מהצבא?

 

[אimר]

לא בדיוק

אבל נראה שעיקר הנוכחות, בוודאי לאחרונה, היא של תומכי שלום לא בכל מחיר

 

[מיצוס]

של ימנים כאילו?

 

[אimר]

כאילו כן

 

[Lordonya]

יש הרבה

אנש י ם שבאמת מוחים בשקט, אלו שאתה שומע אליהם רוצים שידעו אליהם.

 

[Alexco]

למה?

 

[יחיאב]

אבל אם הסרבנות היא צעד פוליטי?

מה תגיד אז? להזכירכם, בזמנו ישעיהו ליבוביץ קרא לסרבנות פוליטית, במטרה להחליף את השלטון. הוא התנגד לסרבנות מצפונית. לדידו המצפון הוא עבודה זרה...

 

[Alexco]

האם בהכרח יש סתירה?

האם ניתוח פוליטי של המציאות לא יכול להוביל להכרעה מצפונית? האם רגש מצפוני לא יכול להביא לבחינה ביקורתית של המציאות הפוליטית?