שלום.

blackbutterfly

New member
שלום.

אני זקוקה לעזרתכם, אמנם זו עזרה שונה ממה שנהוג לבקש בפורום הזה אך לא ידעתי לאן לפנות בשביל לקבל תשובות כנות ואמתיות לגבי חוויות שעברו אנשים שהזוגיות שלהם התפרקה בעבר. אני תלמידה ואני מעלה הצגה על אשה בת 40+ עם שני ילדים. כל ההצגה היא בעצם סיפור חייה של אשה זו, היא מדברת על מישהי היתה ועל איך היא נראתה לסביבתה במשך שנים רבות. היא טוענת שעד גיל 35 לא היה דבר יוצא דופן בחייה ושאפשר היה להגיד עליה שהיא עשתה כל מה שאמרו לה לעשות, או יותר נכון, כל מה שנדמה היה לה שיאמרו לה לעשות. ביום נישואיה החמשעשר לבעלה הוא הודיע לה שאין לה מה לתת לו יותר. ומפה היא יוצאת למסע של גילוי עצמי והתגברות על כאב עצום שחוותה עקב המשבר בזוגיות שלהם. יש פה אנשים שמוכנים לעזור לי להבין מה הכאב הזה עושה בפנים? כיצד הוא משפיע על חייך והאם ניתן לשכוח כאב זה אי פעם? אני זקוקה שתעזרו לי להבין מה אותה אשה הרגישה בתוך ליבה והאם באמת היא הצליחה להתגבר על הכל (לדעתכם) וחיות בחיוך כמו שהיא מספרת?
 

seeyou

New member
תשובות כנות ואמתיות ?../images/Emo12.gif

להבין מה הכאב הזה עושה בפנים? זה מאוד תלוי בבן אדם, כמה הוא חלש אופי או באיזו עוצמה היא קיבלה את זה . זה דומה לנחשול מים עדיר שאף סכר לא יחזיק מעמד-וזה יכול לגרום לדיבוק. ישנם לרוב מיקרים ש"היא יוצאת למסע של גילוי עצמי והתגברות על כאב" ומקימה פרק שני! זה תלוי בתסריטן ! את יכולה להפוך את הסוף של הצגה בטעם של תקווה-עם סוף טוב או עם בכי... בהצלחה יוסי
 

blackbutterfly

New member
אתה איישת מאמין שאפשר..?

שאפשר לצאת למסע הזה והתחיל פרק שני? אין איזה קוץ קטן שתמיד יחייה שם? עמוק בפנים? מאמין במסע הזה שאחרי המשבר? תודה יוסי
 

seeyou

New member
כן ../images/Emo45.gif-אני מאמין שאפשר להתחיל

פרק ב' בחיים ואפילו ג' בתנאי שסוגרים(משלימים) פרק הקודם. הפילוסוף הצרפתי,מונטין,דגל בסיסמא -אין אדם נפגע כל כך ע"י מה שמתרחש כמו שהוא נפגע ע"י מה שהוא חושב על מה שמתרחש. כאן שורש הבעיה- "הפרוש" שכול אחד מאיתנו נותן לאותו מצב ואפילו אנו בעצמנו נותנים פרושים שונים לאותו מבצ בציר הזמן,מקום ,גיל,סטטוס חברתי...... קחי לדוגמה מקרה פשוט שהתרחש . תרשמי על דף ,פרטי המקרה ככול האפשר. תעשי את זה במשך שבוע או יותר ככול שהימים עוברים כך תקבלי שינוי למה שכתבת בפעם הראשונה. המקרה לא השתנה-הפרשנות שלך משתנה. חייבים ללמד מגיל צעיר איך "לחשוב". בהצלחה! keep smiling יוסי נ.ב: כאשר יוצאים למסע של החיים מתחילים עם תרמיל קטן בזמן המסע אוגרים דברים לתוך התרמיל. זה מקשה על המסע ומאיט את הקצב לכן,מומלץ מאוד לרוקן את התרמיל, לבדוק מה נחוץ להמשך ומה מיותר.
 

shirlyar

New member
תגובה

לדעתי את צריכה ללכת לכיוון הזה שבהלך כל שנות נישואיה היא הייתה דיי סגורה בתוכה, לא ממשה את עצמה, כל יום חיה את השגרה בית עבודה בית עבודה חיי רוטינה כאלה, חיים של שעמום ופתאום היא גילתה את עצמה אחרי כמה שנים שאולי הילדים קצת גדלו והיא הרגישה שהיא רוצה לפרוח ורוצה לממש את הפוטנציאל שבתוכה ולא היה לה כוח ואנרגיה להשקיע יותר בזוגיות, היא רצתה את הזמן בשבילה להשקיע בעצמה. ולשאלתך האם היא הרגישה בתוכה דכאון על עזיבתה אז לדעתי ממש לא להיפך היא הרגישה הקלה וכמיהה לעשות מה שהיא רוצה ולא מה שמצפים ממנה או מה שאחרים רוצים בשבילה. בדר"כ נשים כאלה שרוצות אחרי שנים לעזוב מרגישות כאילו עד עכשיו הן החמיצו משהו ומעכשיו והלאה כאילו נולדו מחדש.
 

blackbutterfly

New member
היא לא בחרה לסיים את הנישואים.

הוא בחר בכך והעמיד אותה בפני עובדה, אין לה מה לתת לו יותר. לכן אני מניחה שהיא נפגעה, לא?
 

shirlyar

New member
אוקיי אז זה משנה את כל התמונה

אז בעצם זה באמת מוביל לנושא של השברון לב מהפרידה, קשה לי קצת לענות לך על זה אבל אני חושבת שאת יכולה ללכת על זה עד הסוף.למשל, פרידה שכזו יכולה להגיע עד לזה שהיא הולכת לטיפול פסיכיאטרי, זה מצב מאוד קשה שהיא הרוסה מזה, היא נשארת לבד במערכה אם זה עם הילדים אז הטיפול בהם בכוחות עצמה ואם זה בלעדיי הילדים אז הפרידה היא בעצם גם מהם.
 

blackbutterfly

New member
זה הולך עד לזה.

המונולוג עצמו מתרחש בפגישתה הראשונה עם קבוצת התמיכה שלה.
 

gsimhony

New member
מה עושה משבר לנפש – שובר!!!

מה עושה משבר לנפש – שובר!!! אישה חיה חשמ עשרה שנה עם בעל ואחרי זמן כה רב היא מרגישה שאין לה מה לתת לו? את מסוגלת להבין באיזה בית סוהר היא חיה כל השנים הללו? חשבי על כך! אישה עושה במשך עשרות שנים את מה שמצפים ממנה שתעשה, והיכן האישיות שלה? היכן הבניה העצמית שלה? אני מבין שהיא נשארה במשך השנים הללו בגיל הילדות וחשבה שכך צריך להיות עד שהתעוררה והבינה שהיא נמצאת בעולם לא אמיתי. היא חשה שגזלו ממנה שנות חיים שבהם הייתה יכולה להתפתח רוחנית ואישיותית בצורה עצומה. היא חשה ריקנות איומה בתוך עצמה והיא חשה שהיא חייבת למלא את הריקנות הזאת אחרת היא מתה. לכן היא עכשיו עוזבת הכל ויוצאת למסע הכרות עם עצמה ועם אישיותה. הסוף של המחזה צריך להיות טוב, כי אם היא באמת תפעל נכון היא תגלה עולם נפלא שיש לה בו מקום שבו היא יכולה לקבל המון ועוד יותר לתת. עכשיו, במצב הנוכחי היא מצאת באמת במקום שאין לה מה לתת כי היא ריקה. זו תחושה איומה. מקווה שעזרתי קצת מהבחינה האישיותית והנפשית של מצב האישה.
 
אני מציעה

ואתחיל מהסוף להתחלה, הסוף צריך להיות שמח. התקווה הגדולה, האור בקצה המנהרה, הקושי הרב בהתמודדות עם המשבר ויחד עימו צמיחה אישית. כל אלו מביאים את האשה להתגלות חדשה, שונה, בונה אל העתיד. העתיד שמחייך לקראתה, לקראת פריחה ושגשוג מבחינה אישית. עלייך להציג את השמחה והאושר האישי הטבולים בכאב גדול ובקשיים קטנים של היום יום תוך כדי התמודדות וצמיחה. כל פרידה, תהיה אשר תהיה, מלווה בקושי, בכאב ובזכרונות כאלה ואחרים. אך למרות הכל ואף על פי ישנה התקווה, יש התחזקות ולמידה לשינוי כיוון שבסופו בא האושר האישי והיכולת לביטוי עצמי ומימוש עצמי. כך אני רואה את הדברים. מקווה שעזרתי טיפונת.
 

seeyou

New member
צודקת!החיים הם כמו הצגה!

לרוב, בני אדם אוהבים הצגות(סרטים,ספרים) עם סוף שמח ותקוות גדולות. אם להצגה יש גם מסר זה יכול לעזור לצמיחה האישית של הצופים בהתמודדותם בהצגה הפרטית שלהם.
 

s h o o s h a

New member
מהסוף להתחלה

לו אני במקומך, הייתי מתארת את חייה של האשה הזו דווקא מסופם. מהיום שבו נודע לה כי 'תם תפקידה וכי הי משוחררת'. במהלך השנין היו לה חלומות היו לה רצונות היו לה מאוויים במהלך השנים היא כמעט ולא מימשה אחד מאלו כי היתה שקועה במה שהיה בין החלומות לבין הזוגיות. ועכשיו, החלל הזה עומד שוב פנוי לרשותה. עכשיו זהו הזמן הנכון עבורה להתחיל למלא אותו. הילדים...גדלו. הם כבר זקוקים לה פחות. זמנה זקוק לה יותר. הוא...כבר לא זקוק לה עוד...הסיבות לא ממש חשובות. יש לה את עצמה, את הזמן ואת היכולת. ואט לאט החיוך חוזר לעטר את פניה. על אף הקשיים (יש ויהיו) אבל אלו הם שלה ועבורה. היא תתגבר? בהחלט אם היא תדע לנווט את חייה נכון ולא לשקוע במרה שחורה ולהסכים לקביעה החברתית הנוראה שאשה בלי גבר שווה כקליפת השום. היא אשה חזקה והיא יכולה להוכיח, בראש וראשונה לעצמה שאמנם את העבר בלתי אפשרי להחזיר אך אפשר בהחלט ליצור עתיד טוב יותר. ולזה עליה לשאוף. בהצלחה
 

blackbutterfly

New member
תודה לכולכם ../images/Emo99.gif

בהחלט התאהבתי בחברי הפורום שלכם, ולאו דווקא באלה שהגיבו לי. מצחיק, בהתחלה חששתי לפנות אל הפורום שלכם בבקשה לעזרה, האמנתי שלא תבינו למה חשבתי למצוא פה, אצלכם, בסיפורי חייכם את התשובות שחיפשתי. עוד דבר אחד, כולכם החלטתם שהסוף של הבחורה טוב, לדעתי דווקא רע לה, היא כל הזמן היתה עסוקה בלהראות עד כמה שהיא התגברה על העצב והדיכאון שהיא פשוט שכחה לעזור לעצמה להחלים באמת מהכאב שחוותה עקב המשבר עם בעלה. שוב, תודה.
 

סיון01

New member
קראת לי?

כן כן, ביום הנישואים ה- 15, עם 2 ילדים... אני קוראת בפורום הזה כבר חודשים רבים, אבל דווקא עכשיו, כשאני במקום יותר טוב, אני יכולה לכתוב. ואני בהחלט במקום יותר טוב. למרות ההלם, הפגיעה הנוראית בדימוי העצמי, הפחד הכלכלי, הצורך להתמודד עם הכאב והבלבול של הילדים, ותחושת הבזבוז הנוראית, אני בהחלט במקום טוב יותר. בכל שנות נישואי עסקתי בלהיות בת הזוג המושלמת, וחבל לי שאת האנרגיות האלו בזבזתי על איש שלא ידע לקבל ולהעריך, ובעיקר לא לתת. כי פתאום גיליתי כמה חברים יש לי, לכמה אנשים איכפת ממני. גיליתי על כמה דברים ויתרתי כדי להיות בסדר איתו, כדי שלא יתרגז, או סתם כי הוא לא רצה. אני דואגת לצאת עם חברה כלשהי לפחות פעם בשבוע, ופשוט כיף לי. עוד לא התחלתי לצאת עם גברים אחרים (גם כי אין לי גט עדיין) אבל אני מרגישה הרבה יותר סקסית ומושכת מבשנים האחרונות. והכי חשוב, אני יודעת שיש שם בחוץ הרבה אנשים, גברים ונשים, שמעריכים את מה שיש לי לתת ומעריכים אותי כבן אדם. אז כן, הכאב היה נורא. ולפעמים הוא עדיין מציץ. אבל הסוף? הסוף יהיה טוב, אין לי ספק!!
 
תחשבי על גיל ההתבגרות שלך

עד גיל מסויים (נאמר 14) עשית כל מה שאמרו לך. נסי לדמיין מה היית חשה אם לאחר כל הציות והמשמעת היו הורייך אומרים לך שהם מאוכזבים ממך ואין להם יותר שום ציפיות ממך. נסי להזכר בהתנסויות חדשות (הרפתקניות כנראה) שהתנסית בהן כדי לבדוק את הגבולות שלך, לגלות את עצמך ולהתערות בעולם באופן ייחודי יותר. קשה להסביר כאב של ממש בהודעת פורום. נסי לעיין בארכיון הפורום ולאתר הודעות של נשים שחוו משבר מהסוג עליו את מדברת. נסי להתחבר לכאב שלך אם היה לך כזה ולבטא אותו במחזה. בהצלחה.
 
למעלה