שלום
היי, ראיתי את הפורום כבר לפני כמה שבועות, עכשיו פתאום הרגשתי את הצורך לשתף. אני בת 25, אימי נפטרה כאשר הייתי בת 14, לעומת הרבה בנות כאן שאיבדו את אימן מסרטן, אמא שלי נפטרה מדום לב - פתאומי לחלוטין, בלי שום הכנה מוקדמת. ואומרים שהזמן מרפא את כל הפצעים אבל זה לא נכון, יש דברים שגם הזמן לא עוזר להם. כי היא חסרה לי, כל הזמן ובכל מקום... וזה מורגש בלי סוף. כשסיימתי תיכון, כשהתגייסתי לצבא, כשהתלבטתי מה ללמוד באוניברסיטה, וזה ממשיך, הרשימה מאוד ארוכה. מאז שהיא נפטרה גרתי עם סבתא שלי, לפני שנה וחצי גם היא נפטרה, הפעם כן מסרטן,הכל התחיל ונגמר מאוד מהר, היה לה סרטן במוח ובגלל גילה המתקדם היה לגוף שלה קשה מאוד להילחם והיא נפטרה תוך כמה חודשים. ואני חושבת שהכי קשה לי עם תחושת חוסר השייכות לשום מקום, אין לי אחים ועם אבא שלי הקשר בסדר ולא יותר מזה... יש לי דודים (אח של אמא ואשתו) שהם כמו הורים שניים שלי בכל מובן אפשרי אבל זה לא אותו דבר ותמיד מרגיש כמו וכאילו ולא הדבר האמיתי. עוד דבר שמטריד אותי די הרבה זה הצורך לספר את כל הסיפור לכל בן אדם חדש שאני מכירה...כי בסופו של דבר הנושא עולה ואין איך לברוח. היום סיפרתי את הסיפור לידיד שלי והוא לא ידע כל כך איך להגיב וקצת נעלבתי כי הייתה לי את ההרגשה שהוא כבר מת לסיים את השיחה מתוך החוסר נעימות שהכנסתי אותו אליו. זהו. בינתיים.
היי, ראיתי את הפורום כבר לפני כמה שבועות, עכשיו פתאום הרגשתי את הצורך לשתף. אני בת 25, אימי נפטרה כאשר הייתי בת 14, לעומת הרבה בנות כאן שאיבדו את אימן מסרטן, אמא שלי נפטרה מדום לב - פתאומי לחלוטין, בלי שום הכנה מוקדמת. ואומרים שהזמן מרפא את כל הפצעים אבל זה לא נכון, יש דברים שגם הזמן לא עוזר להם. כי היא חסרה לי, כל הזמן ובכל מקום... וזה מורגש בלי סוף. כשסיימתי תיכון, כשהתגייסתי לצבא, כשהתלבטתי מה ללמוד באוניברסיטה, וזה ממשיך, הרשימה מאוד ארוכה. מאז שהיא נפטרה גרתי עם סבתא שלי, לפני שנה וחצי גם היא נפטרה, הפעם כן מסרטן,הכל התחיל ונגמר מאוד מהר, היה לה סרטן במוח ובגלל גילה המתקדם היה לגוף שלה קשה מאוד להילחם והיא נפטרה תוך כמה חודשים. ואני חושבת שהכי קשה לי עם תחושת חוסר השייכות לשום מקום, אין לי אחים ועם אבא שלי הקשר בסדר ולא יותר מזה... יש לי דודים (אח של אמא ואשתו) שהם כמו הורים שניים שלי בכל מובן אפשרי אבל זה לא אותו דבר ותמיד מרגיש כמו וכאילו ולא הדבר האמיתי. עוד דבר שמטריד אותי די הרבה זה הצורך לספר את כל הסיפור לכל בן אדם חדש שאני מכירה...כי בסופו של דבר הנושא עולה ואין איך לברוח. היום סיפרתי את הסיפור לידיד שלי והוא לא ידע כל כך איך להגיב וקצת נעלבתי כי הייתה לי את ההרגשה שהוא כבר מת לסיים את השיחה מתוך החוסר נעימות שהכנסתי אותו אליו. זהו. בינתיים.
