תמיד אתה נותן לי עבודה... אוף איתך!
טל היי, הסתכל מסביבך... אבל הבט על המציאות ממש, ולא מה שנדמה לך שנמצא שם, או שאתה זוכר... ב"טבע" יש גם אבנים... רקפת גדלה בין סלעים... ובעניין אחר, נעזוב את האבנים ונחזור לגנים היפנים: כפי שכבר צויין בשירשור הזה, אין "גן יפני טיפוסי". בזמנו היתה בערוץ 8 תוכנית על מישהו (שכחתי את שמו ומקצועו), שהסתובב בגנים בעולם. החל מיפן, דרך אירופה, וכלה בארה"ב. בתכנית שהוקדשה ליפן הוא בילה ב- 3-4 גנים. הראשון, גן שכולו מבוסס רק על סוגים שונים של טחב (מדהים - גודש של ירוק, תחושת עומק מרהיבה, פינות נסתרות, ערפילים יפיים בשעות הבוקר, פרספקטיבות ציוריות, סצנות "קלאסיות" - הגשר המעוקל כקשת מעל נהר). גן אחר היה גן זן חדש, מסתבר שכיום יש רק נזיר זן אחד המתמחה בתיכנון גני זן (מדהים - השקט, הסימטריה שנובעת משיווי משקל ולא משיכפול על ציר, החלל המדיטטיבי, וכן האבנים-אלמנט האדמה, שנמצא יחד עם אלמנט המים-מזרקה, רוח-צמחיה, ואש-המזבח, פרופורציות מסורתיות של הטאטאמי לכדי חילחול חוץ-הגינה לפנים-הבית ולהיפך - הכל לכדי נקודת איזון מושלמת). גן אחר היה גן הזן המפורסם ששכחתי את שמו (מדהים מרפסת במנזר המשקיפה על חצר זרועה חצץ. מתוך החצץ "צומחים" סלעים. החצץ מגורף בצורת עיגולים סביב הסלעים (מדהים - חלל מדידאטיבי מושלם, ממש קודש קודשים - רק לראות לא לגעת - אם אלו סלעים, כיצד הם "צומחים"? ואכן הגן הזה רווי מטאפורות, האם הסלעים הם האיים של יפן, והחצץ הוא המים שמסביבים? עוד כהנה וכהנה... ככל שיותר מסכלים, כך יותר רואים - הסלעים והאבנים אינם עוד אובייקטים ותו לא, הם הופכים יותר ויותר אורגאנים). ובסוף גן חדש, בן ימינו, על פניו מנותק מהמסורות היפניות. גן שבעיקרו לילדים, או לילדים שבתוכנו. גן רווי מתקנים, אבל לא "מגלצ'ות" ו"קארוסלות" כי אם מתקנים שמפעים את החושים - מתקן שעל=פי תנאי מזג האוויר יוצר ערפל. מתקן שעל-פי הרוח יוצר קולות וניגונים. גן שפועל ומפעיל את כל החושים. יש ב"גן היפני" יותר ממה שנדמה לנו שאנו יודעים. וודאי שיש יותר ממה שאנו מכירים ממגזינים.