אוהבת תמיד
New member
שלום
היי אני חדשה פה, חיפשתי המון זמן מקום שבו אוכל לפרוק [וגם לשתף] את הכאב והעצב שלי אם אנשים שחוו, כי הם הכי מבינים אותי. אבא שלי נטפר לפני כ4 שנים עוד מעט [עוד חודש] ומאז אני לא חוזרת לעצמי, למרות שאפח'ד מבחוץ לא שם לב.. אני חייכנית כרגיל, שמחה ומראה שהכל סדר. לפני כחודש התחלתי להרגיש לא בסדר, חלק מזה נגרם גם על ידי דודתי שחולה בסרטן עכשיו, ואחרי מות אבי נפטר שכן שלי שהיה כמו אבא שני שלי. התחלתי אם כאבי ראש, בחילות, ירידה במשקל.. נהייתי דכאונית חלק אמרו לי.. הלכתי לעשות בדיקות במחשבה שיש לי משו, אבל זהו שאין לי. השתגעתי, למה אני ככה? אני בחורה בריאה (!) הרופאה שלי אמרה לי להפסיק לחפור כדי למצוא משו. אחותי אמרה לי שהנפש שלי פגועה, אני כל הזמן במחשבות שיש לי סרטן, ואני לא יכולה לדמיין את עצמי בלי אבא.. כשהייתי בת 14 הוא נפטר, שבוע אחרי היומולדת שלי, ועכשיו אני עוד חודש בת 18, עוד מעט מתגייסת, עוד כמה שנים אני מאמינה שאתחתן ובלה בלה בלה.. ולחשוב שהוא לא יהיה פה איתי.. לא מסוגלת.. כמו שיש "ילד של אמא" אני היתי הילדה של אבא.. רק של אבא.. אני בוכה הרבה.. מתפרצת בלי סיבה לפעמים על אנשים.. בקיצור אני מרגישה זוועה אני רוצה את אבא.. אני לא מפסיקה לחשוב עליו, בבוקר כשאני מתעוררת, בצהריים כשהוא היה מטלפן להזכיר לי לעשות שעורי בית.. בערב כשהוא היה מטלפן להגיד לי לילה טוב ושהוא אוהב אותי מאוד.. אני נורא צריכה עזרה.. אבל אני לא רוצה שאמא שלי תדע, היא דיי שבורה מזה שהיחס שלי השתנה לחיים...
היי אני חדשה פה, חיפשתי המון זמן מקום שבו אוכל לפרוק [וגם לשתף] את הכאב והעצב שלי אם אנשים שחוו, כי הם הכי מבינים אותי. אבא שלי נטפר לפני כ4 שנים עוד מעט [עוד חודש] ומאז אני לא חוזרת לעצמי, למרות שאפח'ד מבחוץ לא שם לב.. אני חייכנית כרגיל, שמחה ומראה שהכל סדר. לפני כחודש התחלתי להרגיש לא בסדר, חלק מזה נגרם גם על ידי דודתי שחולה בסרטן עכשיו, ואחרי מות אבי נפטר שכן שלי שהיה כמו אבא שני שלי. התחלתי אם כאבי ראש, בחילות, ירידה במשקל.. נהייתי דכאונית חלק אמרו לי.. הלכתי לעשות בדיקות במחשבה שיש לי משו, אבל זהו שאין לי. השתגעתי, למה אני ככה? אני בחורה בריאה (!) הרופאה שלי אמרה לי להפסיק לחפור כדי למצוא משו. אחותי אמרה לי שהנפש שלי פגועה, אני כל הזמן במחשבות שיש לי סרטן, ואני לא יכולה לדמיין את עצמי בלי אבא.. כשהייתי בת 14 הוא נפטר, שבוע אחרי היומולדת שלי, ועכשיו אני עוד חודש בת 18, עוד מעט מתגייסת, עוד כמה שנים אני מאמינה שאתחתן ובלה בלה בלה.. ולחשוב שהוא לא יהיה פה איתי.. לא מסוגלת.. כמו שיש "ילד של אמא" אני היתי הילדה של אבא.. רק של אבא.. אני בוכה הרבה.. מתפרצת בלי סיבה לפעמים על אנשים.. בקיצור אני מרגישה זוועה אני רוצה את אבא.. אני לא מפסיקה לחשוב עליו, בבוקר כשאני מתעוררת, בצהריים כשהוא היה מטלפן להזכיר לי לעשות שעורי בית.. בערב כשהוא היה מטלפן להגיד לי לילה טוב ושהוא אוהב אותי מאוד.. אני נורא צריכה עזרה.. אבל אני לא רוצה שאמא שלי תדע, היא דיי שבורה מזה שהיחס שלי השתנה לחיים...
[אני בטוחה שלא התכוונת לזה, אשמח אם תסבירי לי למה הכוונה שלך] משפט מהמילים: "הוא עוד מעט חוזר"... אני כל הזמן מחכה שהוא יחזור.. כשהלכתי לבקר את דודה שלי בבית חולים, היה לי כזה קשה.. ועוד יותר קשה היה לי להכנס לחדר שבו אבא שלי היה.. ונכנסתי אם הרגשה שהנה, אני הולכת לראות אותו שוב.. 