שלום

[nushi333]

שלום

אז זה סיפור שחוזר על עצמו כאן... אבל החלטתי לכתוב בכל זאת. הכרנו לפני כמעט שלוש שנים.. חיבור מיידי, יפייפה ואמיתי... קשר רציני ראשון, אהבה ראשונה..אתם יודעים איך זה. אחרי כמה חודשים התחילו ריבים, ויכוחים והכל סבב סביב הקנאה האיומה שהפגנתי כלפיו. הוא בחור מאוד חופשי, עצמאי, המון חברים ואני קצת שונה ממנו בזה. תמיד הוא רצה שאני אהיה יותר פתוחה יותר חברותית, בעצם שלא תהיה תלות מגעילה שאני בעצם מאוד תומכת בזה. בגלל הקנאה שלא הצלחתי להשתלט עליה ובגלל היותי פרנואידית- ז"א למרות שאני יודעת שהוא אוהב אותי בכל ליבו ולעולם לא יבגוד בי אני ממשיכה לפחד ולחשוד, נוצרו המון בעיות בקשר. נפרדנו 4 פעמים ובכל פעם נשבר לי הלב יותר ויותר אבל המשכתי לחזור אליו כל פעם מחדש וכל פעם שחזרנו פיתחתי פחדים נוספים וכך גם הפסקתי להגיד לו מה מציק לי ומה כואב לי... הכל זרם בעצם איך שנוח לו עד הנקודה שהתפוצצתי וזה יצר מריבה ענקית. לאחר הפרידה הרביעית ניתקנו קשר לכמה חודשים, הייתי מלאה בכעס כלפיו ומבחינתי באותו זמן אני לא רוצה לראות או לשמוע ממנו. עברתי לעיר אחרת, חיים חדשים, אנשים חדשים ובנוסף יצאתי עם בחורים. היה לי מאוד קשה, לא הצלחתי להיפתח לאף אחד במידה מספקת או שהפריעו לי המון דברים וחתכתי. חזרנו להיות בקשר טלפוני ואז נפגשנו פה נפגשנו שם והחלטנו לנסות שוב שהוא נכנס לזה בידיעה שאני עברתי שינוי מסויים וגם הוא. לאחרונה דברים שוב צפים להם, וזה מאוד משפיע עליו. אני כרגע לומדת וחוזרת רק בסופי שבוע ואם רבנו יום לפני שאני חוזרת אני כבר יודעת מראש שלשמוע ממנו "התגעגעתי" "אני אוהב" וכו אני לא אשמע.. כאילו ירד לו האוויר מהמפרשים. אני מבחינתי מתנתקת מכעס מאוד מהר והכל נמשך כרגיל... מבחינתו לא. הוא בנאדם קשה, אוהב שדברים הולכים בדרך שלו למרות שהוא לא מודה בזה, הוא תמיד מאשים אותי במריבות ואולי זה נכון אבל זה עולה בגלל שאני לא רואה ממנו מספיק ויתור בשביל הקשר הזה או מספיק חיבה כלפיי.. אני רואה זוגות ושומעת חברות והכל נראה לי כל כך שחור בינינו. אני שואלת למה הוא לא יכול להיות יותר רגיש? למה הוא לא יתכופף בשבילי כמו שאני מוכנה בשבילו? אני אוהבת אותו מאוד ולפעמים חושבת שעדיף לנו בנפרד אבל קשה לי לנתק את הקשר... הוא אוהב את החופש שלו, לפעמים אני מאמינה שהוא מעדיף את החברים שלו מאשר להיות איתי.. זה לא מובן לי.. אני אשמח לשמוע תגובות, גם מגברים, ועצות איך להתמודד ומה לעשות. עוד משהו קטן..הוא לא קנאי וזה מאוד מפריע כי אני לא חשה נחשקת בלי מעט קנאה כמו כולם אני חושבת וגם בגלל שזה כאילו מראה על חוסר אכפתיות מצידו למרות שהוא חושב אחרת. אני בחורה שזקוקה להמון אהבה ונותנת המון אהבה. תודה לכם

 

[lilki]

שלום לך

ראשית, נהניתי לקרוא את כתיבתך שהתאפיינה ברגישות ובכנות והרגשתי שהצלחת להמחיש במילותייך דברים שמוכרים גם לי מעצמי במערכות יחסים של קשר רציני. אך אשמח אם תוכלי לפרט עוד קצת על הקנאה שלך, למשל באילו סיטואציות היא מתעורררת, האם יש לו חלק בעירורן, , איך את פונה אליו כשזה קורה...? ואחר כך אשמח לשוב ולענות... (מצטערת שדרשתי ממך לא רשותך מעט סבלנות...כי אני יודעת כמה חשוב לקבל תגובה עניינית במהירות...)

 

[lilki]

מישהי שהייתה שם והתפכחה

חשבתי שוב על מה שכתבת ומה שעניתי לך והרגשתי ש"נפלתי" יחד איתך למלכודת הזו של לחשוב יחד איתך שוב איפה את היית לא בסדר, איך אפשר שתוכלו לעבוד על זה וכו'. ופתאום חשבתי שזה בעצם לא באמת מה שאני רוצה לכתוב לך, פתאום הציפו אותי זכרונות מיחסים בעבר שבהם הדפוס היה כה דומה. מדברייך פחות שומעים את הקול האוהב אלא יותר עולה הקול המשווע למערכת יחסים, לאינטימיות זוגית, לבילויים ותחביבים משותפים, למילות אהבה ופינוקים של סוף שבוע, והרי אני לא מאשימה אותך שאת משוועת למערכת יחסים כזאת, בה את לא מרגישה שאת בעצם לבד. ואת יודעת מה, אני בטוחה שאת הרבה פעמים מרגישה שעדיף כבר לבד אמיתי, כי גם ככה את עושה הכל לבד, אבל לפחות עם לבד אמיתי זה לא כל כך יכאב... נכון??? את בכל פעם יוזמת, משקיעה, מציעה, טורחת ובעיקר מצפה... בואי נחשוב רגע באמת על הציפייה הזו, האין היא מופרכת בעיניך? נראה שכל פעם מחדש את מצפה ובטוחה שהפעם "זה יהיה זה"- למה? את הרי מכירה אותו ומכירה את דרכיו, הרי הייתם בסיפור הזה כל כך הרבה (עד שאת בטח מרגישה כמו פטיפון שבור שמילותיו כבר משעממות ודמעותיו כבר לא מזיזות) ותשאלי את עצמך מה בי מבקש את זה שוב ושוב, מה בי מוכן להיפגע רק על מנת לדעת שאת התאמצת שאת ניסית, תשאלי את עצמך כמה נמוך את מוכנה לרדת כמה את עוד מוכנה להשקיע בבנק האהבה?? אם היית מפקידה כל חודש משכורת עתק והבנק היה לוקח לך אותה וגם מכניס אותך לאוברדרפט גדול שהיה גובר וגובר מחודש לחודש, היית ממשיכה להפקיד בו את כספך? תשאלי את עצמך, מה את מקבלת מזה בכל זאת שגורם לך להישאר ולרצות להילחם? מדוע את נשארת בקשר שהוא כה דל עבורך? ןלמה שהבנק בכלל ישקיע בך כלקוחה שלו, הרי מימיו הוא לא חלם על לקוחה כל כך נוחה .... לא יום, לא שבוע , לא חודש- אל תיזמי דבר יותר, כך לא תתאכזבי מצד שני יתחילו לעלות בך רגשות התסכול, המרמור והקינאה בזוגות אחרים ואולי כשתגיעי לשם תביני שמה שאת רוצה לעצמך לא יימצא שם. ואל תעשי את זה כדי לפגוע בו או כדי לעורר אותו או כדי לגרום לו להבין...תעשי את זה כי את מחליטה שאת לא רוצה אותו כבן זוג יותר.ואני לא מאמינה לך שאת לא יכולה ללכת ולא יכולה לעזוב, כי אם תצליחי להחליט שאת לא רוצה אותו יותר, את לא תוכלי לסבול עוד שניה איתו. אני חושבת שאם תהיי כנה תוכלי להודות שהמגורים המשותפים הם תירוץ שעוזר להישאר ביחד, זה תירוץ שעוזר לשמר את המעגל בו את נמצאת איתו. חישבי על כל מה שאמרתי, מקווה שמשהו מזה הגיע אלייך, וגם אם תחליטי להישאר איתו, תדעי יותר למה ותצליחי להיות יותר סלחנית לעצמך. אני הייתי שם ועברתי כל אחד מהדברים אותם את מתארת ולקח לי כל כך הרבה זמן להבין...בהצלחה ואשמח לתגובתך

 

[adam33]

הוא לא קנאי..

מה שטוב לעשיר רע לעני.. השאלה היא עד כמה הוא אכן רציני לגבייך לפי דעתי את אוהבת את זה משום מה ורוצה באדם שכזה למרות כל מה שאת מספרת כי מכל הבחינות הוא לא מפרגן לך הוא מטיח בך אשמות! הוא יוצא עם החברים שלו! הוא לא קנאי לך קנאות מינימאלית של אהבה! ואת? הרי ראית גברים ומשום מה את חושבת עליו אז אני שואל אותך את לא חושבת שאת שייכת לאלה שאוהבות את בני הזוג שלהן למרות חוסר החום שלהם ?

 

[רפה שכל אני מודה]

עץ עקום לא יתיישר...

בד"כ מערכת יחסים שיש בה יותר מפרידה אחת אין לה סיכוי , יש ביניכם חוסר התאמה גדול שלא ניתן לגישור, את חמה ורגשנית והוא מרוחק וקר, אי אפשר לגשר בין שני גישות אלה, לכי חפשי גבר אחר חם ואוהב באמת רק לאחר תקופת צינון של שנה מהחבר הנוכחי.