שלום..

MaYa 181

New member
שלום..

פעם ראשונה שאני מבקרת בפורום הזה.יצא לי לעבור על הודעות קודמות,ופשוט לא האמנתי עד כמה האנשים פה כל כך תומכים ומבינים וקשובים-ואיך לכולם פה יש מכנה משותף כל כך כואב...לא האמנתי שאני אגיע למקום שבו יש כל כך הרבה אנשים שעברו דברים נוראיים,שאני עברתי,וחשבתי בזמנו שאני חסרת המזל היחידה בעולם,שאף אחד לא יודע מהו סבל באמת,כי אף אחד באמת לא עובר כל כך הרבה כאב ופחד. אולי באמת כי אני נורא צעירה,ותמיד אמרתי לעצמי ברחמיים וכעס שזה לא פייר שבגיל שלי,אני צריכה לעבור דברים קשים. אני לא יודעת אם יש פה מישהו בגילי,אבל עדיין,אני אשמח להצטרף לפורום הזה,ולקבל תמיכה,כמו גם-לתת תמיכה ואוזן קשבת... מאיה
 

fall to pieces

New member
אממ

בת 17 וחודש בערך מה גרם לי להצטרף? אבא שלי נפטר לפני שבוע וחצי
 

fall to pieces

New member
אני לא..

לא עיכלתי את זה עדיין אני מניחה שהבום הגדול עדיין לא הגיע.. אני גם לא מסוגלת לדבר על זה עם אף אחד ככה אני אפשר לשאול למה את פה?
 

MaYa 181

New member
כן,אין לך מושג כמה אני מבינה..

אותך.. קשה לדבר על זה בהתחלה.וקשה להשלים עם זה. אמא שלי נפטרה לפני די הרבה זמן,7 שנים.אבל עכשיו פתאום חוזרים לי דברים מאז,שכנראה לא התמודדתי איתם ,ועכשיו זה בא אלי..וזה די מפחיד. חוץ מזה שעוברים עלי די הרבה דברים בתקופה האחרונה,שנורא מתסכלים ומפחידים.ובאמת,לפעמים קשה להתמודד,ואפילו מעדיפים לא להתמודד עם כלום....פשוט להתחבא ולברוח ...
 

fall to pieces

New member
יותר עצוב לי שאני לא מתמודדת..

אני כמעט ולא בוכה שומרת הכל בפנים הפעם היחידה שממש בכיתי היתה בהלוויה ובבית החולים.. כל שאר הפעמים "בלעתי" את זה בגלל שאני לא מדברת הציעו לי לכתוב גם זה אני בקושי מצליחה לעשות אם שואלים אותי מה קרה אני עונה לגמרי באדישות אבל מבפנים אני מרגישה שהכל מתמוטט לאט לאט
 

MaYa 181

New member
תראי ...

תראי מתוקה,זה מפחיד.מי כמוני יודעת,שחוויתי את זה(ולא פעם אחת רק,לצערי). עצוב לך שאת לא מתמודדת,ואני מבינה. זה קשה להתמודד עם דבר כזה נורא.את מרגישה שזה גדול עלייך.לכן את גם "בולעת" את הבכי,ואת ההכרה בזה שזה קרה,ושזו המציאות. קודם כל,טוב שאת בפורום הזה,זו כבר התחלה.את חייבת להוציא כמה שיותר.אפילו אם את מרגישה שאת פשוט לא מתמודדת עם זה,ואת לא יודעת מה קורה איתך בעצם,ושאת מגיבה על העניין באדישות-תוציאי,מה שיש.תכתבי כאן.תנסי להוציא מהלב כמה שיותר. כמו שכתבת,את מרגישה שמבפנים הכל מתמוטט לאט לאט...אין לך מושג כמה אני מזדהה איתך,אין לך פשוט מושג.ומנסיון,אני אומרת לך,באמת מכל הלב-שתתחברי עם הכאב שלך,שוב אני אומרת-תוציאי.אבל תדעי תמיד,שכמה שהכל נראה נורא ושחור,המצב הזה עוד יחלוף.והאור עוד יחזור.באמת.אני יודעת שקשה לשמוע את זה כרגע,וקשה נורא להאמין,אבל זו האמת. מתמודדים עם החוויה הנוראית,משתפים אחרים בכאב שלך,משלמים עם זה,כואבים,בוכים,מוציאים.בסוף מגיעים ימים יותר טובים. תראי,אני פה בשבילך.אני אשמח לשמוע כל דבר שרק יתחשק לך להוציא ולכתוב. כל דבר. תזכרי תמיד שאת לא לבד. מחכה לשמוע מה קורה איתך.
 

fall to pieces

New member
זאת הבעיה

אני לא מסוגלת לשתף לא מסוגלת להוציא אנשים שואלים אותי "מה שלומך?" ואני עונה "בסדר..ברוך ה'" שבעצם מבפנים הכל ממש לא בסדר אני מרגישה רע עם עצמי אני לא מתאבלת כי אני לא מרגישה שהוא הלך.. וזה מה שרע לי שלא כואב לי כמו שצריך לכאוב אני יודעת שהוא הלך אבל זה לא מרגיש ככה וזה לא כאילו לא אהבתי אותו אני מתגעגעת אליו רצח תמיד הייתי הילדה של אבא אני מרגישה כאילו נסע לחופשה וכבר יחזור לא יודעת אם אני מסבירה את עצמי נכון
 

MaYa 181

New member
כן ...

קודם כל,את מסבירה את עצמך דווקא מצויין,שאני אזכיר לך שוב שיש לי לצערי הרב ניסיון בזה...וכל מילה שאת אומרת,אני מרגישה כאילו יוצאת מהפה שלי,בתקופה שאני עברתי את זה...? כמו שאמרת,את לא מרגישה כאילו הוא הלך... תראי,נורא נורא קשה לקבל את זה.שבן אדם אהוב וקרוב ומדהים כמו אבא ,נפטר.המוח פשוט ל-א מעכל את זה. את מרגישה שהוא בחופשה,וכבר יחזור.....לכן קשה לך להתאבל עליו,ולבכות,כי אז זה אומר בעצם שאת משלימה עם זה,ויודעת שלעולם הוא כבר לא יחזור.. אין לך מה להרגיש רק עם זה,כמעט כולם מתמודדים עם חוויה נוראית כזו בדרך הזאת.זה קשה,אין ספק,קשה נורא להשלים ולקבל ולהאמין. וזה ברור שאהבת אותו,ברור שאת מתגעגעת אליו.זה ברור לגמרי. ברור ומובן גם שקשה לך עדיין לשתף אנשים בזה,ופשוט את בוחרת להתנהג באדישות ולומר שהכל בסדר... אבל אני חושבת שאת צריכה להתחיל לנסות לקבל את המצב.לנסות להתחיל לראות את המציאות כמות שהיא. קשה,וכואב,ומפחיד...אבל את לא לבד..לגמרי לא.
 

fall to pieces

New member
אני יודעת שאני לא לבד

יש לי הרבה אנשים מסביבי שאוהבים אותי המשפחה, חברים.. לא יודעת למה, אבל כשקראתי מה שכתבת התחילו לרדת לי דמעות אולי כי את צודקת ואני יודעת את זה תודה
 

MaYa 181

New member
מתוקה שלי..

יורדות לך דמעות,וזה טוב. אין לך מושג כמה בכי יכול לעזור. תתני לעצמך להרגיש. רק תזכרי תמיד שאת חזקה,וכמו שאמרת-יש לך כל כך הרבה אנשים מסביבך שאוהבים ותומכים בך. אני פה תמיד כדי להקשיב ולהיות שם,תזכרי את זה. אני רוצה לשמוע בהמשך איך את מתמודדת..תזכרי,שגם לך מותר להתפרק ולפחד. ואת תעברי את זה.
 

meshi4

New member
../images/Emo24.gif מסבירה את עצמך

נכון מאוד.כל כך קשה לקלוט שמישהו אהוב לנו איננו.שמיד צץ מנגנון ההגנה הזה.המחשבה שהוא בחיים.והכל יחזור על מקומו בשלום.אפילו ששכלית יודעים שקרה אסון. נכנסתי לאיזה פורום שמטרתו - שינויים שאנחנו רוצים לעשות בחיינו. בין היתר היתה שם המלצה -לכתוב יומן אישי בבוקר [ולהפוך את זה להרגל] אין צורך לסגנן מה שכותבים ולא לחשוב אם הכתב קריא או לא.פשוט לכתוב כל מה שעולה בראש.מה שחושבים באותו רגע.בלי לתכנן מה לכתוב.גם אין צורך לקרוא מה שכותבים.מעין מחברת סודית. כבר יומיים שאני כותבת.אני רק כותבת על הכאב והדמעות נשפכות ללא שליטה.אחרי זה מרגישה הזדככות והקלה גדולה.
 

fall to pieces

New member
אני אנסה את זה..

למרות שאני לא מאמינה שיצא ממש משהו... תודה
 
תני לעצמך זמן

שלום לך, סליחה שאני מתערבת לכן בשיחה. אבא שלך נפטר לפני מס' ימים ממש. טבעי שאת עדיין לא ממש מעכלת את חסרונו. אל תהיי קשה עם עצמך. תני לעצמך זמן.
 
משתתפת בצערך..

אני אישית עיכלתי את מות אחי מהתחלה ועם הזמן זה לא מקל אלא פשוט מובן והופך למשהו שהוא פשוט שם וזהו.. מתמודדים. אחי לעומתי, לא בכה ולא השלים עם האבדן וזה מתפרץ היום בצורה קשה, אחרי שנה וחצי. אני מציעה לך לא להכנס לדכאון או משהו כזה, אבל לבכות ולשחרר. לא טוב להדחיק
 

fall to pieces

New member
אני יודעת...

אבל אין לי מה לעשות עם זה תמיד הייתי ככה ותמיד אהיה אחת ששומרת הכל בפנים
 
למעלה