קצת ארוך
הסיפור התחיל בהיותי בת 16, נולדה לי בת מחוץ למסגרת הנישואין. עוד בהיותי בבית חולים נאנחת מכאבי הלידה, באו שירותי הרווחה עם צו של בית משפט וישר לאחר הלידה לקחו לי את הילדה לבית ילדים של השירות למען הילד. באותה התקופה התנהלו דיונים בבית המשפט לענייני מששפחה שברמת גן, והייתי הולכת לבקר את הילדה במשרדי השירות למען הילד ביקור של שעה אחת בלבד. כמו כן התנהלו דיונים, והמשיכו המעקבים אחרי איך אני מתפקדת כאשר אני באה לבקר את הילדה. במשך הזמן בית המשפט מינה פסיכולוג מטעמם שבחן את המסוגלות ההורית שלי. ולאחר האבחון הפסיכולוג קבע שאני כן מתאימה לגדל את הילדה. לאחר שנה ושלושה שבועות של סבל וטרטורים הוחזרה לי ילדתי תחת צו השגחה. כשקיבלתי את הילדה התגוררנו יחד בבית הורי עם אחיי ואחיותיי. חלף הזמן ושירותי הרווחה והשירות למען הילד לא ירדו ממני והמשיכו לרדוף אותי ולמצוא סיבות כדי לקחת ממני את הילדה כאשר הילדה הייתה בת ארבע וחצי פנו השירות למען הילד לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בטענות לא נכונות ובתקווה לקחת לי את הילדה . בבית המשפט החליטה השופטת להוציא ממני את הילדה לצמיתות וקבעה פרק זמן של כשלושה ימים שבו אפרד מהילדה והביא אותה בכוחות עצמי לשרות למען הילד . אני רוצה לצין שכול התקופה הזאות יוצגתי ע"י פרקליטה מטעם המדינה . בין לבין החלפתי לעו"ד מטעמי ד"ר סעדיה שמואל , אשר במהלך הדיונים חשף ליקוים רבים הקשורים הן לתהליך שבו פעלו השירות למען הילד והן לגבי אופי הדיון שהיה בבית המשפט ביחס שבין השופטת לבין העו"ד מטעם השירות למען הילד . בשל הפגמים הללו דרש העו"ד מהשופטת שתפסול עצמה אך היא סירבה . למחרת הלכתי אני ועו"ד מהמשרד של ד"ר סעדיה שמואל לבית המשפט המחוזי בת"א הגשנו את הערעור וחכנו להחלטה . לבנתיים הילדה הייתה בבית עם אחותי כי פחדתי שיבואו וייקחו לי אותה מגן . לאחר שהגשנו את הערעור התקשרתי הביתה ושאלתי את אחותי אם הכול בסדר ואם מישהו מהשירות למען הילד לא בא כדי לקחת את הילדה . אחותי הייתה נסערת ואמרה ששתי עו"ס באו ואמרו שהן הגיעו כדי לקחת את הילדה ואם לא ניתן להן את הילדה בטוב אז הן יאלצו להזמין משטרה ולקחת את הילדה בכוח . בקשתי מאחותי שתעביר לי את אחת מהעו"ס ואז בקשתי שלא ייקחו את הילדה כי הגשנו ערעור ואנחנו ממתינים לתשובה. הגעתי לבית במהירות האפשרית וכשהגעתי העו"ס היו בבית וסרבו לצאת בלי הילדה, רק כאשר העו"ד הזהיר בהפעלת התקשורת , כמו לפתע פתאום הלכו מבלי לקחת את הילדה. בערעור שהתנהל בבית המשפט המחוזי נקבע כי הילדה תהייה תחת רשותי , כמו כן בערעור עו"ד ד"ר סעדיה שמואל גילה וחשף המון שקרים וטענות לא נכונות שהביאו השירות למען הילד . על אף החלטת השופטת להשאיר את הילדה תחת חסותי לא הרפו ממני השירות למען הילד ופנו לבית משפט העליון וכאשר ראו שאין להם סיכוי משכו את הערעור בחזרה וזאת מבלי לשאת בשכר טרחה ולפצות אותי על כול עוגמת הנפש שנגרמה לי ולילדה . גם לאחר כל הדברים הללו מצאתי עצמי נרדפת ע"י פניות רבות אשר כל מטרתם הייתה כדי להציג אותי כמי שאינה מסוגלת לדאוג לצרכיי בתה האהובה. מוחם הקודר של שירותי הרווחה המציאו להם חששות מופרזים אשר בעטיין פנו לבית המשפט בבקשה בהולה ודחופה להפעיל את סעיף 12 לחוק נוער טיפול והשגחה לפיו ניתן להוציא את הקטינה באופן חד צדדי מבלי שתינתן לי הזכות להיות נוכחת בדיון ולהציג את הטיעון העשוי להיות לטובתי. לאחר ברור הסתבר כי פ. הסעד הציגו מצג שווא וכוזב ואף העלימו נקודות העשויות לסתור את תלונותיהם ובשל כך החליטה השופטת כפי שהחליטה להוציא את הילדה למרכז חירום. לאחר ברור נודע לי כי פ. הסעד ניגשה לבית הספר שבו לומדת ילדתי ופנו אל ילדתי ואמרו לה שתלך איתם לטיול ושיחזירו אותה לבית הספר, כאשר עלתה ביתי למונית נאמר לה שהיא תלך למקום שבו לא תראה את אמא. הוכתי בתדהמה רבה והייתי אובדת עצות ואכולה בתוכי בצר לי הגשתי ערעור בהמצעות בא כוחי ובית המשפט פסק כי הילדה תשוב לרשותי . עם זאת בשל טעמים פרוצדוראלים ציין השופט כי מאת סיום העניין הפרוצדוראלי אקבל את הילדה לרשותי. בצד זה הוסיף השופט וציין כי אין כל מניעה להגיע להסדר ובו הילדה תצא לחופשה ארוכה אצלי עד ברור ההליך הפרצידוראלי . הוצאתי את הילדה לחופשה ובמהלך השיחה איתה סיפרה לי כי הוכתה ע"י ילדים גדולים ממנה במרכז החירום וכן אחת מין הבנות השוהות שם הפחידה אותה בסיפורים מפחידים על סיאנסים מוות ועוד. הילדה בכתה נורא ולא רצתה לשוב אל מרכז החירום. לאור מצב זה פניתי אל פ. הסעד על מנת להסביר לה את הבעיה ובקשתי רשות להאריך בימים נוספים את החופשה זאת על מנת שאוכל להרגיע את הילדה. למרבה הצער פ. הסעד גילתה אטימות רבה כלפי המצב ובמקום לגלות רגישות כלפי העניין החלה לאיים אם הילדה לא תוחזר לאלתר אזי היא תפנה למשטרה והילדה תובא בכוח. פניתי לבית המשפט בבקשה לאפשר להשאיר את הילדה אצלי על אף העובדה שהעניין הפרצדוראלי לא מוצה עד סופו. השופט ציין בהחלטתו כי יש לדון בעניין בדחיפות ולעניין אי החזרת הילדה למרכז החירום לא קבע הוראה מפורשת המטילה עליי חובה להשיב את הילדה למרכז החירום לאור הנסיבות שנוצרו, ואף טרח לציין כי אינו נזקק לדון בעניין זה על כל המשתמע מכך. כעבור יומיים הגיעה לביתי פ. הסעד כאשר היא מלווה בשלושה שוטרים אשר באו במטרה להוציא את הילדה למרות ועל אף שלא היה בידם צו שיפוטי. יתרה השוטרים אף הזמינו צוות מכבי אש ואיימו לפרוץ את הדלת. שיחה שהתנהלה בין השוטרים לבין העו"ד ד"ר סעדיה שמואל לא הועילה למרות שהעו"ד הדגיש בפני השוטר שללא צו מבית המשפט לא ניתן להוציא את הילדה. ככל הנראה אחד השכנים הזמין את התקשורת וכאשר הם הגיעו פ. הסעד עם כל הצוות המתוגבר שהביאו נסו כלעומת שבאו. למרבה הצער והדאבה גם כאן פ. הסעד לא מצאו מנוח לסדרת המרדפים אחרי ומצאו לנכון לפנות בתביעה כנגדי בגין בזיון בית המשפט , אך יום אחד לפני הדיון מצאו לנכון למשוך את ידם מתביעה זו ובטלו אותה וגם כאן ללא נכונות להתנצל ולהביא שכר טרחה. לצערי מסע הטלטולים רחוק מלהסתיים . מסתבר כי פ. הסעד הגישו בקשת נזקקות עבור הילדה דבר ששוב יעמיד אותי אל מול מערכה מלחמתית במקום שאוכל להקדיש את תשומת הלב לילדתי יחידתי אהובתי. תודה על תשומת הלב
