למה לגשר?
אני לא כותב ישירות בהקשר של "מתן דוד גלזר" אלא באופן כללי, לכל שאר האנשים שכתבו ש"אין להם עניין לגשר" וכדו' טוב, יש את אלה ביננו שטסו לחו"ל במטרה לשכוח מישראליותם. יש את אלה ביננו ששונאים עד מוות את היהדות וכל מה שסביבה. אני לא פונה לאלה. אני פונה לחבר'ה שגרים בארץ ומעוניינים לחיות בה חיים נורמלים. אכתוב על עצמי - ומי שרוצה שיזדהה. אני חושב על עצמי כחלק מישראל, אני רואה עצמי ישראלי ויהודי. המון מהאישיות שלי נבנה על זה ואין לי שום סיבה לקרוע את עצמי מזה. על אף כל הרוע ושאר הזקים שיש ביהדות לגווניה, אני מבין שבכל חברה יש טובים ויש רעים. המטרה שלי היא - במקום לברוח מהחברה בה אני חי, בגלל שבחברה אחרת אני חושב שיש פחות רעים - במקום זה, אני מעדיף להשפיע על החברה בה אני נמצא ולהפיע עליה לטובה, להחליש את הכוח של הרעים ולעודד את הטוב. ולעניננו -
מי צריך גישור?
כולנו. חברה בריאה היא חברה שבה יש תקשורת דו סטרית לכל הצדדים. לדוגמא: הקשר של "ישראל" עם ה"פלסטינים" מאוד לא בריא, כי אין לנו מספיק אנשים כמו לייזר שפשוט נמצאים בקשר ישיר עם צדדים ב"צד השני". אילו היינו מעורבבים יותר (ואני לא נכנס לסיבות שזה לא כך ולויכוח הפוליטי). אילו (היפוטיתית) יכולנו להיות בקשר שוטף עם ערבים - הסכסוך הפוליטי היה נעלם. כך גם בקשר ליציאה בשאלה. אם הקשר בין דתיים לחילונים היה פחות חד "אני דתי, הוא חילוני" - הרי שאז: 1) הסכסוכים הפוליטיים למיניהם היו מתרככים. 2) היה יותר נעים לי, כילד, ללכת ברחוב איך שאני רוצה (עם כיפה). 3) היה יותר נעים לי, כנער, להחליט שאני לא מאמין ואני רוצה לצאת בשאלה. 4) הדברים הרעים בחברה הדתית היו משתפרים בהשפעת החברה החילונית - נגיד:הם היו מתחילים להתקלח יותר.
5) דברים רעים בחברה החילונית היו משתפרים גם הם - נגיד: ילדים חילונים היו מכבדים יותר את המסורת, מה שנקרא בלע"ז "מתורבתים". ועוד המון דברים חיוביים לכל הצדדים. מהעולם הדתי-לאומי, ככלל, יותר קל לצאת מאשר מהעולם החרדי. יש פחות כאב, פחות ניתוק קשר עם ההורים (ואם את/ה חושב שקשר עם ההורים זה דבר זול -
יש לך בעיה!). למה יותר קל לצאת? זו לא רק ההקלה במצוות - לדעתי, מה שיותר משפיע הוא העובדה שפשוט אנשים מכירים יותר חילונים! אמא, ששרתה בצה"ל לא תרצה להתאבד על זה שהבן שלה מוריד ת'כיפה. אמא שהפעם היחידה שראתה חילוני - היתה בשבת בצהריים, כשזרקה עליו חיתול בגלל שנסע בשבת - אמא כזו *כן* תתאבד כשהבן שלה יוריד ת'שטריימל. זו בעיה שלה? נכון! אבל זה משפיע לרעה על הבן שלה, על הקשר שלו עם אחיו, על האישיות שלו ועל כולנו, כחברה. א קיצער, ג'ורג'יאנה ושאר החבר'ה שאמרו "מה אכפת לי". אם לא אכפת לכם מההורים, מהמשפחה ומהקשר איתם - יש לכם בעיה. אם לא אכפת לכם מהחבר בה אתם חיים ומכמה טובים ורעים יש בה - יש לכם בעיה. אם אכפת לכם - הרי שגישור זו הדרך הנכונה. וכאן מגיע השלב השני - היכולת שלנו, כיוצאים, לבצע גישור בצורה הרבה יותר טובה מסתם חילונים שמעוניינים בכך, או סתם דתיים שחושבים על הנושא.
אנחנו הגשר! ----------כמו שאולי הבנתם, הנושא הזה מעסיק אותי, אני חושב שמתישהו אעלה לפה משהו שאני כותב, משהו הרבה יותר ארוך, אבל גם הרבה יותר מסודר מהקטע שאולי קראתם עכשיו. אני מבטיח שיהיו שם גם סמיילים צבעוניים, כדי שלא תסבלו יותר מדי משעממום.
אילו יכולתי (ואולי עוד אעשה זאת) ללמוד את הנושא בצורה אקדמית... שבת שלום ומבורך! (אופס, איזה יום היום? מה השעה? היכן אני בעולם?)
