שלום
אוקיי,אני מודה. מודה שארבע ההסכמות נכונות. אבל מה שנראה לי מוזר,ידידיי,זה שאני חש צורך שוב ושוב לגלוש לכאן או לאתרים אחרים בסגנון של 'איך לחיות נכון' וכד',על מנת להזכיר לעצמי שוב ושוב שהעובדות האלו,נוסח ארבע ההסכמות ודומיהן,קיימות.אני מרגיש שאני חייב לדעת כמה שיותר מקרים ודוגמאות ועצות של אנשים,על מנת שאוכל לשנן אותם ולזכור ולהזכיר לעצמי בעת הצורך.כי אני חושב שמה שמשותף לכולנו,נוכחי הפורום הזה ושאר מחפשי העצות,הוא שאנו רגישים מדי.אנו מודעים לעולם בצורה מסויימת שמונעת מאיתנו להסתכל עליו בצורה אחרת. הרי אני מכיר אנשים שיודעים את כל העובדות האלו.אצלם זה טבעי.הם אפילו לא חושבים על כך. אז מדוע אני צריך להזכיר שוב ושוב לעצמי שמותר לי לסלוח,שהחיים קצרים מדי,שעליי לחיות את ההווה,לא לקחת דברים אישית וכו'?כנראה שמה שמשותף לכולנו זה צורה מסויימת שבה חיינו את חיינו עד כה,או השפעה מהסביבה שבה גדלנו וחוויות שעברנו,שגרמו לנו להוליד קולות פנימיים רעים שמזכירים לנו שוב ושוב מה אנו עושים לא בסדר,במקום להזכיר לנו את הדברים שאנו עושים כן בסדר. וכל זמן שאני חש צורך למצוא אנשים שמזדהים איתי, למצוא קול מנחם ומבין באמת, בעצמי או בסביבה, למצוא שביב של תקווה או עצה ידידותית מאדם שמבין איך זה לחיות עם רעלים בתוכך- רעלים שאתה מודע היטב לקיומם אך עדיין מתקשה להוציאם- כל זמן שאני חש צורך כזה אני פונה לסביבה הוירטואלית,משמע-יושב מול המחשב- ומנסה למצוא עזרה. החיים קשים ,ידידיי.אך ברוב המקרים ,לאנשים כמונו,החיים קשים בעיקר מפני שאנו עושים אותם כאלה.אז רציתי להודות לכם על שאתם כמוני,שאני י ו ד ע שאני לא לבד (אבל לפעמים כן מ ר ג י ש לבד),ובתקווה שכל הרעלים יום אחד ייצאו מאיתנו לגמרי.
אוקיי,אני מודה. מודה שארבע ההסכמות נכונות. אבל מה שנראה לי מוזר,ידידיי,זה שאני חש צורך שוב ושוב לגלוש לכאן או לאתרים אחרים בסגנון של 'איך לחיות נכון' וכד',על מנת להזכיר לעצמי שוב ושוב שהעובדות האלו,נוסח ארבע ההסכמות ודומיהן,קיימות.אני מרגיש שאני חייב לדעת כמה שיותר מקרים ודוגמאות ועצות של אנשים,על מנת שאוכל לשנן אותם ולזכור ולהזכיר לעצמי בעת הצורך.כי אני חושב שמה שמשותף לכולנו,נוכחי הפורום הזה ושאר מחפשי העצות,הוא שאנו רגישים מדי.אנו מודעים לעולם בצורה מסויימת שמונעת מאיתנו להסתכל עליו בצורה אחרת. הרי אני מכיר אנשים שיודעים את כל העובדות האלו.אצלם זה טבעי.הם אפילו לא חושבים על כך. אז מדוע אני צריך להזכיר שוב ושוב לעצמי שמותר לי לסלוח,שהחיים קצרים מדי,שעליי לחיות את ההווה,לא לקחת דברים אישית וכו'?כנראה שמה שמשותף לכולנו זה צורה מסויימת שבה חיינו את חיינו עד כה,או השפעה מהסביבה שבה גדלנו וחוויות שעברנו,שגרמו לנו להוליד קולות פנימיים רעים שמזכירים לנו שוב ושוב מה אנו עושים לא בסדר,במקום להזכיר לנו את הדברים שאנו עושים כן בסדר. וכל זמן שאני חש צורך למצוא אנשים שמזדהים איתי, למצוא קול מנחם ומבין באמת, בעצמי או בסביבה, למצוא שביב של תקווה או עצה ידידותית מאדם שמבין איך זה לחיות עם רעלים בתוכך- רעלים שאתה מודע היטב לקיומם אך עדיין מתקשה להוציאם- כל זמן שאני חש צורך כזה אני פונה לסביבה הוירטואלית,משמע-יושב מול המחשב- ומנסה למצוא עזרה. החיים קשים ,ידידיי.אך ברוב המקרים ,לאנשים כמונו,החיים קשים בעיקר מפני שאנו עושים אותם כאלה.אז רציתי להודות לכם על שאתם כמוני,שאני י ו ד ע שאני לא לבד (אבל לפעמים כן מ ר ג י ש לבד),ובתקווה שכל הרעלים יום אחד ייצאו מאיתנו לגמרי.
