יש לי דוגמא ממש יפה בשבילך
קירשנר, "דיוקן כחייל" קירשנר היה חבר בקבוצת הגשר, קבוצה זו הייתה קבוצה של אמנים גרמנים, סטודנטים לאדריכלות, שפרסמו מניפסט הקורא לבטל את התפיסה הרואה באמנות מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להעברת רעיונות חברתיים. מקור שמם בכתבי ניטשה, שבספרו "כה אמר זרטוסטרה", מדבר על "גשר" כסמל מרכזי שאמור להוביל לעתיד מאושר יותר. הם הקימו קומונה בה חיו ויצרו במשותף. הם עסקו רבות בתיאורי הכרך ומצוקת החיים ,מלחמת העולם הראשונה וביטאו בכך תחושות ופחדים אישיים. יצירתם הייתה אקספרסיבית, הם עיוותו את הצורות והקווים, הניחו את בעוצמה רבה ובצבעוניות כהה. ב – 1914, פרצה מלחמת העולם הראשונה וקירשנר גוייס כנגד רצונו. בגלל רגישותו הרבה, הוא לא יכל לסבול את האחידות שהצבא כופה, שדיכאה את האינדיבידואליות והפחד המתמיד לאבד את חייו. ב- 1915, קירשנר לקה בהתמוטטות עצבים ושוחרר מהצבא. באותה שנה קירשנר צייר את דיוקנו כחייל. התמונה מבטאת את הסבל הפסיכולוגי והפיזי שהיה שרוי בו, ואת האי יכולת להמשיך את עבודתו כצייר תחת התנאים הקיימים. במכתב שרשם לחברו התוודה שהוא יכול לעבוד רק בלילות. הדיוקן מראה את קירשנר במדיו מהצבא. פניו אינן פונות לדוגמנית הנמצאת מאחוריו, זה מסמל את הקושי שלו לשוב לאומנות והוא אינו יכול ליצור שום קשר עין מפני שעיניו מתות. כסמל ליצירתיותו המתה, הוא נמשך קדימה לידו הימינית הקטועה, ובאותו הזמן בכדי לשמור על יציבתו הוא אוחז במשענת הכיסא. בציור הצבעים הדומיננטיים הם צבעי האדום האגרסיביים שמתנגשים עם צבעי מדיו הכהים, הציור מוגזם הן בהנחות המכחול, הן בפרספקטיבה והן בפרופורציות הוא אקספרסיבי.
