שלום

The God Within

New member
שלום

אני בן 21 ולפני 4 שנים סיפרתי להורי עם נטיותי המיניות.. בלשון המעטה הם לא קיבלו את זה יפה. הם הכריחו אותי לחזור לארון , נוח היה להם להכחיש מאשר להתמודד... לפני שנה בערך כתבתי על זה יצירה שפרסמתי בדפיוצר שלי יובל ביקש ממני לפרסם את זה פה אז הנני מפרסם אני אשמח לשמוע תגובות פה ו/או בבמה The God Within
 

Yuval Y

New member
../images/Emo140.gif ברוך הבא, יקירי

אני מקווה שכאן אכן תקבל תהודה, ועד כמה שאני מכיר פעילים בתהל"ה [מהכותבים בפורום וגם כאלה שלא], יהיו הורים שיהיו מוכנים לדבר עם הוריך, במידת האפשר...
יובל
 

The God Within

New member
בשלב הזה של חיי אינני מעוניין

שהורים אחרים ידברו עם הוריי אני יודע לאן זה יוביל בתחילה ההורים שלי יפנו אליי אצבע מאשימה כזו שיכולה להרוס אותי. אני חושב שאני צריך את הזמן שלי להשתחרר מהכבלים שמחזיקים אותי למקום שבו אני נמצא כעת , וכשאני אצמיח כנפים אני אעוף לבקש את עזרתכם
 

babushka

New member
שלום רב לך../images/Emo45.gif

ראשית , עלי לאמר לך - שאני מאוד מרגישה את העצב בין השורות שלך , וחושבת עליך. ואני גם חושבת על סיטואציה של --"מה היה קורה אילו..." אילו סיפרת להוריך - בצורה קצת שונה (לא בהתפרצות של הרגע )ובצעקות, אילו- לא היה 'רעש' (של מוסיקה מוגברת) ברקע - (לפעמים 'הזקנים' סובלים קצת פחות מוסיקה רועשת - וגם מבינים אותה בצורה שונה מהדור הצעיר), אילו - כל 'סיפור הגילוי שלך' - היה מגיע בדרך רגועה - בישיבה- בשיחה מוקדמת קלילה יותר - וכו'... אני מבינה , שמה שקרה בינכם - אתה הבחור הצעיר , והוריך - מן הסתם 'שייכים לדור לפניך'
- נוצר איזה שהוא 'טאקל' בינכם , ובנוסף 'הגילוי המרעיש' - שאתה הומו
- (לא עוזר בהקלת ההלם על ההורים - שוודאי (שכמו כל ההורים בעולם כמעט)- ציפו וקיוו להמשך משפחה עם צאצאים ובני צאצאים - ופתאום - במחי צעקה אחת לחלל האוויר (בנוסף לצלילי מוסיקה רועשת)- קטעת להם אשליות - והנחתת עליהם עובדה - שהרבה אנשים (ולא רק הוריך) מתקשים לקבל. לדעתי- מה שקורה עכשיו בינכם - לא תוכל ברגע אחד לתקן. - קח את הזמן
חייה את חייך - ואל 'תנפנף' מול הוריך . (זה יהיה כמו לנפנף לשור באדום). נסה להיות 'חבר' איתם ולא לריב. אני מאמינה - שעם הזמן - (לא יודעת כמה זמן) - ההורים יפנימו ויקבלו . (ואתה צודק - זה עוד לא הזמן להפגיש אותם עם הורים אחרים - אם הם כועסים- זה יכעיס אותם עוד יותר.) מאחלת לך כל טוב- ושיהיה לך הכוח והסבלנות להוריך - מפני שכאן- אתה הוא זה שצריך 'להבין'. בברכה בבושקה - נחמה
 

The God Within

New member
בבוקשה

אני חושב שזו היתה טעות שלי לא לכתוב את הסיטואציה האמיתית . מה שכתוב במונולוג זה מה שאני הרגשתי 3 וחצי שנים אחרי. זה לא מה שהיה בפועל, אני עדיין לא מוכן לחזור אחורה בזכרונות בשביל להזכר בכל מה שקרה שם, אבל הרגשות משם עדיין שוכנות בתוכי ואותם העברתי אל הדף. מה שקרה היה כך: ההתפרצות של רגע זה היה בהחלטה רגעית, משהו שחשבתי עליו הרבה קודם אבל לא תכננתי שזה יהיה באותו הרגע . משהו בתוכי אמר לי "עכשיו" אז עשיתי עכשיו כי אני מאוד דואג להיות מחובר לאינטואיציות שלי. צעקות אני לא צעקתי עליהם, לא כשהם התעצבנו כאילו מישהו הרגע עשה להם את הדבר הכי איום שקיים לא כשהם התעצבו כאילו מישהו הרגע הרג להם את הילד ולא כשהם אמרו לי דברים שהורים לא צריכים לומר לילדיהם (דברים שאני לא אסלח להם עליהם בחיים) אני לא צעקתי עליהם!! ועניין המוזיקה והשיר זה משהו שהוספתי כדי להמחיש את עניין ה"עכשיו" שבער בי, השיר של עברי שכתוב שם יצא לפני שנה בלבד ואני כפי שאמרתי סיפרתי להם לפני 4 שנים (בעצם 2 השירים של עברי שכתובים שם במונולוג יצאו שנים אחרי שסיפרתי להם) ואני לא חושב שאפשר להגדיר את "בוא" של עברי כ-"מוזיקה רועשת" ההורים שלי דווקא מזמזמים את השיר כשהוא ברדיו
הסיפור שלי היה בצורה רגועה וקלילה עם שיחה מקדימה והכל
ואני לא מנפנף באורח החיים שלי להפך אני מונע מעצמי דברים שיכולתי לקחת רק כדי לא לנפנף את זה מולם היום היחסים ביני לבין הורי הן כמו קודם ואולי אפילו יותר טוב מצד אחד אבל תמיד שם ברקע יש את הכבדהו וחשדהו שלהם (תמיד בודקים שאני אשאר הבן הסטרייט שלהם הם מונעים ממני כל פעילות ש"אינה סטרייטית") ואני משחק לפי הכללים שלהם כל עוד אני גר פה בבית שלהם. אני אוהב אותם המון כי הם ההורים שלי והכל אבל אני לא חושב שאני אסלח להם אי פעם על מה שהם אמרו אז עם כל האהבה הרבה שלי אליהם כוח וסבלנות זה כל מה שנשאר לי בימים אלו העתיד יהיה יותר טוב אני בטוח תודה לך שהגבת
 

babushka

New member
שוב שלום לך ../images/Emo24.gif

שים לב להודעות שלי אליך- באיזה קלות עברתי 'מיד מושטת לשלום'-
'לשתי ידיים מחבקות'
אתה אומר- "שהסיפור שלך - לא היה כל כך מדוייק " ואולי לא הבנו אותך כל כך - זה יתכן- אבל בעצם לא כל כך משנה לנו. אנחנו - נקבל כל מה שתבחר לספר - וזה יהיה טוב בשבילנו - אך בשבילך יהיה טוב פי כמה וכמה. כל זמן שאתה 'יכול להתבטא ' ולקבל תגובות בחזרה- נותן לך את האפשרות - לדוש ולדון עם עצמך (וגם איתנו)- על דברים שהיו- - שיכלו להיות- או שיהיו אולי . אתה בן 20 . לא אגיד לך שאתה עדיין מאוד צעיר ,(מה שאתה בעצם לא יכול להכחיש)- הרי- לעומתי - אתה בטח שבודאי ממש (אבל ממש) צעיר. מה שאני רוצה להגיד (ואני אומרת - אתה רואה) - שהרבה פעמים קשה להחזיר גלגל אחורה - וקשה לתקן טעות - מלה שנאמרה שלא במקום - ולא חשוב בכלל אם ההורים אשמים או אתה - זה באמת לא חשוב , הכעס שבא בעקבות המילים ההן- כבר שקע עמוק בתוכך - ואולי אפילו גדל והתעצם עם הזמן שחלף . בכל מקרה - (אפילו אם אתה עכשיו זוכר טוב את הכעס- אתה תשכח אותו לחלוטין - בעוד נאמר- 30 שנה
נו טוב - אולי ישאר איזה זיכרונצ'יק). כמו שאתה אומר- שבכל הזמן שאתה גר עם ההורים - זה 'המגרש' שלהם- ולכן גם 'כללי המשחק' הם שלהם . (חבל כמובן שהם לא 'פתוחים' יותר - אבל אין הרבה מה לעשות, רק לקוות - שיום בהיר אחד ישתנה המצב - אפילו מבלי שירגישו כמעט- מפני שהם יודעים ! - אפילו אם הם 'מתחבאים' עם הראש מתחת לשמיכה- והם עצמם כאילו 'לא רואים' - הרגליים שלהם בולטות החוצה - והם יכירו בעובדה "כאשר ירגישו סוף -סוף " . גם אם אתה לא מתכוון 'לסלוח' - עם הזמן (כן , עם הזמן )- אתה תשכח . ובינתיים - קבל עוד חיבוק
בברכה- בבושקה - נחמה
 

The God Within

New member
../images/Emo140.gif

אין בי את היומרה להתווכח עם נסיון ומשפטים כמו "אתה עדיין צעיר" מאוד מתקבלות עליי אני עדיין צעיר (אכן יחסית אליך אני מאוד מאוד צעיר- את מבוגרת אף יותר מהורי
) אמרו לי פעם שיש לי נפש זקנה, שיש לי הרבה חוכמה חיים יחסית למעט חיים שחייתי עד כה. אבל בטוח שהכל כעין וכאפס אליך ואל אנשים שהבגרות עצמה היא שהביאה להם את חוכמת החיים. כמו שאמרתי אני לא רוצה לסלוח להם על המילים ההם, אנשים בד"כ אומרים שהם לא שוכחים ולא סולחים במקרים גרועים או לא שוכחים אך סולחים אז אני במקרה הזו אומר שאני לא סולח אבל שוכח. נשמע מוזר אולי ואולי לא הגיוני, אבל אני לא יכול לסלוח על מה שאני לא יכול להבין, ואני לא יכול להבין איך הורה אומר לילד שלו מילים כאלו. בכל מקרה אני יודע שבעתיד הכל יסתדר תודה לך על התגובות המקסימות, עכשיו שראיתי מה גילך אני אפילו יותר מתרגש. מקסים אותי שיש אנשים כל כך פתוחים בגילאים האלו (ואת צריכה לסלוח לי שממרום 21 שנותי אני רואה בגיל שלך גיל מופלג - פי 2 ושליש מגילי) מי יתן וירבו האנשים כמוך
 

1אילאיל

New member
שלום בן

21
אני לא ממש מכירה את הסיפור, למעט החלק שסיפרת. אני בטוחה שהוריך עברו ועוברים כאב עמוק. ועכשיו שואלת - האם מאז אותו יום, שעבורך היה יום השחרור, ועבורם יום קשה וכואב, שוחחתם על כך? האם בדקת איתם, אולי היו מוכנים להיעזר במישהו שחווה את החוויה ויכול לתמוך בהם? אחרי שתענה, אולי יהיו עוד אפשרויות לעזור לכם!
 

The God Within

New member
../images/Emo140.gif

יום שחרור זה לא היה כי זו לא היתה יציאה אמיתית הם הכריחו אותי להכנס בחזרה לארון והם העדיפו את דרך ההכחשה מבחינתם אני סטרייט (שמועד לפורענות ולכן צריך להשגיח עליו ב8 עיניים) אבל זהו הם מסרבים לדבר על זה באופן עקרוניף וכשזה מוזכר זה תמיד במילים כל כך מגעילות ומעליבות שאני כבר מסרב להתייחס לזה. ואני מכיר את ההורים שלי הם יותר עקשינם אפילו ממני. הם בחיים לא יסכימו לקבל עזרה מאחרים, ההוראה שקיבלתי מהם זה "אל תדבר על זה יותר בחיים של עם אף אחד"
מצב בעייתי ביותר
 

babushka

New member
איש צעיר יקר ../images/Emo24.gif

ההפסד- הוא בהחלט של ההורים שלך , אם הם 'נתנו' לך הוראה קצת מצחיקה לדעתי. שהרי אתה לא תשאר בארון כל ימיך . (בכדי למנוע 'עימותים' עימם- אולי באמת עדיף שתעשה כדיבריהם) - אבל מי זה אמר שהם צריכים 'לשמוע?' אה
אתה - אל תדבר איתם ישירות - אם הם לא רוצים לדעת עליך - עדיף לשתוק על נושא זה בחברתם - אך בשום פנים אל תשקר - אם הם לא רוצים להשתתף איתך- זבש"ם - מפני שבכל מקרה הם כבר יודעים - ויעברו עוד כמה שנים אולי- עד שיראו אותך באמת - ולא את 'האשלייה' שהם בונים בתוכם . שא ברכה בבושקה - נחמה
 

ת ה ל ה

New member
רשות לפרסם הסיפור

הי הסיפור שלך נוגע ללב. דבורה לוז, מחברת הספר "אמא יש לי משהו לספר לך.." מעונינת לאסוף סיפורים של כותבים צעירים כגון זה שלך כדי להוציא ספר חדש לאור. האם תסכים לפרסם את הסיפור הזה ואולי עוד אחרים? אנא צור קשר עם דבורה: [email protected]
 

UniQe TeAr

New member
ילד של בוקר

אתה ילד של בוקר. ומתי הכי חשוך?... ממש לפני שהשמש עולה
תחזיק מעמד, חושבת עליך, מעריצה אותך על הכח, ויודעת טיפה יותר ממה שאתה יכול (ורוצה) לספר במילים. תמיד כאן. גם כשהטלפון מנותק- הלב אף פעם לא
 
למעלה