שלום..

[linuxius]

שלום..

קוראים לי אמיר ואני בן 19 וחצי. ביום שבת שעבר אימי נפטרה מדום לב בגיל 45. נותרנו אבא וחמישה ילדים (אני הגדול מביניהם). יש לי הרבה חברים, אבל אני מרגיש שאף אחד (ולא באשמתם! ) לא יכול להבין את קצה קצהו של ההרגשה שאופפת אותי.

 

[פשוש2K]

שלום אמיר

משתתף בצערך (כמה בנאלי לכתוב את זה...) ההרגשה הזו של "איש לא מבין אותי" מוכרת לי מאוד. יש לי המון חברים ותמיד יש את המרחק הזה בין מה שהם מבינים לבין מה שאני חש ובכל זאת, אני נשען עליהם ובעזרתם מצליח איכשהו לקיים את חיי. טוב שמצאת אותנו כאן, משפחת ה-"חור בלב" כפי שהגדירה לי זאת נוס-נוס לפני שנה בדיוק, עת כתבתי כאן את הודעתי הראשונה. כאן תמצא אנשים שכמעט יבינו אותך. אני כותב "כמעט" כי לכל אדם יש את המחשבות שלו שאינן מובנות לאחרים. תן לחברים שלך נתיב למחשבות שלך ולהרגשות שלך ותתפלא לגלות כמה הם כן מסוגלים להבין ואם לא להבין אז לפחות לתמוך ולחזק. אתה מוזמן לכתוב כאן את אשר על ליבך. תמצא כאן הרבה אנשים מכל הגילאים שהתקבצו לכאן בנסיבות שונות ויוכלו לתת כתף תומכת ואוזן קשבת בימים ובלילות הקשים. מחזק אותך בימים קשים הלו. תוכל גם לכתוב לי במייל i[at]pashosh.co.il או באייסיקיו.

 

[linuxius]

הבעיה

שלום פשוש (וכל מי שנמצא פה) אני עתודאי ורוב החברים שלי נמצאים בצבא מה שאומר שבימי חול לא כל כך יוצא לי לראות אותם. אמא הייתה בשבילנו ה"דבק" של המשפחה, אבא תמיד עבד מהשעות המוקדמות של הבוקר ועד השעות המאוחרות של הלילה, ולכן כל התפקיד של המטפלת חדש וקשה לו מאוד. כמו שאמרתי אני בן 19.5 ואני עתודאי, כמו כן אני עוזה פרוייקט מחקשר ופיתוח בצבא ולכן אני יצתרך לסוע לבסיס כמה פעמים בשבוע ( אני חיפאי והבסיס בתל אביב) אחי הוא בן 18.5 והיה אמור להתגייס ליחידה קרבית, העובדה שהוא יצטרך לוותר על כך קשה לו מאוד. יש לי שלוש אחיות קטנות (הקטנה מביניהם בת 7) וכאן הקושי הגדול. כמובן הן תמיד היו ילדות של אמא וקשה קשה לנו עכשיו איתם.

 

[linuxius]

מצטער שהתפקששו לי כמה מילים

 

[nypx]

שלום אמיר

אני רואה שאתה "חזק " אז רק יכול להגיד לך שאתה יכול לבכות תן לרגשות שלך לצאת החוצה תתפרק ותפרק איזה קיר אני לא יודע בדיוק את כל הסיטואציה אבל שתרגיש שאתה עובד עצות תעזר בכל מי שתוכל אנחנו פה תמיד יש כאלו שיעזרו לך יותר ויש כאלו שפחות אבל כולם פה מכירים את ההרגשה שלך מי פחות ומי יותר ..

 

[linuxius]

תודה למי שענה ו...

אני כן מתפרק, כשבא לי לבכות אני בוכה. אבל יש הרבה סיטואציות קשות כמו ללכת לטייל עם אחותי הקטנה (היא בת 7) שנורא בא לי לבכות אבל היא מסתכלת עליי במבט של "על תבכה". ובכלל כבר עברו כמעט שבועיים, בהתחלה הייתי בשוק וכאב, כרגע הכאב גדול והשוק התחלף במן הרגשה חזקה מאוד של עצבים וכעס. בכלליות עדיין יש לי קושי להשאר בבית (כל ערב אני מטייל עם חברים). אני עתודאי וכמו כן אני בפרוייקט בצה"ל ולכן אני חייב לקרוא חומר רב, אך קשה לי מאוד להתרכז או להתעניין (למרות שזה חומר שדווקא מאוד מעניין אותי).

 

[linuxius]

התכוונתי "אל תבכה" כמובן

 

[יופלית]

רציתי לומר לך

שאת האובדן הזה אף אחד לא יבין אלא אם כן הוא חווה אותו. אבל עם זאת חברים זה דבר חשוב גם אם לא בשביל לשפוך את הלב אלא בשביל להסיח את הדעת מהכאב לי הם עזרו.