שלום

[נטשה אוהבת]

שלום

אני בת 26 ואני גרה עם אמי. בסה"כ היחסים בינינו טובים אבל בעייתי היא כזו- אני טיפוס שקשה לו מאוד לשמור בבטן. אין לי כמעט סודות ואני אוהבת לשתף (ולכן נמצאת הרבה בפורומים). לאמי יש נטיה להראות לי תמיד שאני לא צודקת. תמיד!!! כל מה שאני אומרת היא סותרת ולעיתים אני נאלצת ל'הסכים' איתה רק בשביל לסיים את הויכוח. בפעמים אחרות אני מרגישה שלא!!! לא בא לי להסכים על דבר שאני לא מאמינה בו! והבעיה היא שהיא תמיד תמיד נותנת לי דוגמא הפוכה להוכיח לי כמה שאני טועה! אני מתפוצצת! זה מביא אותי לסף דמעות!!! הרי בסה"כ מאמא את מצפה שתאמר לך שאת הכי יפה והכי מוצלחת ושיהיה בסדר...זה הכל...זה מה שאני רוצה. לשמוע שאני מושלמת כפי שאני ושיהיה מי שיאהב אותי כמו שאני, ושאני לא צריכה להשתנות בשביל אף אחד. למה היא כל הזמן מנסה להוכיח לי שאני טועה? למה כשהיא רואה שמשהו מעצמבן אותי היא לא מסוגלת לתמוך בי רק בשביל העידוד? למה היא צריכה להוסיף עוד מלח על פצעים?

 

[טל קר]

שני הסנט הלא מקצועיים שלי

את מתארת מצב שבו אמא שלך לא מתנהגת כפי שהיית רוצה. כמו שלהורים שלנו יש ציפיות מאיתנו שלא בהכרח נעמוד בהם, גם לנו יש ציפיות מההורים שלנו שלא בהכרח יעמדו בהם. אני מכירה הרבה מקרים של הורים שגם מכוונות טובות יוצא להם רק לתת ביקורת או לומר מה טעון שיפור. גם מההורים הפרטיים שלי וגם מההורים של חברים וחברות. אני לא יודעת למה אמא שלך מתנהגת כפי שהיא מתנהגת. את יכולה לנסות להסביר לה מה מפריע לך, אולי היא לא מודעת עד כמה זה מפריע לך, וכשהיא תדע היא תשתדל להשתנות. עם אמא שלי למשל זה לא עזר. אז עברתי לפתרון השני - אם אני לא יכולה לשנות, אז להשלים. כדי להשלים עברתי לגור מחוץ לבית, אני תופסת מרחק ומתראה איתה רק אחת לכמה שבועות, ואני משתדלת לשים גבולות מאוד ברורים בנוגע למהי הביקורת שאני מוכנה לשמוע, גם אם זה כולל קטיעת דבריה, או ניתוק טלפון במקרים חריגים.

 

[נטשה אוהבת]

../images/Emo171.gif שלום שלום...חג שמח!

כן...אני יודעת שאני צריכה להשלים עם זה שהיא לא מתנהגת כפי שהייתי רוצה...אני יודעת וקשה לי להשלים עם זה- בייחוד כשאני עדיין מנסה להשלים עם התנהגותו של אבי (שהיא בלתי נסבלת אבל לפחות הוא לא גר איתנו). כבר גרתי לבד כמה שנים- ולא בארץ- וזו לא הבעיה, כי גם כשאני לא אגור איתה אני בטח אדבר איתה...וזו הבעיה. אין לי משפחה חוץ מהוריי שיחיו, ואני יודעת שהפתרון הוא בטח להתאפק ולא לדבר איתה אבל אני לא מצליחה לעשות את זה.

 

[טל קר]

אפשר לדבר, גם על נושאים שאינם

שנויים במחלוקת וגם על נושאים שכן שנויים במחלוקת כל עוד את מציבה את הגבולות שעושים לך טוב. משהו בסגנון של "היי אמא, פגשתי /עשיתי/תכננתי ככה וככה (תגובה שלה) אני מצטערת שאת מעדיפה שאנהג אחרת, אבל ככה אני מעדיפה, חבל שנתווכח סתם, מה שלומך?"

 

[נטשה אוהבת]

ברגע שאני אומרת את דעתי בתקיפות-

משהו בסגנון- אני כזאת ואני לא אשתנה למען אף אחד שלא נוח לו עם זה- היא אומרת 'אל תדברי איתי זה יהיה הכי טוב' ומסיימת את השיחה בעצבים. קשה לה מאוד לקבל דיעות נחרצות של אדם אחר, ומאחר ואני לא אומרת אמן על כל דבר שהיא מוציאה מהפה היא מתעצבנת.

 

[נטשה אוהבת]

לגבי ניתוק הטלפון-

זה משהו שלעולם לא הייתי מסוגלת לעשות לאמי. אני יודעת שהפתרון הוא לא לדבר איתה על עניינים שבינו-לבינה אבל כמו שאמרתי- אני אוהבת לשתף וקשה לי לשמור על הפה שלי.

 

[q0s]

לפי דעתי

את צריכה לומר לאמא שלך שאתן צריכות לדבר על בעיה שמאוד מפריעה לך, ולהסביר לה איך ההתנהגות שלה משפיעה עליך, ומה היא מציאה כדי לעזור לפתור את הבעיה? עצה שניה.. אמרת כל דבר שאת מציגה לפניה היא אומרת דבר הפוך, אז אולי תשני גישה? במקום להגיד לה כך וכך, אולי תהפכי את זה לצורת שאלה: מה את חושבת על כך וכך? ורק אחרי שהיא מגיבה תגידי לה את דעתך, אולי זאת אותה דעה? מקווה שזה עזר... בהצלחה

 

[נטשה אוהבת]

ואז היא תאמר משהו שעלול לפגוע

בי....עליי להתאפק ולא להעלות את הנושאים האלה כשאני איתה, ולהסתפק בשיחות משעממות כמו מה צריך מהסופר ואם הכלב כבר הלך סיבוב... לדבר איתה על התכונה הכה מכעיסה שלה אין טעם- כי אני מכירה אותה והתגובה שלה תהיה תוקפנית.

 

[נטשה אוהבת]

ותודה למי שענה לי! ../images/Emo172.gif

 

[nutmeg]

היי נטשה

את יודעת, כשקראתי את ההודעה שלך חשבתי ששתיכן בעצם רוקדות איזה ריקוד עתיק עם צעדים מדודים וידועים מראש. היא יודעת מראש מה תגידי, את יודעת מראש שהיא תתנגד, היא יודעת מראש שתתעצבני אבל בכל זאת תתקשרי שוב, את יודעת מראש שהיא מעצבנת ופוגעת ובכל זאת תתקשרי שוב... כמו בטנגו.

 

[נטשה אוהבת]

נכון!!!!

ובגלל שאני יודעת איך היא תגיב אני רוצה לשלוט בפה שלי ולא להתחיל לקשקש על כל מיני דברים!!! איך עושים את זה??? לפעמים אני לא שולטת בפה שלי- אני מתחילה לדבר על משהו שמעצבן אותי, ואז היא מגיבה כמו שהיא מגיבה, ואז אני נהיית עוד יותר עצבנית...ואז אני שואלת את עצמי- בשביל מה את צריכה את זה בכלל???? מה עושים עם הצורך הזה לשתף????

 

[nutmeg]

אם זה כל כך נכון

אולי לא מדובר על הצורך שלך לשתף אלא על הצורך שלך להתעצבן? אל תבטלי את האופציה הזו באופן מיידי לפני שאת עונה לי או לעצמך. חשבי רגע אם כל הטכס הזה לא עונה לך על איזה שהוא צורך.

 

[נטשה אוהבת]

הצורך להתעצבן???

לא אני לא מבטלת את האופציה הזו! אוי ואבוי לי אם זה נכון!!!

מה זה, כ"כ משעמם לי בחיים? (תשובה- כן) אבל האמת היא שזה גם הרגל של שנים לספר כמעט הכל (ברור שלא הכל הכל...אמא שלי היתה מתפלצת). זה הרגל. זה התחיל מלחזור מביה"ס או אפילו מהגן ולספר מה היה ומי היה...כשאני שומרת לעצמי יותר טוב לי כי אני חוסכת לעצמי ביקורת...אבל קשה לי להפטר מההרגל הזה.

 

[גרא.]

נטשה אוהבת..שורש הבעייה הוא בעובדה

שאת, אשה בת 26,וודאי עצמאית המשתכרת למחייתך, ממשיכה לגור עם אמך.הפתרון הראציונאלי היחידי למירב בעימותים בינך לבין אימך, הוא יציאתך מהבית לחיים עצמאיים..כמה שפחות תתחככי בה, ועימה, כן ייטב.

 

[נטשה אוהבת]

זה לא פתרון

אני לא יודעת למה כל היועצים תמיד פותרים את הכל בלצאת מהבית ולנתק מגע עם ההורים כמה שיותר. אני עצמי חייתי בארץ אחרת כמה שנים ועובדה שזה לא שינה בהרבה את המצב. אני לא מאמינה בנתק בין הורים לילדים- אני מאמינה שברגעים קשים- וחויתי זאת על בשרי- המשפחה היא זאת שעומדת לצידך. ותאמר לי בבקשה- כמה אנשים בני 26 אתה מכיר שהם עצמאיים כלכלית? ועוד היום, שאתה מסיק זאת עליי?

 

[גרא.]

נטשה,מהיכן לקחת את ההכללה הגורפת

כאילו כל היועצים,תמיד פותרים את הכל ב"לצאת מהבית ולנתק מגע עם ההורים כמה שיותר"..אין מצב אחד דומה למישנהו,ולכן גם ההתייחסות שונה.לא הצעתי לנתק מגע, אלא להקטין את החיכוך..כשאת בבית אמך, ומן הסתם גם ממורמרת על כך שאינך עדיין עצמאית..כל עימות קטן, מוכפל,או מושלש ללא פרופורציה.. המרחק הפיזי,תמיד ממתן לחצים.וחבל שאינך מסכימה לכך. אבל זו זכותך..ההכללה שתמיד,תמיד המשפחוה עומדת לצידך, היא שוב גורפת. די עם תעברי על חלק מדפי הפורום הקודמים.תוכלי למצוא לא מעט פניות דווקא לגבי יחס לא מפרגן של המשפחה ,או חלק ממנה..האקסיומה שהמשפחה חייבת לעמוד תמיד לצד בניה, מעולם עוד לא הוכחה..ולבסוף. העובדה שאינך כנראה עצמאית כלכלית בגיל 26, אינה יכולה להסתתר אחרי המציאות בה יש עוד נשים וגברים כאלה.. מה אכפת לך בכלל מאנשים אחרים..בחני את עצמך, את מעשייך, את התנהגותך, את מה שאת רוצה, ושואפת אליו..ויתכן , במחשבה שנייה תמצאי את הקשר בין היותך בת 26 ,כנראה לא עצמאית ותלוייה כלכלית באימך.אם זה נראה לך.או אז אני מתנצל ולוקח את כל דברי בחזרה.

 

[נטשה אוהבת]

צהריים טובים

אוקיי- אתה צודק- לא הייתי צריכה להשתמש במלה 'כל' כי אני באמת שונאת לעשות הכללות, אז אני מתקנת ל'רוב'. יש לי חברה קצת יותר מבוגרת ממני (כמעט 29) שיצאה לא מזמן מבית הוריה בהמלצת פסיכולוג. העניין הוא שהבחורה לא עובדת, ועצם זה שלהוריה יש את האפשרות הכלכלית לשלם לה את שכר הדירה לא הופך אותה לעצמאית- למרות שבאופן פיזי היא חיה בנפרד מהוריה (אבל באותה השכונה). אמנם אני לא עצמאית כלכלית כרגע אבל גם לי יש את האפשרות הכלכלית לגור בנפרד מאמי, אלא שאני לא רואה בכך שום טעם מפני שכבר גרתי עם שותפים וגם לבד ועבורי זה אינו פתרון אידיאלי. אולי לתקופה זמנית, אבל לא כדרך קבע. נכון שלכאורה אם אגור לבדי אהיה 'יותר עצמאית' אבל לא אכפת לי איך שזה נראה כלפי חוץ שאני עדיין גרה עם אמי. להבדיל ממה שאמרת, אני דווקא מאילו שחיים מאוד עבור עצמם ולא עבור החברה. יותר מאשר לעבור מהדירה הנוכחית שאני גרה בה, שהיא באיזור מצוין ויוקרתי, ויש לי את כל התנאים שאני צריכה- כולל חניה פרטית- מה שחשוב לי כרגע זה להמשיך לעבוד על הקריירה שלי שנפסקה בעקבות מחלה (הסיבה שלמעשה בגללה חזרתי לארץ). בקשר לתמיכה מאמי- כמובן שדיברתי על עצמי ורק על עצמי ולא על מקרים אחרים. הרי פניתי לכאן בבעיה השייכת לי ולא למישהו אחר לא?

בכל אופן תודה על התשובה. שלך, נטשה.

 

[shoshita]

היי יש לי פתרון בשבילך

כמו שאמרת את בת 26 ואת גרה עם אמא ...כבר במשפט הזה יש בעיה שצריך לפתור... כי מה לעשות אמא לא בראש שלך כי אמא מבוגרת ממך לא בשנה ולא בעשרים שנה ביותר... ולכן מה שאמא חושבת זה לא מה שאת ולכן מה שאת צריכה לעשות זה לעזוב את הבית!! כמה שקשה כמה שהיא לא תסכים תעזבי.. את בת 26 איך תכירי אנשים בגילך שיאהבו אותך אם תחיי עם אמא כול היום ??? מה שאת צריכה לעשות זה לעזוב את הבית לשכור דירה עם שותפים בערך בגיל שלך בראש שלך וזהו . בהצלחה

 

[נטשה אוהבת]

כבר הייתי בסרט הזה...

גרתי במדינה אחרת, לא בדירה אחרת!!! היו לי שותפות ושותף ואפילו גרתי לבדי. ומאיפה הסקת שאני לא מכירה אנשים בגילי שאוהבים אותי? מצחיקולה- כתבתי על בעיה ספציפית שיש לי עם אמי- לא אמרתי שאני מנותקת מהעולם. תאמיני לי שזה שאני גרה עם אמי לא מפריע לי להשתולל כאהבת נפשי ואני לא אפרט כאן כי זה לא המקום

 

[q0s]

אני אוהבת את הגישה שלך של

לא לברוח מהבעיות ולנסות לפתור, כל הכבוד! את בעצמך פתרת את הבעיה שלך, את אמרת שמשהו מעצבן אותך את מרגישה צורך לשתף אנשים בדברים שמציקים לך, וכנראה אמא שלך זה לא הבן אדם המתאים לדברים האילו. אם אין לך משהו אחר לשתף אותו, ואת מרגישה שאת חייבת לשתף משהו, אולי כאן בפורומים? אנשים כאן מקשיבים ומנסים לעזור. בהצלחה~