שלום
אספר מה אני מרגישה... העיניים נעצמות. הרעד משתלט. הנשימה נהיית קשה יותר ויותר. המוח עוד מתפקד ואני מרגישה איך לאט כל דבר בגופי קורס. הראש נשמט, לא מרגישה את הידיים.. ואז הבטן מתהפכת .. ואז הרגליים קורסות. ואני על הרצפה. חושך לא רואה כלום. ושתיקה. מתה? לא. 10 דקות ארוכות ואני קמה. לא לבד.. ועם זאת כן לבד. מהשתיקה המבורכת שלי אני פתאום שומעת צעקות. רעש. אמבולנסים. אנשים. המון המון אנשים. מביטה סביב לא רואה כלום. העניים עוד עצומות. הנשימה עוד כבדה. הרעד לא מראה שום סימני נסיגה. זוהי חרדה. ואני חולה. 10 דקות לאחר מכן - כאילו כלום לא היה. מדברת, הולכת, נושמת, צוחקת. אבל בלב.. נושאת תפילה.. פעם הבאה.. לא רוצה לקום. בבקשה. לא רוצה לקום. ויום אחד זה ייקרה. דום לב.
אספר מה אני מרגישה... העיניים נעצמות. הרעד משתלט. הנשימה נהיית קשה יותר ויותר. המוח עוד מתפקד ואני מרגישה איך לאט כל דבר בגופי קורס. הראש נשמט, לא מרגישה את הידיים.. ואז הבטן מתהפכת .. ואז הרגליים קורסות. ואני על הרצפה. חושך לא רואה כלום. ושתיקה. מתה? לא. 10 דקות ארוכות ואני קמה. לא לבד.. ועם זאת כן לבד. מהשתיקה המבורכת שלי אני פתאום שומעת צעקות. רעש. אמבולנסים. אנשים. המון המון אנשים. מביטה סביב לא רואה כלום. העניים עוד עצומות. הנשימה עוד כבדה. הרעד לא מראה שום סימני נסיגה. זוהי חרדה. ואני חולה. 10 דקות לאחר מכן - כאילו כלום לא היה. מדברת, הולכת, נושמת, צוחקת. אבל בלב.. נושאת תפילה.. פעם הבאה.. לא רוצה לקום. בבקשה. לא רוצה לקום. ויום אחד זה ייקרה. דום לב.