שלום....

[ילדת ים]

שלום....

עברתי תקופה קשה של דיכאון והחלטתי לפנות לטיפול במרפאה לבריאות הנפש בשניידר...הלכתי לפגישת הכרות, וסיפרתי דברים שאני מצטערת שסיפרתי עליהם, כמו מחשבות אובדניות, בעיות אכילה שיש לי... אני חושבת שטעיתי בכך שסיפרתי להם, ואני ממש מבולבלת. זו הייתה טעות לספר להם? בנוסף, נתקפתי פחד שהטיפול במרפאה יוכל להשפיע לרעה על העתיד שלי... לפגוע בגיוס שלי, בלימודים באוניברסיטה, ועוד דברים שונים שקשורים לעתיד...האם מישהו יוכל לגלות שהייתי מטופלת במרפאה לבריאות הנפש? אני מפחדת שיגדירו אותי כאובדנית, למרות שאני חושבת שאני לא, האם זה יכול להשפיע על העתיד שלי? האם בכלל יש בסיס לחששות שלי? אני אשמח לקבל תשובות...תודה מראש... נ.ב אני בת 16

 

[Lina nj]

מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים...

מכירה את הספר הזה? התוכן של הספר לא קשור אלייך, אך המשפט הזה מלווה אותי כל חיי. פניה לטיפול נפשי הוא צעד גדול ואמיץ - לי לקח הרבה יותר שנים להכיר בעובדה שאני רוצה לקבל עזרה. מכל אותן הסיבות שציינת. אני לא מכירה אף אחד שלא יכול היה להעזר בטיפול, אך יש מעט מאוד אנשים שמודים בזה - אפילו לא לעצמם. כך שכל הכבוד - הפגנת בגרות נפשית ותובנה רבה לגבי מצבך. החרדות שלך לגבי זה גם מאוד מובנות וטבעיות - את נכנסת לתחום חדש לגמרי של מהות, בו תצטרכי להחשף במידה ובאופן שלא תיארת לעצמך, לגלות את עצמך בצורה שלא ציפית. ואם תחשבי על זה, בטח תגלי שזה הפחד האמיתי, ולא ההשפעה של עצם היותך בטיפול על עתידך בצבא. אם את לא בטוחה - תתקשרי למרפאה ותדברי איתם על האופציות האלה, תשאלי מה מידת הסודיות ומה עשוי להגיע לתיקך האישי בצבא. בסה"כ הם מודעים לעובדה שבני 16 רבים מתקשים להתמודד עם כל השינויים העוברים עליהם, וחושבים שהכל היה נפתר בקלות אילו רק הפסיקו "להתקיים". זוהי עוד צורה של חשיבה חולמנית, יחד עם האביר על הסוס הלבן (דרך אגב, גם אבירים לא פותרים את כל הבעיות, כפי שתגלי בעתיד, אלא רק את הבעיות הקשורות בהם). האנשים במרפאה יודעים שזה עוד לא עושה אותך אובדנית. להפך, זה ועצם פניתך לטיפול מצביעים על כך שאת רוצה לגרום לשינוי במצבך הקיומי, ואת אכן פועלת בכיוון ולא שוכבת במיטה בבית ושוקעת בדכאון עמוק שלא משתפר מאי העשיה, אלא רק מחמיר. בשבילי להיות בטיפול הפך לדרך חיים - יש מי שמתמודד עם חייו דרך יצירה אומנותית, יש מי שפונה לדתות, יש כאלה שמעדיפים לשכוח את צרותיהם בטיולים לארצות אקזוטיות או בשקיעה אל תוך בנליות של החיים. יש המון דרכים לשפר את איכות החיים, ובשבילי זה להיות בטיפול שוטף עם מטפל/ת שהופך לחבר ולגורו. אך בהתחלה זה היה מפחיד. בהצלחה לך, במיוחד אם תבחרי להפליג להרפתקה מרתקת ומסעירה של הכרת העצמי.

 

[irisgh]

טוב שפנית

עשית את הדבר החשוב - לפנות טפל בבעיות שלך. זה הראשון וזה העיקר. פסיכולוגים רגילים לשמוע דברים, כמו דכאון, ובעיות אכילה, בשביל זה הם קיימים. הטיפול במרפאה לא יוכל לפגוע בלימודים באוניברסיטה ודברים כאלה. אולי בעצם, אם תתחזקי, זה ישפיע לטובה על העתיד שלך. לגבי צבא - אם המטפל יעריך שהמצב קשה, אולי הוא צריך לדווח, תשאלי את המטפל. אבל בכל מקרה, עדיף לא להתגייס תוך כדי הדכאון, אלא לחכות שהוא יעבור ואז להתגייס. את בת 16. מצבי רוח, דכאונות, בעיות שונות - זה מה שמצפים בגיל ההתבגרות (לרוע המזל, ולא לכולם, אבל ללא מעט אנשים). גם הפסיכולוגים יודעים לקחת את זה בפרספקטיבה הזאת, ומאוד לא רוצים לפגוע בעתיד של אנשים, להפך. אז תהיי גאה בעצמך, על שאזרת כוח ופנית, ותמשיכי בדרכך. כמעט כל מי שפונה לטיפול פסיכולוגי חוטף רגליים קרות בזמן זה או אחר, והחששות שלך נשמעות בחלקן קשורות לזה. אבל תמשיכי! הכי הכי חשוב זה את עצמך!

 

[nutmeg]

היי ילדה

החששות מובנות - אבל טוב עשית שפנית לטיפול. הטיפול לא יכול להשפיע לרעה על העתיד יותר מאשר מחלה ממושכת... ואני אסביר: פעמים רבות אנשים חוששים לפנות לטיפול מכיוון שהם פוחדים מההשלכות שלו כשבאותו זמן הם שוכחים לשקול את ההשלכות של המחלה עצמה. הרי אם לא תטפלי בעצמך התקפי הדיכאון יכולים לחזור ולהשבית אותך מתפקוד סביר, לא? עדיף להיות עם היד על הדופק, ללמוד את עצמך, לדעת מה עוזר לך, לזהות סימנים מוקדמים ולעשות את מה שניתן על מנת לא לצאת ממעגל התפקוד. החברה פעמים רבות לא שופטת אדם על פי רשימת האבחנות שלו אלא על פי התפקוד שלו. אתה יכול להיות נכה 100% בכיסא גלגלים ועדיין להתפרנס בכבוד בקשר למחשבות אובדן - אני לא מכירה אדם עלי אדמות שלא היו לו מחשבות כאלו. בעיקר בגיל ההתבגרות. אנשים המטפלים בבריאות הנפש מכירים את התופעה - וגם אם לא היית מספרת היו שואלים אותך מפורשות. בקשר לצבא - יש לך עוד זמן ואת יכולה להחליט אם לספר או לא. אני יכולה רק לספר לך שהבן שלי סיפר שהוא סובל מדכאון עונתי והוא גוייס כעתודאי, עבר טירונות בקיץ והכל בסדר. אם את לא נבהלת מעצמך ומההתמודדויות שיש לך, גם אחרים לא יבהלו. כל מה שהצבא רוצה לדעת זה שאת מודעת לעצמך ויודעת לטפל או לבקש עזרה כשצריך.

 

[ילדת ים]

תודה רבה על התגובות...

עזרתם לי מאוד...