מתעקשת לקוות
New member
שלום!
אני לא יודעת אם זה המקום הנכון- אבל כל כך רציתי לכתוב לו משהו! וכשראיתי "שיחות עם אלוקים"- הנחתי שזה המקום המתאים. אבא יקר שלי! אני יודעת שהתרחקתי בזמן האחרון. היו פה ושם הבזקים של קירבה- אבל אתה ואני יודעים שהיינו קרובים פעם בהרבה, ושיכול להיות אחרת. אולי אני פשוט עסוקה מדי בשביל לחשוב עליך עכשיו- אבל מה אני יכולה לעשות? ככה זה בעולם המבוגרים. הוא קשה ואכזרי ולא מניח לך זמן לחשוב על מה שבאמת חשוב לך. לא בצורה שהיית רוצה לחשוב. הייתי רוצה לחזור אל הילדות התמימה והמתוקה ההיא, כשאהבתי אותך יותר מכל דבר אחר בעולם ויכולתי להרגיש אותך מחבק אותי כמעט באופן פיזי- אבל שנינו יודעים שזה לא מציאותי- ואולי זה עדיף, לאבד חלק מהתמימות הזאת- אם בעקבות זאת גם אפשר לקבל אותך בצורה בוגרת ואמיתי יותר, מבפנים. אני אוהבת אותך עכשיו כמעט כמו פעם. אבל עכשיו יש בזה גם ייראה. עכשיו ברור לי שאני גם מוכנה למות לשמך. וגם לחיות. אבל בדרך, עם כל הסחות הדעת, אני שוכחת ליצור לי נקודות שקט למחשבה, וגם אם אני מוצאת וחושבת עליך- כל ההחלטות החדשות מתמוססות לי כשצריך ליישם אותן במציאות. אני שוכחת אותך- לא בעומק, אבל כלפי חוץ- ואתה חסר לי כל כך שאני חושבת שאשתגע. איך אנשים יכולים לחיות בלעדיך? כבר ביקשתי את זה כל כך הרבה פעמים, שאני כבר לא יודעת מה אפשר עוד לעשות- אבל אני מבטיחה לא להתייאש. אני יודעת שהדרך אליך תמיד פתוחה- הרי בסופו של דבר, אני זו שמתרחקת, בעוד אתה שם תמיד בשבילי- בכל רגע שאחליט לבוא. אז אני רק מבקשת ממך דרך. הנחיה. תמרור או אור שיוביל אותי בחזרה אליך. כי כמה שאני מנסה- אני שוכחת אותך בין כל המכשולים. בבקשה תשאיר לי סימנים. ושלא אצטרך עוד כאב כדי לחזור אליך.
אני לא יודעת אם זה המקום הנכון- אבל כל כך רציתי לכתוב לו משהו! וכשראיתי "שיחות עם אלוקים"- הנחתי שזה המקום המתאים. אבא יקר שלי! אני יודעת שהתרחקתי בזמן האחרון. היו פה ושם הבזקים של קירבה- אבל אתה ואני יודעים שהיינו קרובים פעם בהרבה, ושיכול להיות אחרת. אולי אני פשוט עסוקה מדי בשביל לחשוב עליך עכשיו- אבל מה אני יכולה לעשות? ככה זה בעולם המבוגרים. הוא קשה ואכזרי ולא מניח לך זמן לחשוב על מה שבאמת חשוב לך. לא בצורה שהיית רוצה לחשוב. הייתי רוצה לחזור אל הילדות התמימה והמתוקה ההיא, כשאהבתי אותך יותר מכל דבר אחר בעולם ויכולתי להרגיש אותך מחבק אותי כמעט באופן פיזי- אבל שנינו יודעים שזה לא מציאותי- ואולי זה עדיף, לאבד חלק מהתמימות הזאת- אם בעקבות זאת גם אפשר לקבל אותך בצורה בוגרת ואמיתי יותר, מבפנים. אני אוהבת אותך עכשיו כמעט כמו פעם. אבל עכשיו יש בזה גם ייראה. עכשיו ברור לי שאני גם מוכנה למות לשמך. וגם לחיות. אבל בדרך, עם כל הסחות הדעת, אני שוכחת ליצור לי נקודות שקט למחשבה, וגם אם אני מוצאת וחושבת עליך- כל ההחלטות החדשות מתמוססות לי כשצריך ליישם אותן במציאות. אני שוכחת אותך- לא בעומק, אבל כלפי חוץ- ואתה חסר לי כל כך שאני חושבת שאשתגע. איך אנשים יכולים לחיות בלעדיך? כבר ביקשתי את זה כל כך הרבה פעמים, שאני כבר לא יודעת מה אפשר עוד לעשות- אבל אני מבטיחה לא להתייאש. אני יודעת שהדרך אליך תמיד פתוחה- הרי בסופו של דבר, אני זו שמתרחקת, בעוד אתה שם תמיד בשבילי- בכל רגע שאחליט לבוא. אז אני רק מבקשת ממך דרך. הנחיה. תמרור או אור שיוביל אותי בחזרה אליך. כי כמה שאני מנסה- אני שוכחת אותך בין כל המכשולים. בבקשה תשאיר לי סימנים. ושלא אצטרך עוד כאב כדי לחזור אליך.