שלום

[תמי]

שלום

בדרך כלל אני רק קראת כאן. אבל היום החלטתי לכתוב כי אני באמת מרגישה שאני זקוקה לעיצות. אני אמא לשלושה ילדים וה ADHD שלי הוא בן 11 והאמצעי . הוא מטופל בריטלין SR לפני חודש עשינו לו איבחון דידקטי ומסתבר שהוא גם לקוי למידה. ( גם אני ואני מצטערת על שגיאות הכתיב אם יהיו.) קרה משהו ששבר אותי יותר מהכל המורה אמר שהבנבון הרביץ לילד בהסעה אחרי בית הספר. ואני מצידי אמרתי למורה שלא נראה לי שטנגו אפשר לרקוד לבד , ושאני אדבר עם בנבון. וכך עשיתי . אני "מה קרה בהסעה הרבצת?" הוא " כו" אני"למה?" הוא "עיזבי את לא תביני" אני"תנסה אותי הוא הציק לך? הוא "לא" אני "אז למה?" הילד לא עונה ואח"כ "דחפתי אותו הוא קיבל מכה ובכה" אני "אתה הרבצת לילד שאפילו לא דיבר איתך?" הוא "כן" אני ניסיתי להסביר לו מה הילד השני מרגיש ולנסות לגרום לו לרחם או משהו כזה. ושאלתי אם טוב לו להרביץ . הוא ענה שכן. שהוא אוהב שפוחדים ממנו. הרגשתי שאני מגדלת בריון. בכיתה שלו יש עוד 7 ילדים שיש להם בעיות התנהגות והם פשוט מאפיה והילד שלי בניהם.ה המורים לא מצליחים ללמד בכיתה. והיום אני פשוט אובדת עיצות. אודה לכם על תגובות. תמי

 

[r66]

אוי, גם את זה עברנו.

ילדי האדיר והמיוחד גם היה מכה כי הוא רצה שכולם יפחדו ממנו ושהוא יהיה הכי חזק. הרגשתי שהוא עושה את זה מתוך פחד, לא מתוך גבורה. הוא פחד "להפסיד" את הילדים ורצה לשלוט בהם כי חשב שאז הם "יעריצו" אותו ויהיו לצידו וכל מכה שלו זה אומר תשומת לב של הילדים ושל הסביבה. והסברתי לו עשרת אלפים פעם (כמה שיותר, אז משהו נכנס), שמה שהוא עושה הוא משיג ההיפך והילדים רק מפחדים ממנו ולא רוצים לשחק איתו. זאת עבודה רבה, כי את הולכת לשנות הלך מחשבה של ילד והוא מטבעו חשדן ולא יבין שזאת טובתו. לכן לא להרפות. היום, יחד עם הריטאלין, אין לבני רבע בעיה חברתית. הוא וחבריו נפגשים לאחר שעות הלימודים, משחקים כדורגל. אה, משהו בכל זאת היה בסדר בכל הסיפור וזה בהפסקות, בני האהוב שחקן כדורגל מעולה והילדים תמיד רצו להיות בקבוצה שלו , בהפסקה. אבל בכיתה הם פחדו ממנו פחד מוות ולא התקרבו אליו. בערב המורה היתה מתקשרת לספר שהורים מתלוננים אצלה ושילדיהם מפחדים ממנו ולא רוצים לבוא לביה"ס, זה לא פשוט. אז באמת עבדנו על הרגש וכל הזמן ניגנתי לו על המצפון, שהוא פוגע בילדים והוא רק מפסיד מזה ושהילדים מפחדים ממנו ולא רוצים לשחק איתו. בסה"כ, ההתנהגות לא באשמתו וצריך להדריך אותו וקודם חייבים לעבור את מחסום העקשנות שלהם ואז רואים שיפור. בהצלחה ר.

 

[תמי]

הרבה הרבה הרבה תודה

 

[דליה.ד]

קשה לילדים שלנו להבין

שלמעשה הם יוצאים נפסדים מהתנהגותם הנמהרת...ודווקא ההיפך הוא הנכון. הרי תפקידינו הוא להדריך אותם לשמור על עצמם ולנצח את חוסר השליטה. חשוב לפתח בילדים שלנו "קול פנימי" שיכוון אותם וידריך אותם.

 

[זהבה נ]

לדעתי אתם כהורי הקנדידטים (../images/Emo8.gif)

צריכים להתארגן ולחשוב ביחד איך אתם ובית הספר מתמודדים עם הקושי של הביריונות, בדרך כלל אם חושבים ביחד אז יש גם אפשרות להגיע בבית הספר לפתרון חינוכי שמתאים לכלל התלמידים, פשוט איזו חשיבה יצירתית, או עירוב של פסיכוליגת בית הספר או היועצת, לשם כך הם שם. י דבר נוסף, הילדים שלנו לא תמיד מרגים שכאשר הם מחבקים זה יכול להיות כואב, ממש בלי להתכוון, זה קשור לדחיפה שהוא דחף את הילד הוא לא חשב שהוא יפולויקבל מכה, קשה להם גם עם תכנון של תוצאות מעשיהם, אני גם מאמינה שבשיחה הוא יודה בפנייך הוא לא התכוון להפיל את חברו. בהצלחה,

 

[zivadina]

בכתה של הבן שלי ה"רגיל" (ה´)

יש תופעה של בריונות, ואנחנו ההורים עושים אספה כל חודש כדי לעקוב אחרי המתרחש. מכיוון שהשנה התחילה ברגל שמאל, כי המחנכת החדשה אושפזה והמחליפה לא השתלטה על הכתה, אז הייתה הדרדרות גדולה, והקימו "ועד הצלה" שמורכב משלושה הורים שעוסקים בטיפול חברתי והם יזמו איזושהי פעילות. בנוסף, הורים היו באים מדי פעם לכתה, וגם המנהלת עוקבת.

 

[zivadina]

ועוד הערה לתמי.

אני, באופן אישי, תמיד אלחם בבריונות של הילדים שלי על מנת שלא ייכנסו לסקציה של ה"צ´חצ´חים" שכולם מפחדים מהם. לבן ה-adhd שלי הייתי עושה שטיפות מוח, כי היו גם איומים על תלונה במשטרה פעם. בעלי, מצדו, היה עושה לו שיחות כדי להבין כל סכסוך וסכסוך. אבל לא ויתרנו לרגע. החלטתי שלא יהיה לנו בן "צ´חצ´ח", נקודה. היום, בגיל 13, הוא יותר בשליטה וההתנהגות שלו מתונה הרבה יותר, וגם בינתיים הוא בלי ריטלין מתחילת השנה, אחרי טיפול של 4 שנים.

 

[דליה.ד]

בבית הספר שלי

אין אלימות ו/או בריונות לחלוטין. תוצאה של עבודה רצינית של שנתיים, בניית תקנון בית ספרי, עבודה של "המל"א" המועצה למניעת אלימות , שבה חברים תלמידים. ובניית צוותי גישור של תלמידי כיתות ו´ שעוברים במהלך החופש הגדול קורס גישור (אמיתי). מכיון שלילדיחם יש כמה ערוצים לא אלימים לפתרון בעיות האלימות הוכחדה. למעט מקרים בודדים ביותר וחריגים ביותר!

 

[r66]

בבית הספר שלנו יש חפ"ז

חדר פסק זמן. יש כללים נוקשים נגד אלימות, אפילו צ´פחה בגב תחשב ככזאת. בכל הפסקה יש מורה תורנית שמקפידה על הסדר. ילדים שמקבלים התראה 3 פעמים נכנסים לחפ"ז. לא זוכרת בדיוק את הכללים (לשמחתי), אבל אם מישהו מעוניין, אבקש מבתי להביא את התקנון. זה לא הפסיק לחלוטין את הבריונות, כי פה ושם אני שומעת אמהות שמספרות שהכניסו את הילד שלהם לחפ"ז וללא הצדקה, (כמובן). ר.

 

[zivadina]

אני אשמח לקבל את התקנון. תודה

 

[זהבה נ]

דליה מאוד חשוב לאמץ את הדרך בה

התמודדו בבית הספר שלכם בתופעת האלימות, זו לי הפעם הראשונה ששמעתי שיש בית ספר שאין בו אלימות, זה יותר מידי טוב בכדי להיות אמיתי. ממש חזון אחרית הימים. לא מכירה את תוכנית "המל"א" אבל על פי התוצאות כדאי שעוד בתי ספר יאמצו אותה. שבת שלום,

 

[zivadina]

דליה, את מוכנה לתת את הכתובת

של מי שמטפל אצלכם בביה"ס בנושא האלימות? אפשר גם במסרים. אני רוצה להעביר למנהלת שלנו. תודה.

 

[עדו בן צבי 1]

את בטוחה שזה קשור לליקוים שלו?