אהמ.. אני לא בטוחה איך להתחיל..
בעקרון רציתי להתענין האם יש כאן אלמנים/אלמנות סביב גיל ה30..
התאלמנתי לפני שבועיים ורציתי למצוא מסגרת תומכת באינטרנט בתור שלב ראשוני..
אני לא רוצה לפרט יותר מדי או פחות מדי.. ולא בטוחה מה המסגרת המתאימה..
כל אחד מאיתנו מתמודד אחרת, בהתאם למי שהוא.
מאמין שאפשר שתמצאי כאן פינה בשבילך, משום שהמשותף לכולנו הוא ההתמודדות באובדן.
מאחל לך רגעי רוגע ושלווה, כמה שאפשר.
חגי
שזה לא נקלט,
בעלי נפטר מדום לב פתאומי, ללא רקע מקדים.
אני בהריון אחרי תפר חירום שקרה בתחילת השבוע לפני שהוא נפטר
עם ילדה בת 3.5.
לצערי במהלך השבוע שאחרי סבלתי מאירוע פסיכוטי בעקבות הפטירה וההורמונים של הריון.
כרגע אני מטופלת תרופתית ובשמירת הריון
נדה בין הבית של אחותי לבית של ההורים שלי
את הדירה המשותפת זנחתי בשביל העזרה אבל קשה לי ללא העצמאות ובית משלנו.
הילדה התחילה גן חדש כאן <גם ככה היתה צריכה להתחיל גן עיירה חדש> אז מהבחינה הזו אני לא חושבת שזו היתה טעות לעזוב כל כך מהר. בנתיים הקליטה בגן איטית עם המון בכי כשאני עוזבת. ועכשיו עם כל החגים האלה זה רק מסתבך יותר ויותר.
יש לי הרבה מחשבות שההעמסתי יתר עליו ובכך גרימה למותו הפתאומי ולא מוסבר הזה. הסביבה טוענת אחרת כמובן.. אבל זה לא משפר לי את ההרגשה,
הטיפול בכל המסביב מקשה ומרוב שיש כל כך הרבה דברים לעשות אני מוצאת את עצמי מתוסכלת ולא התקדמות.
המשכנתא, הביטוחים השונים, ללא בית , השמירת הריון