שלום

[מצאתיה]

שלום

מילותי כך נובעות מעניין היומיום
וכבר אשלח לפרסום את זה האחרון
ואז פורץ בי קורטוב של יגון
אתודה, לא הספקתי לתקן הנדון
ועכשיו כבר מאוחר
כל שינוי מיותר
והמסר, המסר עבר
בזאת הבינותי חוקי המשחק
לאחר הפרסום כל תיקון כי ירחק
אשקוט
אשמור לעצמי מילתי
ואתן הבנות, התצלחנה לשנות דעתי?

 

[מתוקה 1982]

לא אנסה לשנות דעתך

אולי רק לחוות דעתי שלי
לעיתים כדאי להרפות להניח אולי משהו
ישתנה אצלה אולי היא תבין שהיא איננה
יכולה לוותר עלייך . אני בד"כ בדיעה שכדאי
להרפות ולא ללחוץ ולתת לצד השני אולי
להתחרט . . .
בהצלחה בכל אשר תבחרי

 

[כלעוד]

מסכימה עם מתוקה המתוקה

 

[מתוקה 1982]

חן חן לך כלעוד היקרה

 

[מצאתיה]

הבהרה

בשיר הנל באה אני לבטא
את הקושי בכתיבה בזה הפורום
כיוון שמרגע הפירסום מתגבר בי
הצורך לתקן ולשנות, אך אין ביכולתי
לעשות כן כיוון שאינו עוד שלי, מכאן
היגון, ולכן אמנע למפרסם כתבי.
מקוה שהובהרתי.
ולאישתי, סליחה על החפירות, אלביו.

 

[כלעוד]

זו בדיוק הנקודה: "שאינו עוד שלי"

כל יצירת אמנות, שיר, ביטוי אישי הוא סוג של קסם שעובר דרכנו, נצבע בצבע שלנו, נצרב "בכלי" (ב"ה המינוח החסידי) - שלנו, יתכן אפילו שאנו מקצועיים ורשמנו עליו זכויות יוצרים - אך אינו באמת שלנו!הוא שייך לרוח הגדולה, למימדים שמעבר, לאלוקות.
זה קצת כמו ילד שעבר דרכינו. כל אמן ויוצר יודע את זה, וכן גם אין לו טעם להיות חרד לגבי התוצאות. הוא פשוט ממלא את תפקידו בהעברת המסר.

אך כמובן שאם אינך חשה בנוח עם הפרסום - זכותך, והכתבים ילכו למגירה. לתחושתי - חבל. כי יש לך על הלב ואת רוצה לדבר ולהשמיע ויש פה באמת בפורום הכה- איכותי הזה בנות יוצרות ומפדבקות נפלאות.

(תאמיני לי קרעתי פה ורידים חשפתי קרביים, לא תמיד ענו לי מה שקיוויתי, ולפעמים אף לכלל א התיחסו למה שנדמה בעיני היה כפסגת היצירה הנשגבת, ומ ה עוד שאני חרדית ויכולה יום אחד אם אתחתן להתחרט מרה על העקבות שמותירה מאחוריי וברשת וחושפים אותי - אך בכל זאת מרוצה ומודה. שמחה כי יכולתי לשתף ולהשתתף וכי ניתנה לי הבמה. אמיתי אחות.

 

[מצאתיה]

יותר מכל

קיויתי לשמוע מהגיגיך,
חן חן לך אישה על תגובתך,
חן חן על תבונתך.

 

[משתתפת5]

וזה הרי מובן

זה ההבדל, לטעמי, שבין יצירת אמנות לשיתוף ברגש.
יצירת אמנות אפשר ללטש, לשפץ, לשנות, אפשר להתחרט שיצאה כך ובעצם היתה אולי צריכה לצאת אחרת...
ואילו דבר שברגש נכון לאותו רגע, נכון בכל עומקו, ואין מה לשנות בו. באותו רגע בו נכתב היה אמת.
הכתיבה שלך מיוחדת, מענינת, ואם תשחררי את החוטים... אולי לא תתחרטי יותר ששלחת.

 

[פאמקי]

מניחה...

שכתיבת רגש, קשה בכל מקרה, גם כשאת עושה זאת בצורה מוצלחת.
קושי גדול יותר עולה כשאנו כותבות בפורום (כל פורום פעיל ומגיב... )
מאחר ואז אנו חשופות לקבל תגובות מא/נשים
עם המון ניסיון אישי, דעות, תחושות, תובנות, "ידיעות"... דומות אך שונות ומנוגדות לשלנו.

ונכון, אנו כותבות כדי לקבל תגובות, אך לא תמיד הן התגובות שאנו רוצות לקבל.
מכאן הוא כבר "אינו שלנו". ברגע ששחררנו אותו לעולם, אנו צריכות לקחת בחשבון
שכל אחת תגיב אליו מתוך עצמה וניסיונה.
החוכמה היא לבחור משם מה שיכול להחכים אותנו, לעורר, להאיר ולגדול ממנו.
ואת השאר? לא חייב.

אז מקווה שהשתכנעת שאנו שמחות שאת כותבת אך רוצות לכתוב מתוכנו, מבלי לחשוש שתתקשי לקבל את דברינו

.

בהצלחה.