שלום
קצת מוזר לי לכתוב כאן, במיוחד שאינני פעילה מיוחד בפורומים, אבל אני צריכה קצת פורקן והצעות.
אני בת 24, כרגע מירושלים. מעולם לא הייתי במערכת יחסים ועד לפני כחודש וקצת מעולם לא יצא לי לחוות מגע אינטמי עם אף אחד/ת. בעיקר בגלל בעיות אישות שלי, עברתי תקופה ארוכה של דכאונות ולא ממש תקשרתי עם העולם. ובכל זאת, תמיד ידעתי שאני נמשכת גם לנשים וגם לגברים.
השנה התחלתי ללמוד, והרגשתי שאני פורחת מבחינה חברתית ומפצה על כל השנים בהם הסתגרתי, בכך שפגשתי חברים ויצאתי לפאבים וכו', משהו שלא עשיתי בעבר.
בלימודים פגשתי מישהי שדיי חיזרה אחרי, אומנם מכיוון שאני לא בעלת ניסון, לא ממש הבנתי את זה בהתחלה, אבל בהמשך הדרך התחברנו ופתחתי אליה רגשות. במשך כל השנה החולפת את מירב מערכבת היחסים שלנו נהלנו על דפי האינטרנט, למרות שלמדנו ביחד ובעיקר בריבים על כלום. יצאנו מידי פעם, אך כמעט תמיד עם חברים נוספים וכשלא היינו עם אנשים נוספים אז זה היה בגדר חברות עם איזשהו פלירטוט באוויר אבל לא יותר מידי מודגש. ושוב, היינו רבות הרבה, ובאמת שעל כלום. וכך שכל פעם שהיא עשתה צעד כלשהו אלי קצת נרתעתי, בגלל שהרבנו לריב אבל ברגע שאני נפתחתי אליה יותר והייתי מוכנה להתקדם, היא עשתה עשר צעדים אחורה והיו הרבה ניתוקים בניינו.
אין ספק שפיתחתי אליה רגשות כבר בתחילת הקשר, אבל היה לי קשה להפגין אותם, כי לא כל כך ידעתי איך. (בנוסף, חשוב לי להדגיש שאין לי בעיה עם הנטיות שלי ואני לא אחת שמסתירה מי אני ברגע שיש מה להראות, ושיתפתי את המשפחה בכך שאני נמשכת גם לשנים)
בתקופה לקרת סוף הלימודים, הדברים דיי הסתדרו, אומנם יותר בקשר חברי, אבל הפסקנו לריב והפסקנו להתנהל דרך האינטרנט, אלא יותר פנים מול פנים.
זו הייתה בערך תקופה של שבועיים בהן הדברים התנהלו על מיי מנוחות ואומנם פלירטוטים תמיד היו באוויר, אבל זה באמת היה יותר בתהליך בניית חברות בסיסית.
ואז לפני חודשיים לצערי אמא שלי נפטרה במפתיע, הרגשתי שעולמי חרב עלי, אמא שלי הייתה הבנדאם הכי קרוב אלי בעולם, הייתי חולקת איתה הכל, היא הייתה האדם הרגשתי איתה הכי בנוח להיות אני, תמיד קיבלה אותי ובאמת שהייתה הכל בשבילי.
בתקופה הזו, אני והיא נורא התקרבנו, זו הייתה מין קפיצה דיי ענקית ממה שהיה מקודם.היא הייתה איתי שם, החזיקה לי את היד, ודאגה לעודד אותי, עד כמה שהיא יודעת איך (ולצערי היא לא ממש יודעת איך להתנהל, שזה לגיטימי, גם אני לא הייתי יודעת איך להתנהל במצב כזה)
אני מתגוררת אצל אבא שלי מאז התחלתי את הלימודים. ובתקופה אחרי שאמי נפטרה, היא הרבתה לישון אצלי ואני אצלה, משהו שהרגשתי שנחוץ לי, שמישהי תיהיה לידי, תחבק אותי ותספק לי איזשהו חסך שאיבדתי. אבל לא היה קל איתה, אנחנו מאוד שונות ולא ממש יודעות איך להתנהל אחת עם השניה בלאו הכי, גם לפני המקרה.
בתקופה הזו, יצא לנו להתנשק מספר פעמיים (3), להתמזמז קצת אבל לא משהו מעבר. מרגיש לי מאוד נכון הקשר הפיזי המועט שהיה בניינו, אבל זה מעולם לא התפתח מעבר.
לפני שבועיים ניסתי לדבר איתה על איפה מערכת היחסים שלנו עומדת, אבל היא לא ממש רצתה לדבר על הנושא ובחרה להתעצבן ולהעלב ממשהו אחר שהעלתי בזמנו. אחרי שניסיתי ליישר הדורים, ניסתי שוב לעלות את הנושא אך שוב היא דיי התחמקה ואמרה שהיא מעדיפה להשאיר את זה כמו שזה במקום לא ממש מוגדר. משהו שדיי צרם לי. האם אנחנו נמצאות במערכת יחסים מחוייבת אחת לשניה? אם היא תפגוש מישהי האם יש לה איזשהי מחויבות כלפי? לא ברור ולא נראה שהיא רוצה לדבר על זה בכלל.
ניסיתי שוב לעלות את הנושא, אמרתי לה במפורש שיש לי רגשות כלפיה ואני רוצה יותר מהמצב הלא ברור שכרגע אנו נמצאות והיא אמרה שהמצב בניינו בעייתי ושאנחנו שונות מידי ונראה שלא מתאימות אבל שהיא אוהבת אותי ולא מוכנה להפסיד אותי בתור חברה. היה לי מאוד קשה לקבל את זה, כי בעצם מעולם לא היינו חברות, תמיד היה משהו מעבר. ואני נמשכת אליה, וחסר לי המגע הפיזי בניינו. אמרתי לה שהיא מכאיבה לי ושאני לא יכולה להתמודד איתה כרגע וניתקתי איתה כל קשר.
בנוסף, במשך כל הזמן הזה היא המשיכה להתנהג כאילו כלום לא קרה, גם עם אמא שלי וגם עם מה שקרה בניינו, מה שבאמת שבר אותי שאני לא מקבלת ממנה תמיכה שמאוד נחוצה לי כרגע. ואני בהחלט מבינה שזה תיק נורא גדול לקחת על מישהו, ואילו הייתה אומרת לי שאיננה יכולה להתמודד עם זה, הייתי מקבלת את זה מאוד בהבנה, אבל היא ממשיכה לשלוח לי סימנים מבולבלים.
ואמרה לי שהיא לא רוצה לנהל יותר שיחות עמוקות שכאלו, כי סתם שתינו נפגעות בסופו של דבר.
ואני נשארתי מבולבלת ופגועה. אני מתגעגעת אליה אבל לא מרגישה שאני יכולה לעשות את זה לעצמי ולחזור להיות בקשר איתה. כל פעם שאנחנו משוחחות, אני מרגישה שאני נפגעת ממנה עד עומק נשמתי. אני לא יודעת מה לעשות.
אני כמהה לזוגיות ובאמת חשבתי שאיתה יכול להתפתח משהו. שתינו הראנו נכונות, לא תמיד בו זמנית. אבל עכשיו היא פשוט מבטלת את כל מה שהיה בניינו ומתנהגת כאילו לא היה כלום.
מצטערת על האורך, הייתי חייבת להוציא את זה.
קצת מוזר לי לכתוב כאן, במיוחד שאינני פעילה מיוחד בפורומים, אבל אני צריכה קצת פורקן והצעות.
אני בת 24, כרגע מירושלים. מעולם לא הייתי במערכת יחסים ועד לפני כחודש וקצת מעולם לא יצא לי לחוות מגע אינטמי עם אף אחד/ת. בעיקר בגלל בעיות אישות שלי, עברתי תקופה ארוכה של דכאונות ולא ממש תקשרתי עם העולם. ובכל זאת, תמיד ידעתי שאני נמשכת גם לנשים וגם לגברים.
השנה התחלתי ללמוד, והרגשתי שאני פורחת מבחינה חברתית ומפצה על כל השנים בהם הסתגרתי, בכך שפגשתי חברים ויצאתי לפאבים וכו', משהו שלא עשיתי בעבר.
בלימודים פגשתי מישהי שדיי חיזרה אחרי, אומנם מכיוון שאני לא בעלת ניסון, לא ממש הבנתי את זה בהתחלה, אבל בהמשך הדרך התחברנו ופתחתי אליה רגשות. במשך כל השנה החולפת את מירב מערכבת היחסים שלנו נהלנו על דפי האינטרנט, למרות שלמדנו ביחד ובעיקר בריבים על כלום. יצאנו מידי פעם, אך כמעט תמיד עם חברים נוספים וכשלא היינו עם אנשים נוספים אז זה היה בגדר חברות עם איזשהו פלירטוט באוויר אבל לא יותר מידי מודגש. ושוב, היינו רבות הרבה, ובאמת שעל כלום. וכך שכל פעם שהיא עשתה צעד כלשהו אלי קצת נרתעתי, בגלל שהרבנו לריב אבל ברגע שאני נפתחתי אליה יותר והייתי מוכנה להתקדם, היא עשתה עשר צעדים אחורה והיו הרבה ניתוקים בניינו.
אין ספק שפיתחתי אליה רגשות כבר בתחילת הקשר, אבל היה לי קשה להפגין אותם, כי לא כל כך ידעתי איך. (בנוסף, חשוב לי להדגיש שאין לי בעיה עם הנטיות שלי ואני לא אחת שמסתירה מי אני ברגע שיש מה להראות, ושיתפתי את המשפחה בכך שאני נמשכת גם לשנים)
בתקופה לקרת סוף הלימודים, הדברים דיי הסתדרו, אומנם יותר בקשר חברי, אבל הפסקנו לריב והפסקנו להתנהל דרך האינטרנט, אלא יותר פנים מול פנים.
זו הייתה בערך תקופה של שבועיים בהן הדברים התנהלו על מיי מנוחות ואומנם פלירטוטים תמיד היו באוויר, אבל זה באמת היה יותר בתהליך בניית חברות בסיסית.
ואז לפני חודשיים לצערי אמא שלי נפטרה במפתיע, הרגשתי שעולמי חרב עלי, אמא שלי הייתה הבנדאם הכי קרוב אלי בעולם, הייתי חולקת איתה הכל, היא הייתה האדם הרגשתי איתה הכי בנוח להיות אני, תמיד קיבלה אותי ובאמת שהייתה הכל בשבילי.
בתקופה הזו, אני והיא נורא התקרבנו, זו הייתה מין קפיצה דיי ענקית ממה שהיה מקודם.היא הייתה איתי שם, החזיקה לי את היד, ודאגה לעודד אותי, עד כמה שהיא יודעת איך (ולצערי היא לא ממש יודעת איך להתנהל, שזה לגיטימי, גם אני לא הייתי יודעת איך להתנהל במצב כזה)
אני מתגוררת אצל אבא שלי מאז התחלתי את הלימודים. ובתקופה אחרי שאמי נפטרה, היא הרבתה לישון אצלי ואני אצלה, משהו שהרגשתי שנחוץ לי, שמישהי תיהיה לידי, תחבק אותי ותספק לי איזשהו חסך שאיבדתי. אבל לא היה קל איתה, אנחנו מאוד שונות ולא ממש יודעות איך להתנהל אחת עם השניה בלאו הכי, גם לפני המקרה.
בתקופה הזו, יצא לנו להתנשק מספר פעמיים (3), להתמזמז קצת אבל לא משהו מעבר. מרגיש לי מאוד נכון הקשר הפיזי המועט שהיה בניינו, אבל זה מעולם לא התפתח מעבר.
לפני שבועיים ניסתי לדבר איתה על איפה מערכת היחסים שלנו עומדת, אבל היא לא ממש רצתה לדבר על הנושא ובחרה להתעצבן ולהעלב ממשהו אחר שהעלתי בזמנו. אחרי שניסיתי ליישר הדורים, ניסתי שוב לעלות את הנושא אך שוב היא דיי התחמקה ואמרה שהיא מעדיפה להשאיר את זה כמו שזה במקום לא ממש מוגדר. משהו שדיי צרם לי. האם אנחנו נמצאות במערכת יחסים מחוייבת אחת לשניה? אם היא תפגוש מישהי האם יש לה איזשהי מחויבות כלפי? לא ברור ולא נראה שהיא רוצה לדבר על זה בכלל.
ניסיתי שוב לעלות את הנושא, אמרתי לה במפורש שיש לי רגשות כלפיה ואני רוצה יותר מהמצב הלא ברור שכרגע אנו נמצאות והיא אמרה שהמצב בניינו בעייתי ושאנחנו שונות מידי ונראה שלא מתאימות אבל שהיא אוהבת אותי ולא מוכנה להפסיד אותי בתור חברה. היה לי מאוד קשה לקבל את זה, כי בעצם מעולם לא היינו חברות, תמיד היה משהו מעבר. ואני נמשכת אליה, וחסר לי המגע הפיזי בניינו. אמרתי לה שהיא מכאיבה לי ושאני לא יכולה להתמודד איתה כרגע וניתקתי איתה כל קשר.
בנוסף, במשך כל הזמן הזה היא המשיכה להתנהג כאילו כלום לא קרה, גם עם אמא שלי וגם עם מה שקרה בניינו, מה שבאמת שבר אותי שאני לא מקבלת ממנה תמיכה שמאוד נחוצה לי כרגע. ואני בהחלט מבינה שזה תיק נורא גדול לקחת על מישהו, ואילו הייתה אומרת לי שאיננה יכולה להתמודד עם זה, הייתי מקבלת את זה מאוד בהבנה, אבל היא ממשיכה לשלוח לי סימנים מבולבלים.
ואמרה לי שהיא לא רוצה לנהל יותר שיחות עמוקות שכאלו, כי סתם שתינו נפגעות בסופו של דבר.
ואני נשארתי מבולבלת ופגועה. אני מתגעגעת אליה אבל לא מרגישה שאני יכולה לעשות את זה לעצמי ולחזור להיות בקשר איתה. כל פעם שאנחנו משוחחות, אני מרגישה שאני נפגעת ממנה עד עומק נשמתי. אני לא יודעת מה לעשות.
אני כמהה לזוגיות ובאמת חשבתי שאיתה יכול להתפתח משהו. שתינו הראנו נכונות, לא תמיד בו זמנית. אבל עכשיו היא פשוט מבטלת את כל מה שהיה בניינו ומתנהגת כאילו לא היה כלום.
מצטערת על האורך, הייתי חייבת להוציא את זה.
מה לא פשוט?
