שלום...

[KEiN]

לעזוב בגיל 16??

מי יממן לי את הלימודים? חייבת להיות דרך לרכח אותה קצת... שתבין שהחים שלה מושלמים- כל מה שהיא צריכה לעשות זה להסתכל בכיוון הנכון.

 

[KEiN]

שלום...

יש לי שאלה אבל אני לא יודע אם זה הפורום הנכון לשאול אותה... כאן מייעצים גם בענייני פסיכולוגיה למשפחה??

 

[גרא.]

חיובי,אתה מוזמן לשאול.

 

[KEiN]

הבעיה היא אמא שלי (בעיה קצת מסובכת)

אמא שלי, נורא שתלטנית ופרפקציוניסטית... היא אומנם מחזיקה את הבית אבל מתרחש פה משהו מוגזם. המצב הממוצע בבית הוא: -צורך מתמיד לסידור הבית. -צורך מתמיד לסידור החדר שלי (זה החדר שלי לא שלה) -חדירה לפרטיות שלי. -כל דבר שאנחנו עושים לא טוב מספיק- כל הזמן מצווה על כולם לעשות הכל ואז מתלוננת שזה לא טוב וש"היא צריכה לעשות הכל בבית הזה". היא חייה באשליית ´החלום האמריקאי´ (תרגום חופשי מ the american dream) -ביית מעוצב, חצר יפה, שתיי ילדים יפים שלהם ציונים טובים, בעל שרמנטי וכו´... אני רואה בהתנהגותה המופרזת תוצאה של חוסר סיפוק ממשפחתה הלא מושלמת (טיפ טופ), היא מנסה לשכנע אותי שאני דומה לה באופי, לחברות אני תמיד שומע אותה מספרת כמה הבת שלה נשית ומגונדרת- ואחותי ממש לא כזו-היא בת רגילה אבל אמא שלי מנפחת ו"משייפת את הפינות". אני ואחותי ילדים טובים, לא מעשנים לא מסתבכים יותר מידיי חוזרים בזמן הבייתה (אחותי מראה תסמינים קלים של גיל ההתבגרות-הקול הצווחני שלה מקצין זאת- אבל זהו). היא לוקחת ללב כל דבר קטן ובטוחה שמשפחתה בזבל- כל פעם שאני לא מסכים איתה על משהו, או אחותי צועקת קצת- היא בטוחה שהשמיים נופלים, שכבודה נפגע. כשהאורחים באים היא שמחה ונחמדה, הופכת חוויות לא נעימות למושלמות-וכשה הם הולכים הצאר הרוסי בימיו הגרועים ביותר מתגלה... היא גורמת לאחותי לחשוב שהיא נחותה-ע"י זה שהיא כל הזמן אומרת לה שהיא מתביישת בה ודברים כאלה-היא כל הזמן נטפלת אליה- רק בגלל שהיא לא נשית בדיוק כמו שהיא רצתה. לאמא שלי יש אגו כמו של פיל, היא יודעת כי העובדה שהיא מתעללת בבת שלה נפשית בסדר- אבל בכל זאת היא לא מוכנה להתנצל, אפילו מילה אחת. אני צריך לנקות אחריה כדיי שאחותי לא תיכנס למצוקה נפשית. עוד בעניין האגו, היא "אף פעם לא טועה"- הכל מושלם, אין סיכוי שמישהו יערער את מחשבותיה- ועדיין היא מוציאה את ה"תסכול" שלה עלינו- ואנחנו לא מספיק מושלמים. מה אני עושה אותה- אני לא מבקש לתקן אותה- רק שתפסיק עם הפרפקציוניזם המטורף הזה! עוד בעיה קטנה איתה- היא כל הזמן פוגעת לי בפרטיות- מילא ניירת שהשארתי על הספה בסלון, אבל היא לא יוצאת לי מהחדר- היא נמצאת שם יותר ממני. אני כותב הרבה- ואני בטוח שהיא כבר קראה הכל! היא כל הזמן מסדרת לי את החדר-ועוד צועקת עליי שאני לא מסודר (איך היא רוצה שאני ילמד לסדר דברים-כשהיא עושה הכל בשבילי, במקומי- אין לי צורך בסדר)- כל הזמן מסדרת הכל- אני כבר משתגע- ביחוד מהמשפט הספציפי הזה: "אם לא תסדר את החדר שלך, אני יסדר אותו במקומך"- היא יודעת שאני שונא שהיא מסדרת לי את החדר ודופקת לי את החיים. זה משפט איום נגדי, לא רק שהוא לא גורם לי לסדר את החדר הוא גם מחמיר את הבעיה. הגישה שלה- הכל בצעקות ומרמור-אני כבר לא יכול יותר- תמיד היא מקציבה זמן. מעכשיו עד עכשיו. אין פתיחות-הכל משמעת חדה! לא מזמן היא החליטה שהיא עוזבת את הבית, כי אני כתבתי על הדלת שלי שאני לא מרשה לאנשים שכוונתם לסדר את החדר שלי או שהם לא קיבלו אישור ממני להיכנס לחדר, כתבתי את זה עם טוש (ואחר כך ניקיתי גם שעתיים בעזרת דודה שלי- שכנראה הבינה אותי)- היא לקחה את זה ללב (גם רשמתי שאני לא רוצה שהיא תיכנס ספציפית) יום למחרת היו אצלינו אורחים והיא לא ירדה אפילו להגיד שלום- כל יום בחדר (6 שעות) בוכה על הבן שהתקלקל לה (אני אפילו לא מעשן- אני תלמיד טוב אלוהים ישמור) לאחר שהאורחים הלכו היא ארזה את התיק הקטן שלה והלכה- היא חזרה אחריי שעתיים כאשר אחותי התקשרה עליה והתחילה לבכות- המצב הוא כזה- אמא שלי חצי מתה- תיכף מתאבדת, שלא נדבר על זה שהיא לא מסתכלת לי בעניים ולא מדברת איתי. אבא שלי כועס כל הזמן (הוא בדרך כלל קליל) אחותי בטוחה שאני הרסתי את המשפחה. ולהזכירכם שכל זה גם ב"חופש" (הלוואי) הגדול... היא לא יכול לראות אותנו יושבים ולא עושים כלום- כל הזמן לנקות ולסדר.. what the f*** am I sopoesd to do?????

 

[גרא.]

Kein ,הקונפליקט הקשה בינך לבין אמך

וכפי שאתה מתאר גם עם אחותך,שכיחים כמעט בכל בית בו יש מתבגר אחד או יותר הבעייה להבנתי אינה התנהגותך שלך,אלא חוסר המודעות,ואולי יותר מזה,חוסר היכולת של אימך לקבל ולהשלים עם העובדה שכבר אינך ילד קטן הזקוק לעזרתה, אלא אתה מתבגר והולך,והיא אינה מסוגלת לקבל את העובדה ששליטתה עליך פוחתת ולמעשה ,אתה גם רוצה וגם יכול להיות אדון לעצמך.פרט כמובן לכורח המציאותי שלך במקום מגורים,אוכל,אפשרות ללמוד וכדומה.הסמפטום הקלאסי לבעייתך,הוא נושא החדר הפרטי שלך בבית.אתה מרגיש ורואה אותו כטריטוריה בלעדית שלך.ועומד על זכותך להשאירו לא מסודר כפי שנוח לך.גם משום שלמרות אי הסדר אני בטוח שאתה יודע איפוא נמצא כל דבר.להבנתי,הבעייה אינה בכך שאמך פרפקציוניסטית,ואני כלל לא בטוח שזו הבעייה.אלא שוב התחושה שלה שהיא יותר ויותר הופכת להיות מיותרת,וחסרת השפעה עלייך.וזוהי תחושה קשה ביותר להורים.כשהאמירה המקובלת היא "אני לא מכיר את הילד שלי"..אתה חושב שהיא באמת מכירה אותך??כפי שציינתי,הבעייה אינה בך,או באחותך,אלא באימך שאינה מבינה ואינה יכולה לקבל את השינוי שחל בך,ועוד מעט גם באחותך במהלך ההתבגרות שלך.לכן Kein ,אימך,ובעצם שני הוריך זקוקים לייעוץ דחוף שיעזור להם להבין את היחודיות של גילך ההתבגרות.עוד מעט חוזרים ללימודים,ולכן יש אפשרות ,יתכן,להציע להם להתייעץ עם יועצת בית הספר.עד אז,ועד בכלל יש ספר מצויין,שכדאי לפחות לאימך לעיין בו "ההתבגרות" של פרופ´ אבנר זיו. באשר אליך,הפער בהבנה ובמודעות בינך לבין אימך (פער דורות),גדול מדי בכדי שתוכלו להגיע לאיזה שהיא הסכמה בינכם,כיצד להתמודד עם תפיסת העולם השונה של כל אחד מכם..לפחות עד שהוריך יקבלו ייעוץ מתאים (או יקראו את הספר). ולכן הצעתי לך לא לוותר,לא להכנע,לעמוד על עקרונותיך,אבל להיות הרבה יותר סבלני (תהיה אתה הבוגר מבינכם...)אל תגרר לוויכוחים,ומאבקי כוח.נסה להבין מה עומד מאחורי הדרישות שלה,המעידות כאמור רק על חולשה.אם אתה יכול ללכת לקראתה במשהוא..לך.אם לא, אל תתווכח,ופשוט נסה להתעלם..העצה שקיבלת לעזוב את הבית,אינה במקומה,התעלם גם ממנה.במרבית המשפחות בהן יש קונפליקטים כאלה,קשה למדי לחיות באווירה המתוחה הקיימת,אבל,אם קיימת הבנה ומודעות לסבות,אפשר להתמודד ולעבור איכשהוא את התקופה הקשה הזו,המסתיימת בדרך כלל מעט לפני הגיוס לצהל. אז,בהצלחה..

 

[KEiN]

עוד משהו...

אני סובל קלות מחרדה חברתית- אני לא יודע אם יש קשר-אבל אני בקושי יכול להגיד שלום ליועצת בית-ספר-שלא נדבר על להיפתח על ימין ועל שמאל. ובקשר לספר- מה? אני קונה אותו ואומר לה תיקראי? לא נראה לי שזה ילך-אני שנים מנסה להסביר לה שהמצב של אחותי זה גיל ההתבגרות-והיא בטוחה שיש לה ילדה מופרעת. רק המחשבה שהיא עושה משהו לא בסדר משגעת אותה- וחוויתי זאת על בשרי כאשר אמרתי לה שהיא צריכה ללכת ליועץ או פסיכולוג.- איך אני עוקף את האגו שלה-ומסביר לה שהיא בן אדם-ולפעמים היא גם עושה דברים לא נכון, והיא צריכה עזרה והבנה על הגיל שלי ושל אחותי?

 

[גרא.]

נצל את ההזדמנות שלאימך יש יום הולדת

והבא לה את הספר מתנה..או אם כבר היה לה,עוד מעט מתקרבים החגים,ואתה יכול להביא לה מתנה עטופה היטב. אל תגיד לה לקרוא,אלא תכתוב בעמוד הראשון של הספר הקדשה..(מתוחכמת) ,שתחייב אותה לקרוא בו. בפרט אם המתנה ניתנה בנוכחות כל המשפחה..מעבר לזה,עזוב את הנסיונות לחנך את אימך..היא לא מוכנה לכך,לא מבינה אותך,ובכלל עדיין רואה אותך כתינוק..אחרי שקיבלה את הספר,תוכל די מהר להרגיש אם פתחה אותו אם לאו..ואם לאו,תמיד תוכל לשאול אותה מה דעתה עליו..