שלום

[נטליה1987]

שלום

חדשה פה...

קוראת פה כמה זמן ובא לי קצת לשפוך
שנמאס לי מהבולמוסים האלה... כל הסופשבוע היה מחריד, הבטן שלי נפוחה ואני לא מצליחה לנשום. חבל לי שזה קרה אחרי שכמה ימים ממש השתדלתי והייתי בסדר, אפילו הדיאנית אמרה שהיא גאה בי

אני כל כך מקווה שאני אלמד איך להמנע מהדברים האלה ואם קורה אז שהנפילה לא תהיה כזאת חזקה כי אני מותשת

 

[clastic]

היי נטליה

עד כמה שזה אולי ישמע מוזר, התגובה הראשונה שלי
הייתה לשמוח לקרוא שאת נמצאת בסוג כלשהו של טיפול.

באמת. גם ברמה היסודית ביותר שהיא המהות של הפורום הזה
(תמיכה ותמיכה להחלמה) וגם ברמת השיחה - שנפתחת ממקום
הרבה יותר מאוזן ו'נכון' (אם אפשר לקרוא לזה ככה) מול מישהי
שמטפלת בעצמה ולוקחת דברים לידיים.

נשמח לשמוע עוד עלייך;
מי את, מה את אוהבת, מה מקשה עלייך וגרם לך לכתוב כאן,
כמה זמן זה נמשך, איך את מתמודדת ומצליחה להמשיך להתמודד..
וכמובן כל דבר שתבחרי לחלוק יתקבל בשמחה.

 

[נטליה1987]

אז ככה ט' נראה לי

כל החיים הייתי בעלת עודף משקל גדול ולפני שנתיים התחלתי תהליך של הרזיה בפיקוח של דיאטנית בקופת חולים וחד"כ... זה התחיל מאוד בריא ובסדר ולאט לאט התחיל להיות לא בריא והורדתי עוד ועוד מהתפריט השלי ולעשות ספורט בצורה מוגזמת
עד שלפני כמה חודשים הגעתי להתחלתו של תת משקל וממש עברתי התמוטטות נפשית ופיזית. הרופאה והדיאטנית אמרו לי להעלות במשקל והתחילו לי התקפי בולמוס כאלה שפשוט לא הצלחתי לשלוט בעצמי....
אני לא מקיאה או עושה ספורט מוגזם אחרי אבל אני נשארת עם תחושה פיזית מזעזעת ותחושה נפשית עוד יותר מזעזעת... ובהתחלה זה היה בתדירות יחסית גבוהה ואז קצת פחות ולאחרונה זה בא והולך כל כמה ימים וזה נורא מתיש

אני נפגשת עם דיאטנית ופסיכולגית שמתמחות בהפרעות אכילה ואני מרגישה שאני ממש מחטטת בפצעים שלי מהעבר ובהמון נושאים שהיו רדומים כל החיים ועכשיו מתעוררים לאט לאט... זאת תקופה מאוד קשה בשבילי כי אני ממש מרגישה לא בטוחה ולא יציבה וזאת הרגשה שלא הרגשתי לעולם... והכי קשה זה הלבד הזה כי אף חברה לא מבינה אותי ואני אפילו מרגישה שאף אחד לא מתאמץ להבין אותי...
נראה לי שבגלל זה פניתי לפורום הזה, כדי לקבל אוזן קשבת ולהתחזק טיפה

 

[פרפר נסתר]

מסכימה עם Clastic

חשוב מאוד שאת בטיפול.

צריך לזכור שהחלמה היא תהליך, ובדרך כלל הוא לא לינארי. כלומר, את לא מתחילה בנקודה אחת וכל הזמן במצב של עלייה. תמיד יהיו זיגזגים בדרך וגם מישורים.

חשוב מאוד להזכיר את זה לעצמך, כי גם אם יש לך נפילה, זה לא מוחק את ההישגים שלך עד כה.

תסתכלי על זה ככה: פעם בטח היה לך פחות קשה עם הבולמוסים, כי הם היו חלק בלתי נפרד מהשגרה. עכשיו נמאס לך מהם. את יודעת איך זה בלעדיהם כי עברת כמה ימים בלעדיהם.

אז תזכרי את הימים האלו, ואת התחושה שהם נתנו לך, ותתחילי את הספירה מחדש.

בשיטה של N.A (לא, אני לא נרקומנית בגמילה, אבל אחד המרצים חשב שזה חשוב שנלך לראות מפגש שלהם) יש משהו שנקרא "רק להיום". ואני חושבת שזו שיטה מדהימה שמצד אחד נותנת לך להבין כמה תהליך עשית, ומצד שני, מקטינה את ההתמודדות היומיומית.

זה בעצם להגיד לעצמך- רק היום אני אהיה בסדר. רק היום אני אתמודד עם עצמי ואעשה את מה שטוב לי. לדחות את המחלה בעוד יום אחד. ואני מקווה שתוך כמה זמן יצטברו אצלך עוד ועוד ימים נקיים מבולמוסים, ולאט לאט לא תצטרכי לספור את הימים אחד לאחד.

וגם אם את נופלת וצריכה להתחיל את הספירה מחדש, תזכירי לעצמך שאת בסדר, ואת בתהליך. ואל תענישי את עצמך. בסדר?

 

[נטליה1987]

תודה

אני מנסה מאוד לא להעניש את עצמי ולהגיד שיהיה בסדר, אבל זה מרגיש כמו מלחמה אינסופית בין הויתור העצמי ללא להיות קשה עם עצמי, קשה לי למצוא את דרך האמצע...
אני מבינה שזה תהליך ארוך רווי בעליות וירידות, אבל כמו שכל עלייה מחזקת אותי, כל נפילה ממוטטת אותי ונורא קשה לי להתגבר...

 

[פרפר נסתר]

בכל פעם שאת נופלת.

זכרי שכבר הצלחת לעלות משם בפעמים הקודמות. כך שבתיאוריה זה אמור להיות לך יותר קל. יש לך את הכלים לעשות את זה, וגם אם לא כל הנפילות גורמות לך להרגיש אותו דבר, ולא כולן חמורות באותה מידה- אם קמת כבר פעם אחת, את צריכה להאמין שתקומי שוב.

ואחרי כמה זמן תלמדי איך לא ליפול לאותם בורות.

יש משל כזה:

אני הולכת ברחוב ונופלת לבור.

אני הולכת באותו רחוב, רואה את הבור, אך נופלת בו.

אני הולכת באותו רחוב, רואה את הבור ועוקפת אותו.

אני הולכת ברחוב אחר.

אני חושבת שעכשיו את בשלב שבו את מזהה את הבורות שלך, איפה ומה מפיל אותך. מקווה שתמצאי בקרוב את הרחובות האחרים.

מאמינה בך.

 

[אלומת האור]

ואם כבר הזכרת את NA

למה שלא נלך על התכנית שמטפלת באכילת יתר כפייתית (ובשאר הפרעות האכילה)?
מצרפת קישור לעמותה שאני פעילה בה בשבע וחצי השנים האחרונות, ושמצילה את חיי יום יום שעה שעה:

http://www.oa-israel.org/

 

[פרפר נסתר]

ידעתי שתגיבי לזה.

 

[אלומת האור]