שלום

[א ב י ע ד י]

שלום

היי אני אביעד, יכול להיות ששמעתם קצת בתקשורת על הסיפור שלנו.. אשתי חוותה דום לב כתוצאה מסיבוך נדיר (תסחיף מי שפיר) ומותה נקבע אחרי כשבוע במצב מוות מוחי.. יש לי בבית את שיר בת שנה וארבע ואת מעיין אחיה הקטן, שעכשיו בן שבועיים וחצי.. המילה אלמן כל כך מוזרה וזרה לי .... אני רק בן 32, זה לא אמור להיות ככה... אשמח לשמוע אם יש כאן אנשים עם סיפור דומה.. זה יכול לעזור לי עם ההתמודדות.. אביעד

 

[מיק41]

שלום אביעד

הסיפור שלך מוכר לי.... עצוב לשמוע. מכירה עוד גברים שהנשים שלהן נפטרו בלידה.... היה גם בתקשורת.... בעבר כתבו בפורום והפסיקו. לידה דבר כל כך משמח הופך למשהו עצוב.... אצלך הכל כל כך טרי עדיין..... אספר קצת על עצמי: שמי מיכל בת 44 אלמנה 6 שנים עם 3 ילדים בני 18, 15.5, 10. גרה באיזור השרון. בעלי נפטר ממחלת הסרטן. השנה הראשונה שנה מאד קשה.... הכל חדש... כל דבר חווים לבד בפעם הראשונה.... ימי הולדת... חגים.... ו... ישנם סדנאות לאלמנים אלמנות.... אני אישית לא הייתי בזה... אבל שמעתי מאנשים שהלכו שזה מאד עזר להם. ברור שיש את הפורום הזה..... פה כולנו מבינים את מה שאתה עובר.... כל אחד מאיתנו עבר ועובר וחי עם המציאות החדשה שנכפתה עלינו. פה תוכל להרגיש חופשי לשתף, להתייעץ....... תמיד יהיה מי שיענה לך.... וכמובן יבין אותך.....

 

[em0854]

אתה במקום הנכון

הי אביעד, מאד מאד משתתפת בצערך, כפי שכתבה קודמתי בפורום השתתפו גם אנשים במצב מאד דומה לך. אפשר להכנס לדפים קודמים. אנחנו כאן בשבילך, במידה ואתה מעוניין אפשר גם לפנות במסרים. עדנה (למרות שהסיפור של כל אחד מאיתנו אחר יש הרבה מן המשותף)

 

[נסיכת הכוכב]

שלום אביעד

כן הסיפור שלך מוכר, ראיתי אותך בראיון בTV ואני יודעת שבעבר היו פה אנשים במצבך שכתבו בפורום אתה נשמע טוב את זה אוכל להגיד ממה ששמעתי אותך בראיון אני בטוחה שאתה מגדל את הילדים בים של אהבה ופה תקבל את התמיכה ואוזן קשבת לקושי שאיתו אתה מתמודד שולחת לך ים של כוחות להמשיך לעשות את מה שאתה עושה למענך ולמען ילדך אני יודעת שאתה גר במקום נהדר ובסביבה תומכת מאד,( בן דודתי גר בישוב שלך ) ומאחלת לך ימים טובים לך ולילדים

 

[אשד היחידה]

אביעדי מבינה אותך ומחבקת אותך.

 

[רוזהלי]

אביעד היקר

שמעתי גם שמעתי. בפורום אחר ביקשו והתפללנו לרפואתה של אשתך ז"ל. אין לי מילים לכתוב לך מלבד: תנוחם מן השמיים!

 

[מיכל של סיון הנסיכה]

עקבתי בתקשורת וקיוויתי שיהיה סוף טוב

שולחת לך ולמשפחה, את תנחומיי הכנים

 

[הים רגוע]

אביעד

מבינה אותך כל כך ,ימים נוראים עבורך, הקושי עדיין לפנייך ואכן זה לא צריך להיות כך , אבל מניסיוני למדתי שהיקום לא מעמיד אותנו בניסיונות שלא נוכל להם. היום רע , קשה, כועס וכאוב, אבל לאט לאט עם הזמן הראש יתרומם ותמצא נקודות אור בתוך ים הכאב והקושי.. זה חלק מחייך מעטה ועד עולם אבל יחד עם זאת לומדים לחיות, ומוצאים את הכוח לחיות טוב. מחזקת אותך ואאני כאן מוכנה לסייע ככל שאוכל. תרצה לדבר שלח מסר ואיצור קשר טלפוני . שולחת חיבוק כח טלי

 

[natalier1]

מרגישה את גודל הכאב שלך

הי אביעד, אני אלמנה בת 35, בעלי נפטר לפני כשנה מסרטן. יש לי 2 בנות, היום הן בנות 4.5 ושנתיים וחצי. מצאתי שבשנה האחרונה, מאד עזר לי לשוחח עם אנשים במצבי (אלמנים ואלמנות), אפילו יש פה בין חברי הפורום קבוצה של אלמנים/אלמנות צעירים/צעירות תוכל לפנות על דפי הפורום או במסר פרטי נטלי

 

[נסיכת הכוכב]

שבוןע טוב אביעד

האם חזרת לקרוא את התגובות בפורום ? מה שלומך היום ? איך אתה מסתדר ביום יום שלך ?

 

[א ב י ע ד י]

עדכון...

אני מצטער שעוד לא הגבתי... אני לא ידעתי למה לצפות.. מרגיש שצריך לדבר עם מישהו שחווה משו דומה... הבן שלי החדש (מעיין) נמצא פה איתי ואשתי לא... מן אבסורד.. מצד שני, במקרים בהם "רק" איבדתם\ן מישהו קרוב, לא היה לכם עוד תינוק מקסים חדש לטפל בו... אלא רק את האבל.. זה די מבלבל.. די מקהה את החושים כרגע כי צריך לטפל בשניים הקטנים שלי. אתם מאוד מחזקים בתגובות המחבקות.. זה באמת עוזר.. ביום יום שלי אנחנו מנסים ליצור סדר שיקל לשרוד את המצב בהתחלה.. כמובן שלקחתי חופשת לידה.. אני מביא את שיר בבוקר לגן, תמיד מישהו מהמשפחה נשאר כאן לשמור על מעיין לבנתיים... כשאני חוזר אני איתו רוב היום, כמעט כל יום בא חבר או בן משפחה אחר לסייע.. אחר הצהריים אני מביא את שיר ומעיין נמצא עם אחת האחיות שלי.. בלילה אנחנו כולנו כאן אבל עוד לא יצא לי לבלות לילה שלם לבד עם שניהם כי אמא שלי או אחיות שלי נמצאות כאן... אני נורא רוצה להיות איתם לבד בלילה, אבל עדיף לקבל עזרה כל עוד זה אפשרי... זאת ההתמודדות העכשוית שלי, מה שלא משאיר המון מקום לאבל אמיתי.. אבל אולי, אין דבר כזה אבל אמיתי.. כל אחד לוקח את זה בדרך שלו... אביעד

 

[נסיכת הכוכב]

הזמן עושה שינויים בחיים , תודה לאל על המשפחה שעוטפת אותך אז קח את חופשת הלידה להבתארגנות , אני מנסה לארגן מישהו שהיה במצבך שיכנס לכתוב לך כמה מילים אשלח לו מסר ואבקש שיכנס , אבל רוצה לשלוח לך ים של כוחות להתמודד עם הדברים שהשתנו בחייך וקח מאיתנו את כל הכוחות שאתה צריך ביהדות האמונה אומרת לטפל בקטנים גם שאנחנו באבל , כי הם תליים בנו לקיום שלהם מנהגי האבל בכל עדה שונים זה מזה , מה שחשוב שתהיה שלם עם עצמך ותדאג שהקטנים שלך מטופלים היטב ולאט לאט תבנה לעצמך שגרת חיים לך לילדים שלך , בנתיים הכי דחוף זה לארגן מה שדחוף וכל השאר יחכה

 

[em0854]

אוטומט

בהתחלה עובדים על אוטומט, בהמשך כשמתחילה "שיגרה", יש זמן להבין מי נגד מי להתחיל להרגיש ולחשוב מה מרגישים. לכל אחד ואחת התהליך לוקח זמן אחר. נהדר שיש לך משפחה תומכת. וגם אנחנו כאן בשבילך.

 

[א ב י ע ד י]

תודה רבה על הכל .. אתם מאוד מחזקים

לפעמים, לפחות פעם ביום... אני חושב על פנינה, מתוך איזו סיטואציה רגילה, והראש לרגע לא מסכים לקבל .... היא לא פה עכשיו.. היא חוזרת מהעבודה יותר מאוחר...קשה להשלים עם זה שהיא כבר לא תהיה פה למרות שאני עסוק בחלק מהימים למלא מלא טפסים בהם אני מסמן את הסטטוס כאלמן או בדיקה אצל הרופא למעיין שבה הוא שואל "ואיפה האמא...", רגעים כאלה מראים לי שאני כן מבין בעצם שהיא לא פה, אבל ... מצד שני, כל כך קשה לקבל את זה כשאני מנסה לחשוב או לספוג את כל ההוויה שלה.. את החיוכים התמידיים, השמחה, הטוב ....

 

[הים רגוע]

אביעד

אכן כמו שכתבו לך אתה על אוטומט,עדיין לא מעקל עדיין מוקף במשפחה,ובמיוחד שיש לך מתנה שהיא תינוק חדש לטפל ,עבור כל יום להיום ...זמן לתוכניות עוד יהיה לך, ,נצל כל עזרה המוצעת לך. ולאט לאט תכנס לחיי שגרה.. אתה מוזמן לפנות ולהתייעץ בכל שעה בכל יום .

 

[yamkachol]

היי אביעד משתתף בצערך.

אכן, האובדן נתפס בהיגיון, אולם ברגש נדרש הרבה זמן. אני זוכר שגם אחרי שנתיים שלוש, היו לי פעמים שהרגשתי שהאובדן של אשתי אינו נתפס. מדובר בתהליך של התמודדות באובדן, שכל אחד עושה בדרכו, בהתאם למה שמתאים לו. אתה "נשמע" אבא נהדר, מסור ואחראי - וזה מחמם את הלב - ביחד עם הצביטה של האובדן של רעייתך / אם ילדיכם. ילדיכם, כך אני מתרשם מדבריך, נמצאים בידיים מסורות ואוהבות, ומשער שאם רעייתך, הייתה יכולה להסתכל עליכם מלמעלה, בודאי הייתה גאה בכם, בהתמודדות. אוסיף ואכתוב בפעם אחרת.(עלי לסיים כעת). כל הכבוד לך על ההתמודדות, וכן על היוזמה לפנות ל"פורומנו"...). חגי

 

[yoavyo]

אביעד...

כל כך מבין אותך... כשיש ילדים קטנים בתמונה זה לא כ"כ משאיר זמן ומקום להתפנות לאבל האישי. אני נשארתי עם ילדה שהיתה בזמנו בת שלוש וחצי (היום בת חמש) וכל זמני היה מוקדש לעבודה ואליה. רק בערבים התפניתי לחשוב ולעכל ובעיקר נתמכתי ע"י הפורום הזה.