שלום

יאקים

New member
ברנש = בר אנש = בן אדם, שם זה

הוא בן כאלפיים שנה ומקורו בארמית. ולעניין שפיר, שים לב: יש שַפִּיר (=טוב, יפה, כגון מים שַפִּירים), ויש שָפִיר בפ"א רפה (מי שפיר, שמקורו כנראה בשופר).
 
אין שָפיר במשמעות של טוב ויפה?

מה שלומך? שלומי שפיר. גם פה ממשיכים עם הארמית?
 

יאקים

New member
האם זה חדש בעיניך שהמון

מילים עבריות הגיעו אלינו מארמית, וברוב המקרים קיבלו לבוש עברי, עד אשר קשה להבחין במקורן...? שבת שלום.
 

יאקים

New member
וכבר עניתי:

שָפִיר (בפ"א רפה) קרוב אל שופר ואל שפופרת, ואין משמעותו טוב, אלא מופיע בד"כ בביטוי "מי שפיר" בהקשר גינקולוגי. לעומתו שַפִּיר - הגיע מארמית ומשמעותו יפה, טוב. אני מקווה שכעת הכול ברור. אני מאחל לך שנה (אזרחית) טובה, ובעצם לכולנו.
 
היית ברור, ועודך ברור.

כוונתי הייתה האם ניתן להשתמש בשורש העברי (כיום) שפ"ר, להציב בבניין קל בזמן הווה ולקבל "שָפיר"?
 

יאקים

New member
אבל לא זאת הייתה שאלתך,

ולכל הפחות לא הצגת אותה כהלכה. ואם אני מבין את כוונתך אל נכון, הרי תשובתי. השורש של שַפִּיר הנו ש-פ-ר, ובשורש, כידוע, אין דגשים. הדגש (הקל או החזק) תלוי במיקומו במשפט ובמשקלי השם והפועל. אמנם שַפִּיר מופיע במשקל שמות העצם הדגושים קַטִּיל המציין בדרך כלל שמות בעלי עוצמה פיזית או נפשית (תקיף, אדיר, כביר, אמיץ, אלים, עליז, שליט ועוד), אך השורש הזה עשוי להופיע בבניין קל - שָפַר (בפ"א רפה) חלקי, ובבניינים פיעל, פוּעל והתפעל (שִפֵּר, מְשֻפָּר, הִשְתַּפֵּר) מופיע דגש חזק תבניתי. לעומת זאת משם העצם שָפִיר איני מכיר פעלים או שמות שנוצרו ממנו. האם הפעם קלעתי לכוונתך? מקווה שאכן כן. שבוע טוב ושנה (אזרחית) טובה לך.
 
אני מצטער שהטרחתי אותך לכתוב את כל זה. אני

מכיר את משקל קטּיל והבנתי ש"שפּיר" נוצרה ממנו, אך שאלתי הייתה על הפועל שָפיר - פועל בבינוני בבניין קל היכול לשמש גם כשם תואר. ולכן אני שואל האם התשובה "שלומי שָפיר" היא תַּקִינָה (עוד קטיל...).
 

יאקים

New member
שלומך אינו שפיר, אלא שַפִּיר, כך אני מקווה.

הבהרתי זאת כבר קודם שאין פועל שנגזר משָפיר, עד כמה שידיעתי משגת. שבוע טוב לך.
 

IDAN30

New member
ראשית השימוש

בסביבות המחצית הראשונה של המאה ה-20: אבן שושן רושם את עגנון עבור ברנש ואת ביאליק ובורלא עבור שפּיר. המילים אינן מוכרות לי (במסגרת קונטקסט עברי) לפני התחדשותה של השפה העברית בארץ ישראל. כמו שציינו כאן, המילים ארמיות במקורן, והספרות שממנה נשאלו, ספרות האמוראים, זמנה המאה השנייה עד המאה השביעית לספירה.
 
למעלה