שלום

שלום

אני מבולבלת לא יודעת איך לקחת את זה......... אנחנו ביחד 5 שנים, פרק ב' , גרנו ביחד עד לפני שנה , אמי נפטרה נכנסתי לדיכאון שפגע בזוגיות שלנו , אבדתי את שמחת החיים שלי לא רציתי לצאת לבלות, ובמשך השנים בילנו רקדנו טיילנו כמה פעמים בשבוע, הוא בהתחלה התחשב עזר תמך אחרי חצי שנה – נשבר והיחסים הדרדרו יותר, הרגשתי שאני חיה עם אח . בכל המובנים, הייתי ממש לבד, אז חשבתי כדאי גם לגור לבד , ובלי התחייבויות לאף אחד. הסכים איתי גרנו בנפרד והמשכנו עם החברות לתקופה קצרה זה לא החזיק מעמד , אבל נשארנו בקשר ומפגשים מדי פעם הוא מבחינתו המשיך בילה טייל כל מה שאהב. אני הייתי מאוד אובססית אליו ולא נהניתי מהבילויים בלעדיו. לפני חצי שנה לערך חזרנו – ללא מגורים, אבל מפגשים של כמה פעמים בשבוע וסופש חזרנו ממש להיות כמו שהיינו בתחילת הקשר שלנו. אבל משום מה לא יודעת איך ולמה – זה שוב קרה, התרחקנו - הוא מאד עסוק באינטרנט הוא מגיע אלי פעם-פעמיים בשבוע, ורוב השעות הוא באינטרנט קורא כתבות, מתכתב עם חברים/ות מהקבוצה שאנו מכירים במשותף. שיחות חולין , כולם יודעים ואנחנו מופיעים בפייסבוק ובכל האתריים כזוג לכל דבר ותמונות משותפות . כמובן שיש בינינו פתיחות ואמרתי לו שאני מרגישה מיותרת בעיניו רק מתי שיוצאים לריקודים הוא מחזר/מנשק שאנחנו בבית יש ריחוק בינינו. הוא לא מבין על מה אני מתלוננת. הרי אנו מדברים הרבה , מדי פעם יש נשיקה פה ושם לי חסר מאוד המגע אני רוצה שיהיה איתי לידי שנכנס ביחד למיטה , תמיד אני נכנסת לבד כי הוא עסוק באינטרנט,ואין כבר יחסי מין שמאוד חסרים לי ומשפיעים עלי נפשית והוא יודע זאת הוא כבר לא מאוהב בי אוהב כן - אבל לדעתי יש הבדל גדול בין מאוהב לאוהב. אני שואלת אותכם אני מבקשת יותר מדי, אולי אני באמת מגזימה תמיד יש את המשפט החוזר - בהתחלה יש את הריגושים , אחרי זמן זה עובר למה לי לא , אני לא מסכימה עם הגישה הזאת. מבקשת דעות/הצעות.
 
תתרחקי גם. לא דווקא כדי להראות לו

תמצאי לעצמך עיסוקים ותחומי עניין שאינם כוללים אותו. אל תחכי לו. לכי לרקוד לבד או עם אנשים אחרים. תבני את עצמך מחדש, בלי קשר אליו. תעשי שיהיה לך מעניין בחייך. תזמי את קשר עם הקבוצה החברתית שלכם, בתור עצמך ולא רק כבת זוגו של. תזמי פעילויות אחרות שמעניינות אותך בכל מיני תחומים, עבור עצמך. את כרגע בבניה מחודשת של החיים שלך, לאחר דיכאון. כנראה שגם בנית תלות בו בתקופה הזו. את התלות כדאי "לשבור", ואת עבודת בניית החיים כדאי לעשות, איתו או בלעדיו. אם זה קשה מדי לבד, את יכולה לשקול טיפול תומך. הפעילויות הללו כבר יזיזו משהו במערכת, לכיוון זה או אחר, ותהיה לך יותר בהירות.
 
חבל לך על הזמן, נראה שהוא

לא בסדר העדיפויות שלך - כשנוח לך את מתרחקת, אח"כ מתקרבת שוב, פעם עדיף לך שיהיה רחוק, מיד אח"כ את באה בדרישות. גברים מחפשים קביעות - מישהי שהם יודעים שתהיה שם תמיד, ואת לא שם - מצטער
.
 
מדען

איך הגעת למסקנה הזאת, הוא כן בסדר העדיפוית שלי. כתבתי שאני רוצה אותו והוא לא רוצה אותי.
 
היום את רוצה אותו

אבל לפני שנה חשבת שעדיף לך לבד - הוא פשוט מכין את עצמו ליום שבו תשני שוב את דעתך (כנראה שהוא מהגברים האלה שלא רוצים להיפגע שוב
)
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אי אפשר למחוק משבר ביניכם כאילו כלום לא קרה

כשנקלעת לדיכאון היחסים התקלקלו. אני לא יודע מה בדיוק קרה שם, האם הוא תמך וכמה והאם זה הספיק. אני מניח שזה לא הספיק. את גם לא מתארת מה מצב הדיכאון כיום. האם את עדיין סובלת מזה? האם הכל עבר חלף? משהו באמצע? כמה באמצע? לפי דעתי מרגע שהתקלקלו היחסים, הם בעצם לא חזרו לפסים תקינים. לי נראה שאת מנסה לחזור למה שהיה קודם לפטירת אימך ולדכיאון שלך, בלי להתייחס לקילקול שהיה, בלי לתקן שם. את פשוט מקווה שהכל יחזור - וזה לא חוזר. זה מרגיש לי קצת כמו התחמקות שלך מהתעסקות בנושאים הכאבים - המשבר, ההתמודדות של שניכם איתו, וגם השאלה של מה הלאה. יכול להיות שיש תשובות לכל סימני השאלה שהצגתי ורק לא פירטת אותם. אבל אם נצא מנקודת הנחה שלא פירטת כי אין תשובות - אז אני אומר שהעסק לא יכול להשתקם בלי שיקום מכוון, שיחה, בירור וכולי.
 
למעלה