אולי כדאי שאפרט על עצמי קצת
אני בת 28(בקרוב), מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי בן אדם לחוץ ועצוב. לפני מספר שנים אובחנתי כבעלת דיכאון(בעלים לא גאים...) לאחרונה אולי דווקא בגלל שהדיכאון פחת, או לפחות בא בגלים ולא תמידי הבחנתי שיש לי המון חרדות לא רציונליות. פחד ממפגש עם אנשים שאני לא מכירה, אני כל הזמן מרגישה ששופטים אותי ומודדים אותי. גם עם אנשים שאני מכירה אני לעיתים מפחדת לעשות מעצמי חוק ומחפשת תשומת לב. אתמול זה היה השיא: יש לי חברה מהשנה האחרונה במעונות, הקשר נשמר איתה בקטנה אבל נשמר. אתמול היא התחתנה ואני לא הלכתי כי כל הזמן התנגן ל בראש שאני לא מכירה אף אחד בחינה שלה הרגשתי כמו עוף זר ומוזר ולא נעים. המחשבה על להתלבש יפה, להגיע לשם ולהרגיש לא שייכת עוררה בי חרדה ובסוף לא הלכתי. אני מרגישה עכשיו רע, אין לי אפילו אומץ לדבר איתה, מה אגיש לה אחרי שלא הייתי ביום החשוב בחייה. אני כל הזמן מחפשת את עצמיף מחפשת להרים את הראש ולפעמים אני מרגישה שכבר אין לי כח ושאולי עלי לתת לגוף לטבוע. מקווה שפה אמצא בית חם ואולי אפילו במסגרת זו אצליח להתחבר עם אנשים