en li shem 7
New member
שלום...
אני אספר קצת מה שיש לי על הלב, בתקווה לקבל כמה עצות מועילות. אני כרגע מדריכה בשירות לאומי, שהוא מאוד תובעני ודורש. אני מרגישה שבזמן האחרון אני פשוט לא מאושרת... ממש קשה לי כל הזמן לעבוד, להדריך וכל הזמן להיות בפעולה-לעסוק באותם הנושאים ובאותם הדברים במין שגרה נשנית ונשנית. חברה שלי שאלה אותי אם ממש נהנתי השנה, ואם היה לי טוב. עניתי לה שהאמת שלא ממש היה לי טוב, לא נהנתי בטירוף פשוט כי היה לי מאוד קשה. כשאתה מדריך אתה שם על עצמך מין מסכה.. ברגע שאתה פוגש את הקבוצה, אתה צריך להיראות כאילו לא עובר עלייך שום דבר ואתה ממש מאושר. לחייך, לצחוק, להקשיב לחניכים ולנסות לספק אותם הכי הכי - כי הרי הם צריכים להינות... אני לא מצליחה להסביר לעצמי מה כל כך תורם במה שאני עושה, פשוט כי אני לא מרגישה שזה מספיק חשוב, שאני מספיק תורמת. והאמת היא שאני פשוט שחוקה. יש לי חופש בשבוע הבא, שאני מחכה לו מאוד. אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב שהחיים שלי לא צריכים להיראות ככה-אני לא צריכה כל החיים של לחכות לחופש, אני רוצה להינות גם כשאין לי חופש! חשבתי אולי לעזוב את המקום, אבל זה מצריך בירוקרטיות אדירות שאין לי אפילו כח להתחיל איתן, ומעבר לזה - אין לי מושג מה אני אעשה בשנה הבאה, בשנה השניה וזה מפחיד אותי נורא... בכמה מילים - אני לא לגמרי מרוצה במקום בו אני נמצאת, אבל מצד שני קשה לי לעזוב... מה עושים לעזאזל?.. תודה
אני אספר קצת מה שיש לי על הלב, בתקווה לקבל כמה עצות מועילות. אני כרגע מדריכה בשירות לאומי, שהוא מאוד תובעני ודורש. אני מרגישה שבזמן האחרון אני פשוט לא מאושרת... ממש קשה לי כל הזמן לעבוד, להדריך וכל הזמן להיות בפעולה-לעסוק באותם הנושאים ובאותם הדברים במין שגרה נשנית ונשנית. חברה שלי שאלה אותי אם ממש נהנתי השנה, ואם היה לי טוב. עניתי לה שהאמת שלא ממש היה לי טוב, לא נהנתי בטירוף פשוט כי היה לי מאוד קשה. כשאתה מדריך אתה שם על עצמך מין מסכה.. ברגע שאתה פוגש את הקבוצה, אתה צריך להיראות כאילו לא עובר עלייך שום דבר ואתה ממש מאושר. לחייך, לצחוק, להקשיב לחניכים ולנסות לספק אותם הכי הכי - כי הרי הם צריכים להינות... אני לא מצליחה להסביר לעצמי מה כל כך תורם במה שאני עושה, פשוט כי אני לא מרגישה שזה מספיק חשוב, שאני מספיק תורמת. והאמת היא שאני פשוט שחוקה. יש לי חופש בשבוע הבא, שאני מחכה לו מאוד. אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב שהחיים שלי לא צריכים להיראות ככה-אני לא צריכה כל החיים של לחכות לחופש, אני רוצה להינות גם כשאין לי חופש! חשבתי אולי לעזוב את המקום, אבל זה מצריך בירוקרטיות אדירות שאין לי אפילו כח להתחיל איתן, ומעבר לזה - אין לי מושג מה אני אעשה בשנה הבאה, בשנה השניה וזה מפחיד אותי נורא... בכמה מילים - אני לא לגמרי מרוצה במקום בו אני נמצאת, אבל מצד שני קשה לי לעזוב... מה עושים לעזאזל?.. תודה