natalishkushit
New member
שלום....
מאיפה להתחיל? אני נטלי ואני בת 26, ואבא שלי חולה... אני חושבת שהרופאים בעצמם לא בטוחים כ"כ אם זה אלצהיימר או דימנציה או אלוהים יודע מה, המסקנה אותה אחת. הוא חולה כבר מס' שנים, אבל בשנה האחרונה המצב שלו התדרדר מאוד, ונוספו רק עוד ועוד מחלות. אבא שלי יחסית צעיר, סה"כ בן 65 וזה עצוב. לאט לאט המצב שלו מתדרדר ואין יותר מדי מה לעשות. עד כה הוא היה בבית, אבל אמא שלי לא מצליחה להתמודד עם כל זה, מעבר לעובדה שהדירה לא ערוכה עבורו והוא מתקשה בה (לדוגמה הוא בקושי הולך וגרים בקומה 3 ככה שלא יוצא לצאת החוצה וכו'). אז אמא החליטה שהיא תיקח אותו לבית אבות, היתרון שזה המקום שהיא עובדת בו, כלומר היא תהיה איתו שם כל הזמן, אבל עצם העובדה מכאיבה ומעציבה.... צריך לארגן אופטרופסות ועוד כל מיני דברים שכאלה, שאין מילים לתאר זאת כמה שכל זה קשה. אף פעם לא היו לי יחסים טובים עם אבא, ואח"כ הוא חלה, ולא יודעת איך להתמודד עם זה, בגילי בקושי עוד הקמתי חיים משל עצמי ולהתמודד עם דבר כזה... זה משהו שאם כבר אמורים להתמודד איתו אז כשבני 40 פלוס, עם בעל וילדים וכו', ולא בשנות ה20 כשבקושי עוד התחלתי לחיות בעצמי... הקושי של אמא שלי הוא בכלל בלתי ניתן לתיאור, היא זאת שצריכה להחזיק אותו בחיים בגדול, ועוד לחיות, ועוד לעזור לילדים ולעזור לכולם... תמיכה אפשר להגיד אין, אלה אני ואמא ביחד וזהו, איכשהו כל שאר האנשים לא טורחים להתעניין ולתמוך..וזה בהחלט לא מקל אלא בדיוק ההפך. יש לי קשיים רבים בחיים שלא קשורים לזה ועכשיו גם זה על הראש, ואין כל כך למי לספר או לשתף ועצוב, ואני צריכה לתמוך באמא ולא רק שהיא תתמוך בי וקשה. זהו, פשוט רציתי לשתף תודה נטלי
מאיפה להתחיל? אני נטלי ואני בת 26, ואבא שלי חולה... אני חושבת שהרופאים בעצמם לא בטוחים כ"כ אם זה אלצהיימר או דימנציה או אלוהים יודע מה, המסקנה אותה אחת. הוא חולה כבר מס' שנים, אבל בשנה האחרונה המצב שלו התדרדר מאוד, ונוספו רק עוד ועוד מחלות. אבא שלי יחסית צעיר, סה"כ בן 65 וזה עצוב. לאט לאט המצב שלו מתדרדר ואין יותר מדי מה לעשות. עד כה הוא היה בבית, אבל אמא שלי לא מצליחה להתמודד עם כל זה, מעבר לעובדה שהדירה לא ערוכה עבורו והוא מתקשה בה (לדוגמה הוא בקושי הולך וגרים בקומה 3 ככה שלא יוצא לצאת החוצה וכו'). אז אמא החליטה שהיא תיקח אותו לבית אבות, היתרון שזה המקום שהיא עובדת בו, כלומר היא תהיה איתו שם כל הזמן, אבל עצם העובדה מכאיבה ומעציבה.... צריך לארגן אופטרופסות ועוד כל מיני דברים שכאלה, שאין מילים לתאר זאת כמה שכל זה קשה. אף פעם לא היו לי יחסים טובים עם אבא, ואח"כ הוא חלה, ולא יודעת איך להתמודד עם זה, בגילי בקושי עוד הקמתי חיים משל עצמי ולהתמודד עם דבר כזה... זה משהו שאם כבר אמורים להתמודד איתו אז כשבני 40 פלוס, עם בעל וילדים וכו', ולא בשנות ה20 כשבקושי עוד התחלתי לחיות בעצמי... הקושי של אמא שלי הוא בכלל בלתי ניתן לתיאור, היא זאת שצריכה להחזיק אותו בחיים בגדול, ועוד לחיות, ועוד לעזור לילדים ולעזור לכולם... תמיכה אפשר להגיד אין, אלה אני ואמא ביחד וזהו, איכשהו כל שאר האנשים לא טורחים להתעניין ולתמוך..וזה בהחלט לא מקל אלא בדיוק ההפך. יש לי קשיים רבים בחיים שלא קשורים לזה ועכשיו גם זה על הראש, ואין כל כך למי לספר או לשתף ועצוב, ואני צריכה לתמוך באמא ולא רק שהיא תתמוך בי וקשה. זהו, פשוט רציתי לשתף תודה נטלי