שלום
שלום, שמי עינה ואני בת 24. הפורום שלכן נראה כמו חוף מבטחים באוקיינוס האינטרנט. מדהים הפרגון והתמיכה שלכן אחת בשניה, ומדהימה ההתמודדות של כל אחת מכן. האמנתי שאמצא כאן אוזן קשבת ועצות טובות, אז אני פורקת מה שעל לבי. לפני כחודשיים התחילו לי כאבים עזים בבטן התחתונה. בהתחלה חשבתי שזה ביוץ. כאבי המחזור שלי תמיד מזעזעים בעצמתם בערך מגיל 14-15, אז נראה לי הגיוני שיכאב לי כל כך גם בביוץ. (הווסת שלי תמיד הייתה ארוכה וחזקה. שבוע שלם. הייתה לי אידאה בראש שזה דבר שמעיד על פוריות...) אבל זה המשיך לכאוב עוד ועוד. זה בא בגלים, לפעמים זה כל כך נורא שאני חושבת לנסוע למיון, אבל אני כל כך לא סומכת על הרפואה הקונבנציונלית והאבחנות שלה שאני מרגישה שזה חסר טעם ונשארת בבית עד שהכאב נחלש. (אני גרה בצפון, האפשרויות שלי זה רמב"ם צפת או נהריה). אני לא לוקחת משככי כאבים, רק לעתים נדירות אם אני חייבת לתפקד ממש פיקס בזמן היומיים הראשונים של המחזור. הלכתי לרופא משפחה, שללו דלקת תוספתן ודלקת דרכי השתן. הלכתי לרופא נשים, חשב שזה אולי PID, נתן לי אנטיביוטיקה, וזה כמובן לא עזר בכלל (רק גרם לי לפטריה). מעצבן אותי שהוא לא שאל שאלות על אופי הווסת שלי ועל איך אני מרגישה. הוא לא יודע עלי כלום בעצם. חוץ מזה שהוא אמר לי פעם שיתכן ויש לי רחם דו קרני. אני מחכה לבדיקת אולטראסאונד בטן ביום ראשון, וגם צריכה לתת מחר בדיקות דם וצואה מקיפות יותר (איך לא חשבו על זה קודם הגאונים האלה, העיקר ישר לדחוף אנטיביוטיקה). אמרו לי לקבוע תור לרופא גסטרו ועוד לא קבעתי. אין לי כח. שמעתי לראשונה על אנדומטריוזיס שלשום, מבחורה בפורום אחר שכתבתי בו ומאז לא הפסקתי לקרוא על זה באינטרנט ולבכות. ה-כ-ל מתאים. בדרך כלל יש לי מספיק ביקורת עצמית בשביל לא להסחף לאבחנות עצמיות (יש מה שנקרא 'תסמונת הסטודנט לרפואה'...) אבל הפעם זה נראה מתאים מדי. הדבר היחיד שאני יודעת על בטוח שאני רוצה, מעל לשום ספקות, זה ילדים. לא ניסיתי להרות עד עכשיו, כי זה עוד לא זמן מתאים בשבילי, אז אני לא יודעת אם יש לי בעיות פריון - אבל זה ממש מפחיד אותי. אני ובן זוגי מזה חצי שנה לא ממש משתמשים באמצעי הגנה, חוץ מה"שיטות" הידועות לשמצה, ולא נכנסתי להריון. איפשהו בתת מודע זה גם הטריד אותי. רציתי לשאול, מהו הליך האבחון? האם באמת ניתן לאבחן רק בלפרוסקופיה? האם מישהי בפורום התנסתה בטיפול אלטרנטיבי ללא ניתוחים והורמונים? מישהי התנסתה בטיפול אצל מירי מור אפריאט? אני כל היום יושבת בבית ושוקעת במחשבות עגומות. באחד מיומני ההחלמה מאנדו' שקראתי ברשת, היה כתוב שהרופא אמר לה באיזשהו שלב: תקווי שזה סרטן ולא אנדומטריוזיס. זו בדיוק המחשבה שעברה לי בראש. איך אפשר לחיות עם זה? למה זה קורה? ולמה מערכת ה'בריאות' כזו צרת דעת וצרת אופקים? איך הצליחו לשכנע אותי עד היום שהכאבי מחזור המפלצתיים שלי נורמאלים, איך תמיד הרגשתי לא נעים שאני מייללת מכאב מול כולם, כי חשבתי שחושבים שאני עושה הצגות, איך כל מיני תסמינים קטנים נראו לי זניחים... אני מעוצבנת נורא. על הכל. למרות שאני הכי אוהבת להיות צודקת, אני ממש אשמח לגלות שאני טועה ואין לי אנדו'. מקווה שלא יווצר לי רק מלשכנע את עצמי שזה מה שיש לי. אגב, פתאום נזכרתי: פעם היה בסדרה 'האוס' פרק על אישה עם מצב ממש מוגזם של מה שנשמע כמו אנדומטריוזיס, היה לה בעיניים ובאוזניים... בעעע... כמובן שלא זכרתי את השם של המחלה ולא האמנתי שיש דבר כזה בכלל. אם הם לא היו עושים את זה כל כך מופרך אולי זה היה עוזר להגביר את המודעות? מצד שני זה לא היה מספק מספיק אקשן לטלויזיה. תודה על הקשב, עינה.
שלום, שמי עינה ואני בת 24. הפורום שלכן נראה כמו חוף מבטחים באוקיינוס האינטרנט. מדהים הפרגון והתמיכה שלכן אחת בשניה, ומדהימה ההתמודדות של כל אחת מכן. האמנתי שאמצא כאן אוזן קשבת ועצות טובות, אז אני פורקת מה שעל לבי. לפני כחודשיים התחילו לי כאבים עזים בבטן התחתונה. בהתחלה חשבתי שזה ביוץ. כאבי המחזור שלי תמיד מזעזעים בעצמתם בערך מגיל 14-15, אז נראה לי הגיוני שיכאב לי כל כך גם בביוץ. (הווסת שלי תמיד הייתה ארוכה וחזקה. שבוע שלם. הייתה לי אידאה בראש שזה דבר שמעיד על פוריות...) אבל זה המשיך לכאוב עוד ועוד. זה בא בגלים, לפעמים זה כל כך נורא שאני חושבת לנסוע למיון, אבל אני כל כך לא סומכת על הרפואה הקונבנציונלית והאבחנות שלה שאני מרגישה שזה חסר טעם ונשארת בבית עד שהכאב נחלש. (אני גרה בצפון, האפשרויות שלי זה רמב"ם צפת או נהריה). אני לא לוקחת משככי כאבים, רק לעתים נדירות אם אני חייבת לתפקד ממש פיקס בזמן היומיים הראשונים של המחזור. הלכתי לרופא משפחה, שללו דלקת תוספתן ודלקת דרכי השתן. הלכתי לרופא נשים, חשב שזה אולי PID, נתן לי אנטיביוטיקה, וזה כמובן לא עזר בכלל (רק גרם לי לפטריה). מעצבן אותי שהוא לא שאל שאלות על אופי הווסת שלי ועל איך אני מרגישה. הוא לא יודע עלי כלום בעצם. חוץ מזה שהוא אמר לי פעם שיתכן ויש לי רחם דו קרני. אני מחכה לבדיקת אולטראסאונד בטן ביום ראשון, וגם צריכה לתת מחר בדיקות דם וצואה מקיפות יותר (איך לא חשבו על זה קודם הגאונים האלה, העיקר ישר לדחוף אנטיביוטיקה). אמרו לי לקבוע תור לרופא גסטרו ועוד לא קבעתי. אין לי כח. שמעתי לראשונה על אנדומטריוזיס שלשום, מבחורה בפורום אחר שכתבתי בו ומאז לא הפסקתי לקרוא על זה באינטרנט ולבכות. ה-כ-ל מתאים. בדרך כלל יש לי מספיק ביקורת עצמית בשביל לא להסחף לאבחנות עצמיות (יש מה שנקרא 'תסמונת הסטודנט לרפואה'...) אבל הפעם זה נראה מתאים מדי. הדבר היחיד שאני יודעת על בטוח שאני רוצה, מעל לשום ספקות, זה ילדים. לא ניסיתי להרות עד עכשיו, כי זה עוד לא זמן מתאים בשבילי, אז אני לא יודעת אם יש לי בעיות פריון - אבל זה ממש מפחיד אותי. אני ובן זוגי מזה חצי שנה לא ממש משתמשים באמצעי הגנה, חוץ מה"שיטות" הידועות לשמצה, ולא נכנסתי להריון. איפשהו בתת מודע זה גם הטריד אותי. רציתי לשאול, מהו הליך האבחון? האם באמת ניתן לאבחן רק בלפרוסקופיה? האם מישהי בפורום התנסתה בטיפול אלטרנטיבי ללא ניתוחים והורמונים? מישהי התנסתה בטיפול אצל מירי מור אפריאט? אני כל היום יושבת בבית ושוקעת במחשבות עגומות. באחד מיומני ההחלמה מאנדו' שקראתי ברשת, היה כתוב שהרופא אמר לה באיזשהו שלב: תקווי שזה סרטן ולא אנדומטריוזיס. זו בדיוק המחשבה שעברה לי בראש. איך אפשר לחיות עם זה? למה זה קורה? ולמה מערכת ה'בריאות' כזו צרת דעת וצרת אופקים? איך הצליחו לשכנע אותי עד היום שהכאבי מחזור המפלצתיים שלי נורמאלים, איך תמיד הרגשתי לא נעים שאני מייללת מכאב מול כולם, כי חשבתי שחושבים שאני עושה הצגות, איך כל מיני תסמינים קטנים נראו לי זניחים... אני מעוצבנת נורא. על הכל. למרות שאני הכי אוהבת להיות צודקת, אני ממש אשמח לגלות שאני טועה ואין לי אנדו'. מקווה שלא יווצר לי רק מלשכנע את עצמי שזה מה שיש לי. אגב, פתאום נזכרתי: פעם היה בסדרה 'האוס' פרק על אישה עם מצב ממש מוגזם של מה שנשמע כמו אנדומטריוזיס, היה לה בעיניים ובאוזניים... בעעע... כמובן שלא זכרתי את השם של המחלה ולא האמנתי שיש דבר כזה בכלל. אם הם לא היו עושים את זה כל כך מופרך אולי זה היה עוזר להגביר את המודעות? מצד שני זה לא היה מספק מספיק אקשן לטלויזיה. תודה על הקשב, עינה.
