מציאותית,לא מובן מדוע את כל כך לא מעריכה את
עצמך,חשה שאנשים חושבים עלייך רעות,ומתייחסים בצורה צבועה כלפייך.כתבת שאת בת שרות.מתוך הכרותי עם עבודתן של בנות שרות בבתי ספר ובגני ילדים,יש רבות שעושות נפלאות,זוכות להכרה,הערכה וכבוד רב.אם גם את מתמקדת בתחום העיסוק הזה,מה קרה שיצר בך את ההרגשה הקשה שאת מתארת? הרי חיוך של ילד שעזרת לו להבין חומר שהתקשה ללמוד אותו,ילד שהצליח במבחן אחרי שעבד איתך,שווה המון,ועשוי להעניק לך דווקא תחושה חיובית הרבה יותר,שאת שווה המון,שיש לך,שיש בך יכולות לתת,וממש ממש אין סבה לרגשי נחיתות.ואם זה לא מה שאת עושה כבת שרות,מה כן? מה גרם לך לחשוב ולהרגיש,כבר בגיל 18,כל כך דחוייה ולא רצוייה?