שלום
זאת הגיחה השנייה שלי בפורום. אישית אני נמנעת, לכל אחד ואחת יש את הדרכים להתמודד עם השכול, אך עם זאת, אני חושבת שהפורום הזה נפלא וטוב שהוא קיים לעזור ולתמוך אחד בשני. אני אחות שכולה כבר מעל 11 שנה ובפעם הראשונה שלי בפורום, לפני 4-5 שנים, רק קראתי את ההודעות שלכם, מהר מאוד דמעות הציפו אותי. היום החלטתי לכתוב, אולי בגלל האסון שפקד את משפחת רמון, יתכן. כל אחד ואחת מאיתנו איבד אח או אחות בנסיבות שונות ומיום הטרגדיה כל אחד מתמודד עם זה בצורה שונה. כאשר חווים אסון שכזה המון שאלות צצות פתאום על משמעות החיים. היום זה הציף אותי עוד הפעם. כל הזמן שומעת אנשים מדברים "מסכנה רונה אין לה סיבה לחיות, היא בטח תתאבד הוא משהו.." לא שחלילה מישהו התכוון לזה, אבל זה היה לא נעים לשמוע, אפילו צרם לי באוזן. לרונה רמון יש עוד שני ילדים (לפחות איך שידוע לי) אני חושבת שזאת סיבה מספיק טובה לחיות. אז מה הלאה? איך ממשיכים? מחפשים משמעות ואם לא אז סיבה טובה להמשיך הלאה ולא לתת לשכול לעצור אותנו, הרי בחרנו בחיים. להיות שמחים בחלקנו ביחד עם הכאב הקשה מנשוא. מה אפשר כבר להגיד על הטרגדיה היום?? שלא תדעו עוד צער?? זה כבר נשמע בנאלי.. (סליחה עם אני נשמעת צינית, אין לי כוונה לפגוע באיש פה, אבל זה חלק מהתמודדות שלי עם השכול) ליבי יוצא למשפחת רמון, זה נורא שטרגדיה מכה פעמיים. שולחת חיבוק חם למשפחת רמון, ולכל החבר'ה שסובבים פה בפורום. תיהיו חזקים. יהי זכרו ברוך. לירון
זאת הגיחה השנייה שלי בפורום. אישית אני נמנעת, לכל אחד ואחת יש את הדרכים להתמודד עם השכול, אך עם זאת, אני חושבת שהפורום הזה נפלא וטוב שהוא קיים לעזור ולתמוך אחד בשני. אני אחות שכולה כבר מעל 11 שנה ובפעם הראשונה שלי בפורום, לפני 4-5 שנים, רק קראתי את ההודעות שלכם, מהר מאוד דמעות הציפו אותי. היום החלטתי לכתוב, אולי בגלל האסון שפקד את משפחת רמון, יתכן. כל אחד ואחת מאיתנו איבד אח או אחות בנסיבות שונות ומיום הטרגדיה כל אחד מתמודד עם זה בצורה שונה. כאשר חווים אסון שכזה המון שאלות צצות פתאום על משמעות החיים. היום זה הציף אותי עוד הפעם. כל הזמן שומעת אנשים מדברים "מסכנה רונה אין לה סיבה לחיות, היא בטח תתאבד הוא משהו.." לא שחלילה מישהו התכוון לזה, אבל זה היה לא נעים לשמוע, אפילו צרם לי באוזן. לרונה רמון יש עוד שני ילדים (לפחות איך שידוע לי) אני חושבת שזאת סיבה מספיק טובה לחיות. אז מה הלאה? איך ממשיכים? מחפשים משמעות ואם לא אז סיבה טובה להמשיך הלאה ולא לתת לשכול לעצור אותנו, הרי בחרנו בחיים. להיות שמחים בחלקנו ביחד עם הכאב הקשה מנשוא. מה אפשר כבר להגיד על הטרגדיה היום?? שלא תדעו עוד צער?? זה כבר נשמע בנאלי.. (סליחה עם אני נשמעת צינית, אין לי כוונה לפגוע באיש פה, אבל זה חלק מהתמודדות שלי עם השכול) ליבי יוצא למשפחת רמון, זה נורא שטרגדיה מכה פעמיים. שולחת חיבוק חם למשפחת רמון, ולכל החבר'ה שסובבים פה בפורום. תיהיו חזקים. יהי זכרו ברוך. לירון
