שלום
אני לא ממש יודעת מה הגילאים פה, אבל אני בת תשע עשרה וחצי ואיבדתי השנה את חבר שלי בתאונת דרכים . ראיתי מענה להרבה מקרים של אובדן ושכול, למקרים של מוות וקבוצות תמיכה של בן משפחה, אלמנים ואלמנות, אבל אף פעם לא ראיתי עוד קבוצה מאורגנת של נוער ואנשים שהאיש שהם איבדו לא היה "שלהם" באופן רשמי. אני עוברת תהליך אבל לא פשוט וכמוני אני משערת שיש עוד נוער, ובוגרים שצריכים את המענה הזה של לדבר על מה שהם מרגישים, לשתף, ולהכיר אחרים שחוו אובדן דומה ולהתמווד עם האובדן ביחד. בגלל זה אני מתחילה בתהליך של חיפוש אחרי נערות מגיל 17 ועד גיל 24/25 שהיו רוצות לקחת חלק בקבוצה קטנה, של בערך 5 בנות (בנתיים אני המחפשת, אך יש איתי עוד מישהי שגם אמרה שתרצה להצטרף לקבוצה כזאת במידה ותקום) כדי להיות אמיצות ולהתמודד עם האבל עם פסיכולוגית (מישהי שתנחה את הקבוצה וגם היא חוותה שכול ואבל דומה) ולהתמודד עם זה ביחד איתי, עם חברתי, ועוד בנות שמוכנות לעשות צעד כדי להבין שזה לגיטימי מה שהן מרגישות, שיש להן עם מי לדבר ועם מי לפנות, ולהשתתף בקבוצת תמיכה כזאת. גם לשאול, להתעניין, או סתם להכיר, אתן יותר ממוזמנות לשלוח לי מסר פה באתר וגם לאימל שלי (שפתחתי במיוחד בשביל זה, אגב) [email protected] . והלוואי שבאמת תפנו אלי. ואם אתם מכירים מישהי שחוותה סוג של אובדן של חבר או בעל, בין אם זה במלחמה, בתאונת דרכים, תאונת עבודה, מחלה, או כל דבר אחר אתם יכולים להפנות אליה את האימל שלי בכל מצב, בכל שעה. היה לי קשה לעשות את הצעד הזה ובאמת לחפש עוד בנות כמוני, אבל בין אם באמת נקים קבוצה, ובין אם לא, אני שמחה שאני עושה את זה. תודה רבה, אני.
אני לא ממש יודעת מה הגילאים פה, אבל אני בת תשע עשרה וחצי ואיבדתי השנה את חבר שלי בתאונת דרכים . ראיתי מענה להרבה מקרים של אובדן ושכול, למקרים של מוות וקבוצות תמיכה של בן משפחה, אלמנים ואלמנות, אבל אף פעם לא ראיתי עוד קבוצה מאורגנת של נוער ואנשים שהאיש שהם איבדו לא היה "שלהם" באופן רשמי. אני עוברת תהליך אבל לא פשוט וכמוני אני משערת שיש עוד נוער, ובוגרים שצריכים את המענה הזה של לדבר על מה שהם מרגישים, לשתף, ולהכיר אחרים שחוו אובדן דומה ולהתמווד עם האובדן ביחד. בגלל זה אני מתחילה בתהליך של חיפוש אחרי נערות מגיל 17 ועד גיל 24/25 שהיו רוצות לקחת חלק בקבוצה קטנה, של בערך 5 בנות (בנתיים אני המחפשת, אך יש איתי עוד מישהי שגם אמרה שתרצה להצטרף לקבוצה כזאת במידה ותקום) כדי להיות אמיצות ולהתמודד עם האבל עם פסיכולוגית (מישהי שתנחה את הקבוצה וגם היא חוותה שכול ואבל דומה) ולהתמודד עם זה ביחד איתי, עם חברתי, ועוד בנות שמוכנות לעשות צעד כדי להבין שזה לגיטימי מה שהן מרגישות, שיש להן עם מי לדבר ועם מי לפנות, ולהשתתף בקבוצת תמיכה כזאת. גם לשאול, להתעניין, או סתם להכיר, אתן יותר ממוזמנות לשלוח לי מסר פה באתר וגם לאימל שלי (שפתחתי במיוחד בשביל זה, אגב) [email protected] . והלוואי שבאמת תפנו אלי. ואם אתם מכירים מישהי שחוותה סוג של אובדן של חבר או בעל, בין אם זה במלחמה, בתאונת דרכים, תאונת עבודה, מחלה, או כל דבר אחר אתם יכולים להפנות אליה את האימל שלי בכל מצב, בכל שעה. היה לי קשה לעשות את הצעד הזה ובאמת לחפש עוד בנות כמוני, אבל בין אם באמת נקים קבוצה, ובין אם לא, אני שמחה שאני עושה את זה. תודה רבה, אני.
