שלום,
אני אמנם בפורום הלא ממש נכון בגלל הגיל, אבל אתן מנוסות יותר לדעתי ואולי תדעו לעזור לי יותר מהבנות בפורום השני. התחלתי לעבוד בנתב"ג לפני 4 חודשים ממש אחרי השחרור מהצבא. הכרתי שם את ס' שהמיקום שלה בעבודה נמצא לידי. לא אשכח לעולם את הסיבה שבגללה הסתכלתי לכיוון שלה בכלל (כמובן שיש עוד סיבות...היא פשוט יפיפייה והייתה כימיה) - היא לא הייתה מפסיקה לנעוץ בי מבטים. כשהייתי מדברת עם מישהו עם הגב אליה היא הייתה מתקרבת אלינו ומסתכלת ומנסה להקשיב לשיחה. הייתי מדברת איתה על הכל. היו פעמים שהיא ביקשה שנעבוד יחד ורמזה לי שהיא רוצה שאהיה איתה יותר במשמרות וגם עשיתי את זה, כי ראיתי שהיא מתבאסת ונהיית עצובה שאין לנו משמרות ביחד. גם הייתה נושכת שפתיים בסקסיות שכזאת כשהיינו מדברות ובוחנת את המראה שלי. זה עשה לי משהו. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה והגעתי למצב של אי שפיות. אז פניתי לחברה משותפת וביקשתי ממנה שתדבר עם החברה הכי טובה של ס' מהעבודה ותחקור אותה בעדינות לגביה אם היא בקטע. הרמיזה הזאת גרמה לה להבין שאני לסבית כי היא כבר חשדה לגבי לפני כן, ולכן היא הלכה אל ס' וסיפרה לה ושתיהן דיברו איתי בעבודה והבהירו לי יפה שהיא לא לסבית. חשוב לי לציין שאני לא מוותרת בקלות בד"כ. אני בחורה שמבינה כשמסבירים לה, ואין לי שום בעיה לרדת ממנה. במיוחד אחרי שהיא מעט צחקה עליי ופגעה בי באותו יום, אני אמורה לשכוח ממנה אחרי דבר כזה. נהייתי כל כך אדישה אליה לאחרונה ואני שמה לב שהיא מדוכדכת כשהמבטים נפגשים. כשאנחנו באותו חדר. אפילו היה יום שהיא לא הפסיקה לחפש אותי, היו מבטים קנאים. מה אני אמורה לעשות? לפגוע בעצמי ולקרוע אותה מהלב או להילחם עליה בטקט, להכניס אותה לעולם שלי?
אני אמנם בפורום הלא ממש נכון בגלל הגיל, אבל אתן מנוסות יותר לדעתי ואולי תדעו לעזור לי יותר מהבנות בפורום השני. התחלתי לעבוד בנתב"ג לפני 4 חודשים ממש אחרי השחרור מהצבא. הכרתי שם את ס' שהמיקום שלה בעבודה נמצא לידי. לא אשכח לעולם את הסיבה שבגללה הסתכלתי לכיוון שלה בכלל (כמובן שיש עוד סיבות...היא פשוט יפיפייה והייתה כימיה) - היא לא הייתה מפסיקה לנעוץ בי מבטים. כשהייתי מדברת עם מישהו עם הגב אליה היא הייתה מתקרבת אלינו ומסתכלת ומנסה להקשיב לשיחה. הייתי מדברת איתה על הכל. היו פעמים שהיא ביקשה שנעבוד יחד ורמזה לי שהיא רוצה שאהיה איתה יותר במשמרות וגם עשיתי את זה, כי ראיתי שהיא מתבאסת ונהיית עצובה שאין לנו משמרות ביחד. גם הייתה נושכת שפתיים בסקסיות שכזאת כשהיינו מדברות ובוחנת את המראה שלי. זה עשה לי משהו. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה והגעתי למצב של אי שפיות. אז פניתי לחברה משותפת וביקשתי ממנה שתדבר עם החברה הכי טובה של ס' מהעבודה ותחקור אותה בעדינות לגביה אם היא בקטע. הרמיזה הזאת גרמה לה להבין שאני לסבית כי היא כבר חשדה לגבי לפני כן, ולכן היא הלכה אל ס' וסיפרה לה ושתיהן דיברו איתי בעבודה והבהירו לי יפה שהיא לא לסבית. חשוב לי לציין שאני לא מוותרת בקלות בד"כ. אני בחורה שמבינה כשמסבירים לה, ואין לי שום בעיה לרדת ממנה. במיוחד אחרי שהיא מעט צחקה עליי ופגעה בי באותו יום, אני אמורה לשכוח ממנה אחרי דבר כזה. נהייתי כל כך אדישה אליה לאחרונה ואני שמה לב שהיא מדוכדכת כשהמבטים נפגשים. כשאנחנו באותו חדר. אפילו היה יום שהיא לא הפסיקה לחפש אותי, היו מבטים קנאים. מה אני אמורה לעשות? לפגוע בעצמי ולקרוע אותה מהלב או להילחם עליה בטקט, להכניס אותה לעולם שלי?
