שלום
- פותח הנושא yurika
- פורסם בתאריך
אל תדאגי, אני לא מתפתה לעסקאות זולות בשטח.
אני, יש לי כבוד אני, טוב, בעצם אין לי אז מה אמרנו על קפה? אולי אצלי אחרי שההוא יילכה? תבואו לנחם אותי בקפה וסיפורי זימה. זה תמיד מעודד נפש אישה פרודה. חוץ מזה שאם יש מפגש או טיול בנמל, אני רוצה גם (כן, אני נדחפת, מתרגלת חברותיות. איך הולך לי?)
אני, יש לי כבוד אני, טוב, בעצם אין לי אז מה אמרנו על קפה? אולי אצלי אחרי שההוא יילכה? תבואו לנחם אותי בקפה וסיפורי זימה. זה תמיד מעודד נפש אישה פרודה. חוץ מזה שאם יש מפגש או טיול בנמל, אני רוצה גם (כן, אני נדחפת, מתרגלת חברותיות. איך הולך לי?)
../images/Emo201.gif
העיצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך, היא לשדר לו שהוא עדיין שותף ואדם מבחינתך, שהוא לא הופך מרגע זה לארנק כסף. יש נטייה לצד המשלם לחוש שהוא הופך לכזה, מן הסתם כי הוא צריך לשלם ואת רוצה שישלם. מציעה לו לרדת לחשבונאות, לנקמנות ולהטחות עלבונות. זה לא מוביל לשום מקום מעבר לרעל מצטבר. ללכת לעו"ד שהוא גם מגשר שיעשה לכם את ההסכם, ידאג לאשר אותו בבית המשפט וילווה אתכם עד סוף התהליך. בנוסף, כדאי להחליט על סכום גלובלי שאליו יצטרפו המיוחדים ולא לעשות פרוט של דלק, הוצאות אוכל, הוצאות תרופות וכו'. זה מלחיץ וזה מיותר, כי גם ככה תגיעו לסכום גלובלי בסוף. בזמנו המגשר שלנו אמר לנו מספר משפטים שהופנמו ועזרו לנו לסיים את הכל בשלושה מפגשים. אל תסתכלו בארנק זה של זו. ואל תתחשבנו על העבר, אל תסתכלו לאחור. דווקא אנחנו, שאנחנו לא דתיים, מאד התחברנו למשל שלו על אשת לוט שהסתכלה לאחור והפכה לנציב מלח. כי זה מה שגורם לנו להרגיש מלוחים וממורמרים, כשאנחנו מתעסקים בעלבון הפרטי שלנו, כשיותר חשוב להביט הלאה ולהמשיך בצורה הטובה ביותר ביחד אבל בנפרד, כשיש את הילד שלכם שמחבר בינכם. תאפשרי לו לראות את הילד כמה שהוא רוצה ותעודדי אותו לכך. גם אנחנו נפרדנו כשהגמדה היתה בגיל הזה. אביה בא לראות אותה מידי יום ולקח אותה פעמיים בשבוע וכל שבת שניה, רק שהיא לא ישנה אצלו. היא התחילה לישון בגיל שנתיים וחצי. מצטערת על הבלבול (לא עשיתי הגהה). גם אם נראה לך שאין אוויר עכשיו, שהשמים נפלו ושהעולם כבר לא יהיה כמו שהיה, אני מבטיחה לך שזה זמני , ואת תראי שהוא יכול להיות אפילו טוב יותר. אני במסרים אם תרצי. אשמח לתת לך את שם העו"ד המגשר. הוא לא יקר והוא מצויין.
העיצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך, היא לשדר לו שהוא עדיין שותף ואדם מבחינתך, שהוא לא הופך מרגע זה לארנק כסף. יש נטייה לצד המשלם לחוש שהוא הופך לכזה, מן הסתם כי הוא צריך לשלם ואת רוצה שישלם. מציעה לו לרדת לחשבונאות, לנקמנות ולהטחות עלבונות. זה לא מוביל לשום מקום מעבר לרעל מצטבר. ללכת לעו"ד שהוא גם מגשר שיעשה לכם את ההסכם, ידאג לאשר אותו בבית המשפט וילווה אתכם עד סוף התהליך. בנוסף, כדאי להחליט על סכום גלובלי שאליו יצטרפו המיוחדים ולא לעשות פרוט של דלק, הוצאות אוכל, הוצאות תרופות וכו'. זה מלחיץ וזה מיותר, כי גם ככה תגיעו לסכום גלובלי בסוף. בזמנו המגשר שלנו אמר לנו מספר משפטים שהופנמו ועזרו לנו לסיים את הכל בשלושה מפגשים. אל תסתכלו בארנק זה של זו. ואל תתחשבנו על העבר, אל תסתכלו לאחור. דווקא אנחנו, שאנחנו לא דתיים, מאד התחברנו למשל שלו על אשת לוט שהסתכלה לאחור והפכה לנציב מלח. כי זה מה שגורם לנו להרגיש מלוחים וממורמרים, כשאנחנו מתעסקים בעלבון הפרטי שלנו, כשיותר חשוב להביט הלאה ולהמשיך בצורה הטובה ביותר ביחד אבל בנפרד, כשיש את הילד שלכם שמחבר בינכם. תאפשרי לו לראות את הילד כמה שהוא רוצה ותעודדי אותו לכך. גם אנחנו נפרדנו כשהגמדה היתה בגיל הזה. אביה בא לראות אותה מידי יום ולקח אותה פעמיים בשבוע וכל שבת שניה, רק שהיא לא ישנה אצלו. היא התחילה לישון בגיל שנתיים וחצי. מצטערת על הבלבול (לא עשיתי הגהה). גם אם נראה לך שאין אוויר עכשיו, שהשמים נפלו ושהעולם כבר לא יהיה כמו שהיה, אני מבטיחה לך שזה זמני , ואת תראי שהוא יכול להיות אפילו טוב יותר. אני במסרים אם תרצי. אשמח לתת לך את שם העו"ד המגשר. הוא לא יקר והוא מצויין.
אפרופו הגיל הרך
יש ספרים ו/או מאמרים ספציפיים להורים גרושים בגיל הזה ? הפחד שלי שזה משפיע יותר על האישיות של הילד, מה לגבי שיחות טלפון, לדבר איתו (בן שנה ותשע) זה כדאי ?, לסכם על מועדים קבועים של שיחות טלפון ? ואם הוא יתחיל מתי שהוא להתגעגע לאבא ולבכות, מה נעשה אז ? או הפוך כשהוא יהיה אצלי שבת - וירצה את אימא, ויתחיל לבכות.מה עושים במצבים האלה ? מרגיעים, והם נרגעים בדרך כלל ?
יש ספרים ו/או מאמרים ספציפיים להורים גרושים בגיל הזה ? הפחד שלי שזה משפיע יותר על האישיות של הילד, מה לגבי שיחות טלפון, לדבר איתו (בן שנה ותשע) זה כדאי ?, לסכם על מועדים קבועים של שיחות טלפון ? ואם הוא יתחיל מתי שהוא להתגעגע לאבא ולבכות, מה נעשה אז ? או הפוך כשהוא יהיה אצלי שבת - וירצה את אימא, ויתחיל לבכות.מה עושים במצבים האלה ? מרגיעים, והם נרגעים בדרך כלל ?
שוב מתחילה מחדש
New member
לדבר איתו כל יום
ואם יש לגרושתך מחשב אז גם לדבר כל יום במסנג'ר (סקייפ וכו') עם מצלמה כדי שיראה אותך
ואם יש לגרושתך מחשב אז גם לדבר כל יום במסנג'ר (סקייפ וכו') עם מצלמה כדי שיראה אותך
היי מותק ../images/Emo24.gif
בדיוקחשבתי על זה שאני היחידה "משם" ג עם ילד...
והנה את
אבל היי, מה זה זה הפרצופים העצובים האלה???
אני משוכנעת שאצלך, כמו אצלי, זה לטובה, ומחזקת את ידייך לבניית עתיד טוב יותר לך ולפצפון!
אני עזבתי את הבית כשא' היה בן שנה וחודש, מאוד דומה למצב שלך. אני אשמח לעזור או סתם לדבר, בכל שעה, עכשיו למשל, מחר למלש, מתי שבא לך!! טלפון במסר בדרכו אלייך
חזק ואמץ מותק! הכל לטובה!
בדיוקחשבתי על זה שאני היחידה "משם" ג עם ילד...
יוריק
חושבת עלייך המון
אני לא נמצאת במקום שלך אז לא יכולה לעזור מתוך מקום של הזדהות, אבל מאוד מאמינה שיהיה טוב. יהיה טוב, כי כך זה בחיים - כשאת זזה ממקום שלא טוב בו, ואת לא מוכנה לתקיעות במקום מכאיב, כשאת עושה משהו להטיב את ההרגשה, בסוף תרגישי הרבה יותר טוב. זה ייקח זמן, זה לא פשוט, אבל שווה לעבור את התהליך, ולעשות לך יותר נעים בהרגשה. די, הגיע הזמן לשלווה בריאה ולטוב מזוקק. וגוד נואו - כמה שמגיע לך אור ואושר. לך ולאמיר. מותק, אומרת שוב - כל תמיכה שאת זקוקה לה, רגשית או ממשית, אני פה
חושבת עלייך המון
איך זה שבדיוק שאני צריכה את האינטרנט, מנתקים
לי אותו?? (ותודה להוט על הניתוק הברוטאלי) תודה לכולכם על המסרים ועל המילים החמות. בסוף הוא לא עזב אתמול, משיקולים טכניים (עכשיו אתם בטח תוהים וואט דה פאק איז שיקולים טכניים....חחח.... פוליטיקאית אני כבר לא אהיה). אני מניחה שזה יקרה בקרוב. יש לי מצב רוח די טוב, שזה מדאיג אותי אולי אני בהדחקה או לא קולטת בכלל. מה שכן מלחיץ אותי זה להסתדר מבחינה כלכלית ושאני לא אזדקן לי לבד (טוב, אלו לא סיבות להישאר ביחד, בכל מקרה). קודם כל צריכה למצוא עבודה ודירה. מאמינה שאחרי זה הכל יסתדר ויהיה מצוין. הפרידה ביננו ידידותית ולא מגעילה. הוא אבא מצוין והחיבור בינו לבין הילד מעולה. הוא מאוד בסדר איתי בפרידה הזו, ואמר שיעזור לי ככל יכולתו. ושאלה - אני גרה בתל אביב, אמא שלי ואחי בשרון, הבחור יעזוב לדירה אחרת בתל אביב ויש כאן גם את אח שלו. אני מתלבטת האם עבור לאיזור השרון, כדי שאמא שלי ואחי יעזרו לי, או להישאר במרכז ככה הבחור יוכל לראות את הילד יותר, וגם הוא וגם אחיו יוכלו לעזור לי בבייביסיטר וכאלה. אם אני אגור בשרון אז הבחור יוכל לראות את הילד רק בסופי שבוע, ואם אני אגור במרכז הוא יוכל לראות אותו איזה פעם בשבוע באמצע שבוע ובבקרים מדי פעם בנוסף לסופי השבוע. הוא עובר עכשיו לעבודה חדשה ולא ממש יודע את השעות שנהוגות שם עדיין. מצד שני, אמא שלי עובדת ואדם די עסוק בערבים. היא אמרה שתעזור לי, אבל מהיכרותי איתה אני לא בטוחה כמה אפשר לסמוך עליה בקטע הזה, ובנוסף לכך שחוץ מאמא שלי אני אהיה די מבודדת שם. אני גם די מבודדת פה, אבל כאן יש לי חברה או שניים, וגם הרבה יותר קל להיות מבודד בתל אביב ולהסתובב בכיף בעיר, מאשר באיזור נתניה (לדעתי). מצד רביעי, אח שלי הוא עצמאי וזמנו די בידיו ואני מניחה שזה יהיה נוח שהוא יהיה זמין לעזור לי גם באמצע היום. מצד רביעי, הוא לפעמים כזה מעצבן שאני לא בטוחה כמה אנחנו נסתדר וכמה הוא יעזור לי (למרות שהוא ממש בסדר ומראה נכונות והכל). נכון שבמרכז יותר יקר, אבל זה בכמה מאות שקלים בודדים שמתקזזים יפה מאוד עם הנסיעות הרבות לכל מקום שעושה מי שגר באיזור השרון (תקנו אותי אם אני טועה). אז מה דעתכם?
לי אותו?? (ותודה להוט על הניתוק הברוטאלי) תודה לכולכם על המסרים ועל המילים החמות. בסוף הוא לא עזב אתמול, משיקולים טכניים (עכשיו אתם בטח תוהים וואט דה פאק איז שיקולים טכניים....חחח.... פוליטיקאית אני כבר לא אהיה). אני מניחה שזה יקרה בקרוב. יש לי מצב רוח די טוב, שזה מדאיג אותי אולי אני בהדחקה או לא קולטת בכלל. מה שכן מלחיץ אותי זה להסתדר מבחינה כלכלית ושאני לא אזדקן לי לבד (טוב, אלו לא סיבות להישאר ביחד, בכל מקרה). קודם כל צריכה למצוא עבודה ודירה. מאמינה שאחרי זה הכל יסתדר ויהיה מצוין. הפרידה ביננו ידידותית ולא מגעילה. הוא אבא מצוין והחיבור בינו לבין הילד מעולה. הוא מאוד בסדר איתי בפרידה הזו, ואמר שיעזור לי ככל יכולתו. ושאלה - אני גרה בתל אביב, אמא שלי ואחי בשרון, הבחור יעזוב לדירה אחרת בתל אביב ויש כאן גם את אח שלו. אני מתלבטת האם עבור לאיזור השרון, כדי שאמא שלי ואחי יעזרו לי, או להישאר במרכז ככה הבחור יוכל לראות את הילד יותר, וגם הוא וגם אחיו יוכלו לעזור לי בבייביסיטר וכאלה. אם אני אגור בשרון אז הבחור יוכל לראות את הילד רק בסופי שבוע, ואם אני אגור במרכז הוא יוכל לראות אותו איזה פעם בשבוע באמצע שבוע ובבקרים מדי פעם בנוסף לסופי השבוע. הוא עובר עכשיו לעבודה חדשה ולא ממש יודע את השעות שנהוגות שם עדיין. מצד שני, אמא שלי עובדת ואדם די עסוק בערבים. היא אמרה שתעזור לי, אבל מהיכרותי איתה אני לא בטוחה כמה אפשר לסמוך עליה בקטע הזה, ובנוסף לכך שחוץ מאמא שלי אני אהיה די מבודדת שם. אני גם די מבודדת פה, אבל כאן יש לי חברה או שניים, וגם הרבה יותר קל להיות מבודד בתל אביב ולהסתובב בכיף בעיר, מאשר באיזור נתניה (לדעתי). מצד רביעי, אח שלי הוא עצמאי וזמנו די בידיו ואני מניחה שזה יהיה נוח שהוא יהיה זמין לעזור לי גם באמצע היום. מצד רביעי, הוא לפעמים כזה מעצבן שאני לא בטוחה כמה אנחנו נסתדר וכמה הוא יעזור לי (למרות שהוא ממש בסדר ומראה נכונות והכל). נכון שבמרכז יותר יקר, אבל זה בכמה מאות שקלים בודדים שמתקזזים יפה מאוד עם הנסיעות הרבות לכל מקום שעושה מי שגר באיזור השרון (תקנו אותי אם אני טועה). אז מה דעתכם?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.