קור זה פסיכולוגי
my two cents about the winter בטח כבר שמעת את המשפט הזה לא מעט: קור זה פסיכולוגי! (רו - תביאי הוכחות בבקשה). חצי מאוכלוסית העולם חיה בתאנים קרים בחורף. אנשים לא היו עושים את זה אם זה לא היה אפשרי. באפשרי אני מתכוון, קל ונוח להמשיך בשגרת החיים. לערוך השוואה קיצונית משיא הקיץ הישראלי לשיא החורף הקנדי אכן נשמע מפחיד, אבל לא כך המציאות. ראשית, הקיץ בקנדה הוא חם מאוד. תודות לתחממות כדה"א הוא אפילו יותר חם בהרבה מקומות מאילת. שנה שעברה בטורונטו היה שבוע שעומס החום הורגש בעיר כ 48 מעלות צלזיוס. כאשר חיים פה, והטמפרטורות יורדות מעלה מעלה עד בוא החורף, הגוף מתאזן ומתרגל לאט לאט. זה לא מרגיש פיסית דמרטי כמו שזה נשמע. היום אפס מעלות בכלל לא נשמע לי כמשהו קר ולרב מעילי החורף לא יוצאים מהארון מעל 5-. החיים אולי מעט מאיטים בסביבות 20- כאשר עם הרוח זה מרגיש 35- (+-). עממה, מדוברת על כמה ימים בודדים בשנה ברב המקומות המאוכלסים בקנדה. ולכל מקום שהולכים יש חימום ממילא. טמפרטורה כזו מפריע רק כאשר אתה נמצא בחוץ ליותר מעשר דקות רצופות. מניסיון אני יכול להגיד לך, לפני שנתיים בילינו בפסטיבל חורף ב35-, היינו יום שלם בחוץ ולא קרה לנו כלום. שותים הרבה תה והכל בסדר. ישנם הרבה יותר ימי שרב מזעזעים בישראל מאשר ימים קרים כאלה בקנדה. המפתח להתמודדות עם שינוי מזג אוויר הוא להיות פעיל ולהיות בחוץ כמה שיותר. נכון גם לגבי חורף וגם לגבי קיץ, אם מסתתרים בבית כל הזמן במיזוג מן הסתם הגוף לא מתרגל ואז מתחילים לקטר. לאנשים אקטיביים אין מה לדאוג. בנוסף קנדה מציעה מגוון רחב של פעילויות חורף שלרב מרגיש שהחוף נגמר מהר מדיי. בנוסף, יש קסם בחורף שתיירים לרב מפספסים מכיוון שהם מפחדים מהקור. הנוף עטוף שלג וקרח הוא מקסים ומיוחד. ערים מכוסות שלג נהיות שקטות מאוד. תיירים בורחים ועוד ועוד אילו היו שישים שניות על אהבתי לחורף הקנדי.