שלום

[nevill]

שלום

אני רק התחלתי ללמוד יפנית, אני עושה זאת דרך אתרי אינטרנט שונים, אני לא מנסה בכלל ללמוד קנג'י ורק הירגנה וקטקנה אבל המנגות בד"כ כתובות עם הרבנ סמניות קנג'י, יש אולי מקורות כתובים שהם לא מופיעים עם סמניות? ובכלל הצעות יעול יתקבלו בברכה

 

[nevill]

מתקפה

לפעמים אני רואה אות שנראית כמו מקף ( - ) הכוונה ל - ichi?

 

[The Snow fox]

יכול להיות,

אבל סטיסטית יותר הגיוני שזה יהיה קו הארכה של קטקנה.

 

[nevill]

קו הארכה?

 

[GnomeBubble]

מאריך תנועה

זה קיים רק בקטקאנה (לא בהירגאנה) והוא הופך תנועה קצרה לתנועה ארוכה. למשל: キ נקרא KI キー נקרא KI

 

[GnomeBubble]

ןשרשר בבקשה את השאלות שלך ביחד בהמשך

 

[nevill]

arigato

 

[nevill]

ga to wa

ga to wa מתי זה wa ומתי זה ga? שמות עצם? מופשטים ולא מופשטים?

 

[GnomeBubble]

ממש לא קשור

אני מניח שהגיע הזמן להסביר את זה בצורה מסודרת, כי זה ראוי למקום בשאלות הנפוצות. זה עומד להיות ארוך, כי מדובר בנושא לא פשוט בכלל, שכתבו עליו ספרים שלמים, כך שאפילו התיאור התמציתי שאני אתן עכשיו הוא טיפה בים - ובכל זאת, אני חושב שהוא מספיק טוב כדי להסביר את רוב המקרים של השימוש בשני אלה בשביל מי שמעוניין ללמוד את השפה, ולא לנתח אותה. כשאנחנו מסתכלים במבט חטוף על GA ועל HA נראה לנו ששניהם מסמנים את נושא המשפט, אבל זה לא כל-כך מדוייק. ההגדרה הנכונה יותר היא ש-GA מסמן את נושא המשפט הדקדוקי (וזה די דומה למה שאנחנו מכירים משיעורי לשון בעברית), אבל HA מסמן משהו אחר שלא כל-כך בולט בדקדוק העברי - טופיק. טופיק הנושא הרעיוני של המשפט. ההבדל בין נושא דקדוקי לטופיק הוא משמעותי. הנושא הדקדוקי הוא מי שמבצע, טכנית, את הפעולה במשפט פועלי, או מי שעליו נאמרת אמירה מסוימת במשפט שמני. הטופיק הוא "משהו ישן" שלגביו נאמר מידע חדש (ההצהרה החדשה נקראת "רֵימָה" ולפעמים גם יקראו לטופיק "תֵימָה" אבל אני מעדיף לקרוא לו טופיק בהקשר היפני בינתיים). כמובן שהמונחים ישן וחדש הם בקונטקסט של הטקסט. דבר חדש הוא כל מה שלא נזכר קודם בטקסט, במפורש או במרומז, ולרוב ניתן לפחות לצפות שהוא יהיה חדש לנמען. הדבר הישן הוא איזשהיא ישות שבדרך כלל נזכרה קודם, והיא מוכרת לנמען (או לפחות הדובר חושב שהיא ניכרת לנמען); בדיאלוג זה יכול להיות נושא שהוזכר קודם בשיחה, אפילו במרומז, ובמאמר אנציקלופדי זה יכול להיות עניין שהוא ברור מתוך ההקשר. אבל הטופיק ביפנית הוא בדרך כלל יותר מסתם דבר ישן. בגלל שניתן להשמיט נושא ממשפט כשהוא ברור מתוך ההקשר, הרבה פעמים פשוט משמיטים את המידע הישן. הטופיק היפני יהיה בדרך כלל, באופן הכי בסיסי, משהו שבולט קצת החוצה מן המשפט, כאילו מציגים אותו במיוחד ואחר כך אומרים עליו את כל שאר המשפט. עכשיו, אני די בטוח שכל ההסבר התיאורטי הזה נשמע תלוש לגמרי למי שלא נתקל בעניין, וכנראה ישאר כזה עד שאני אביא כמה דוגמאות טובות. בכל מקרה שאני אנסה להציג, לפני שאגש ליפנית, אני אשתדל להתחיל מדוגמאות בעברית, כי זאת שפה שכולנו מכירים, ובדרך-כלל אפשר לראות בה די בקלות את הסימון של הטופיק. מי שחושב שהוא לא מכיר דקדוק של עברית מספיק טוב, שלא ילחץ - לא מדובר בשיעור לשון, ולא מדובר בעברית "נכונה" שאף אחד לא מדבר, אלא בשפה האמיתית והיפה שאנחנו מדברים ביומיום.

שימוש מס' 1 של WA - ציין טופיק כללי נניח שאנחנו מדברים על סמי ואז פתאום אני מספר: "דרך אגב, אתמול כשהלכנו לבקר את רמי, ואז סמי שבר את האגרטל" סמי הוא הטופיק. כבר דיברנו עליו, והעכשיו אנחנו מזכירים אותו קודם, מצביעים עליו מילולית ומספרים לגביו מידע חדש. החלק האחרון של המשפט יראה ביפנית:

・・・そして、サミは花瓶を壊した ... soshite, SAMI wa kabin wo kowashita​

שימוש מס' 1 של GA - פוקוס בשאלות ותשובות (אבל נניח שהשיחה הלכה בכיוון אחר, ומישהו שאל אותי מי שבר את האגרטל אתמול אצל רמי. אני אענה ש: "סמי שבר את האגרטל". הפעם, המשפט נראה אותו הדבר (בכתב - נסו להגיד אותו בראש ותראו שיש הבדל באינטונציה), אבל ברור שסמי כבר לא הטופיק - הוא ללא ספק המידע החדש במשפט הזה, שהרי הוא בכלל התשובה לשאלה ששאלו אותנו. בגלל זה, במשפטים שהם תשובה לשאלה, התשובה (אם היא הנושא הדקדוקי) תהיה באופן טבעי הרימה של המשפט, ולכן היא פחות או יותר תמיד מסומנת ביפנית ב-GA. גם מילת השאלה שעליה עונה התשובה תהיה מסומנת ב-GA. ולכן בתור חוק אצבע, אפשר תמיד לצפות ל-GA אחרי נושא שהוא מילת שאלה, כמו nani, dare, doko וכו'. לשם המחשה, נראה איך תיראה הדוגמה האחרונה ביפנית (עם קצת שינויים כדי שזאת תהיה דוגמה יותר טבעית):

で、その花瓶は誰が壊した？ ... de, sono kabin wa dare ga kowashita? ו, מי שבר את האגרטל? サミが壊したよ sami ga kowashita yo סמי שבר [אותו]​

שימו לב לשני דברים מעניינים בדוגמה: ראשית, לא רק שהטופיק בשאלה הוא לא סמי - אלה שמה שמסומן ב-WA הוא בכלל האגרטל (kabin), שאמור להיות מושא ישיר. צריך לזכור שהטופיק הוא נושא רעיוני, וזה אומר שהוא לא חייב להיות חופף לנושא הדקדוקי. במקרה הזה, האגרטל הוא בכהחלט הטופיק, כי לגביו אנחנו שואלים את השאלה (מי שבר אותו). סביר להניח שעצם זה שהאגרטל נשבר הוא מידע ישן שכבר הוזכר בשיחה, או שכולם יודעים על זה עוד מקודם, כי הם ביקרו אצל רמי אתמול אחרי שהאגרטל נשבר. לכן אנחנו מסמנים אותו ב-WA ולא ב-WO, וגם מעבירים אותו קרוב יותר לתחילת המשפט, כי ביפנית הטופיק נוטה להיות כמה שיותר בקדמת המשפט. אבל בכל זאת, אסור להתבלבל - מבחינה טכנית זה עדיין הנשוא, וזה לא האגרטל ששבר. אנחנו עוד נדבר על זה עוד בהמשך, אבל כשאתם נתקלים ב-WA ביפנית צאו מראש מנקודת הנחה שמה שבא לפני ה-WA הוא לא בהכרח הנושא הדקדוקי. העניין השני שחשוב לשים לב אליו זה ההשמטה של האגרטל בתשובה. תלמידי יפנית מתחילים נוטים לשכוח שמותר - ואפילו מומלץ - להשמיט נושא או מושא ביפנית כאשר הוא ברור מאליו. למרות שזה עלול להראות ככה, זה לא נכון שאפשר "ללכת על בטוח, ופשוט לציין את הנושא בכל מקרה". עצם ציון או השמטת הנושא הוא הצהרה בפני עצמה, ויש ניואנסים אחרים לכל אחת מן האפשרויות. במקרה הטוב, ציון מוגזם של נושאים עלול לגרום למשפטים שלכם להשמע טרחניים ומעצבנים במיוחד, ובמקרה הרע הוא יכול אפילו להעליב, גם אם זאת לא הכוונה. לכן, כשאנחנו באים לבחור בין GA ל-WA אסור לנו לשכוח שיש עוד אפשרות, חשובה לא פחות: להשמיט לגמרי את הנושא. במקרה הזה, ציון המושא היה מדגיש בצורה מיותרת את העובדה שמה שסמי שבר זה האגרטל, כשאנחנו כבר יודעים בעצם שמדובר באגרטל. בעברית אנחנו גם יכולים להשמיט את מה שכבר ברור, במיוחד בתשובה, אבל אז בדרך כלל אנחנו נשמיט את כל המשפט. למרות שזה אפשרי, לא מקובל להשמיט רק את המושא ("מי שבר את האגרטל?" - "סמי שבר") ואי-אפשר בדרך כלל להשמיט את הנושא כשמדובר בגוף שלישי ("את מה סמי שבר?" - "*שבר את האגרטל") אלא אם הנושא הוא החלק היחיד במשפט שאינו חידוש ("מה סמי עשה?" - "שבר את האגרטל" זה בסדר). גם ביפנית אפשר להשמיט את הפועל כשהוא ברור - לפחות בשפה לא רשמית. במקרה הזה, זאת תהיה אפילו תשובה טבעית יותר. אבל גם כשמשמיטים את הפועל, יש דבר אחד שבדרך כלל נשאר - ה-GA. ולכן, התשובה תהיה: sami ga. זה נובע מכך שהיפנית עדיין מעדיפה לציין שהתשובה החסרה הזאת ("סמי") מתייחסת לנושא של השאלה.

 

[GnomeBubble]

המשך 2

מתי צריך להשמיט אז אם נחזור למה שהזכרתי לפני כמה פסקאות, כשאחנו באים לבחור בין WA ל-GA, לפעמים האפשרות הנכונה היא "אף אחת מן השתיים". קצת מסובך לתאר את כל המקרים האלה, מכיוון שאלה בעצם המקרים היותר "רגילים". GA ו-WA הם ציינים מאוד מאופיינים. בבלשנות, כאשר יש מספר אפשרויות לבחור מתוכן מתוך קבוצת בחירה (שנקראת אצל הבלשנים פרדיגמה), אומרים בדרך כלל שברוב המקרים המקרים כל האפשרויות יהיו מאופיינות חוץ מאחת. האפשרויות המאופיינות יהיו אלה שההבחנות שהן מציינות מוגדרות יותר, כך שהאפשרות הבלתי-מאופיינת בעצם כוללת פחות-או-יותר את כל מה שהאפשרויות הלא מאופיינות לא מכסות. אפשר לראות את זה עם מין דקדוקי למשל. ברוב השפות שיש בהם שני מינים, כמו גם בעברית, המין הדקדוקי המאופיין הוא נקבה והמין הבלתי-מאופיין הוא זכר. כל מי שמינו אינו ידוע יהיה זכר ("אני לא יודע מי עשה את זה, אבל הוא יענש, ולא אכפת לי אם זה היה גבי או שושנה."), וכך גם קבוצות ממין מעורב. במקרה שלנו, אם ה-WA וה-GA שניהם מאופיינים, זה אומר שצריכה להיות גם אפשרות שלישית, לא מאופיינת, שנוכל להשתמש בה במקרים האחרים, "הרגילים". ואכן יש אפשרות כזאת - וזאת כמובן ההשמטה. מה שמושמט הוא בדרך כלל מידע ישן, ולכן יש נטייה טבעית להתבלבל ולחשוב שמדובר בטופיק - אבל כמו שציינתי בהתחלה, לא כל מידע ישן הוא טופיק. מעצם הגדרתו, מידע ישן הוא משהו שכבר ידוע, ולכן טבעי לחלוטין שהוא יהיה ברור מההקשר לעיתים קרובות ויושמט, כך שזה, ולא הסימון ב-WA, צריך להיות הדבר הטבעי ביותר עבורכם לעשות עם מידע ישן. הטופיק, שאותו אנחנו מציינים ב-WA, הוא סוג מיוחד מאוד של מידע ישן - מידע ישן שאנחנו מרגישים שיש סיבה טובה מאוד להזכיר אותו. בדוגמה הראשונה שהצגתי, השימוש ב-WA נבע מכך שהיה איזשהו שינוי נושא. אמנם כבר דיברנו על סמי, אבל דיברנו על היומולדת שלו שהיתה לפני חודש, ופתאום אני מציג סיטואציה אחרת לגמרי. קלפי המשחק משתנים, ואם אני אשמיט עכשיו את הנושא לא יהיה ברור על מי אני מדבר, כי הזכרתי שהייתי איתו בבית של רמי, ופתאום כבר לא כל-כך ברור אם אני מדבר עלי, על סמי או על רמי. וכך אנחנו מגלים את המאפיין המובהק של WA - הוא לא סתם מציין את המידע הישן שאנחנו מדברים עליו, אלא להדגיש מהו המידע הזה. יש כל מיני מקרים שבהם יהי לנו חשוב לעשות דבר כזה, ואחד מהם הוא כשאנחנו מחליפים נושא בשיחה, ופתאום המידע הישן כבר לא ברור. מהחלוקה הזאת בין שימוש ב-WA להשמטה, יוצר מבנה די סטנדרטי שיכול לעזור לנו להבין מתי אנחנו צריכים להשתמש בכל אחד. אני מדבר על הרצף הסיפורי. זה דבר שמאוד כדאי לשים אליו לב, כי הרבה מאוד מהמשפטים שאנחנו אומרים, ואולי בעצם רובם, באים בתוך איזשהו רצף סיפורי מסוים. בדרך כלל, הרצף הסיפורי הזה יתחיל במשפט עם WA (כדי להבהיר על מה אנחנו מתחילים לספר), וימשיך עם השמטות נושא. ברגע שנתקל ב-WA נוסף בתוך הרצף הסיפורי, זה לרוב אומר שאנחנו עוברים להתמקד בעניין אחר באותו הרצף, ומעכשיו נתייחס אליו.

שימוש מס' 2 של GA - פוקוס כללי כפי שציינתי, השמטה מציינת מידע ישן וברור, ו-WA מדגיש מידע ישן. אם GA עומד בניגוד לשני אלה, והוא מאופיין, הרי שהוא מדגיש בבירור השנושא שהוא מסמן הוא מידע חדש. סוג ההדגשה הזאת נקרא פוקוס. כפי שכבר הסברנו קודם, בשאלות ותשובות על הנושא, הוא יהיה באופן טבעי פוקוס, אבל נושא שהוא מידע חדש יכול להופיע גם במשפטים שאינם שאלה או תשובה. במקרה הזה אנחנו נתפוס את זה כהדגשה חזקה על הנושא. קחו את המשפט הבא. - "תנקה את כל הבלאגן שעשית." - "אבל סמי שבר את האגרטל הזה!" ביפנית:

でも、サミがこの花瓶を壊したよ！ demo, SAMI ga kono kabin wo kowashita!​

בעברית יש דגש ברור באינטונציה על סמי - יש כאן מידע חדש מודגש בבירור: מי ששבר את האגרטל הוא סמי. ברוב השפות, יש דגם של משפט שנקרא משפט מבוקע, והוא משמש לעיתים קרובות להדגשות כאלה. כך, בעברית אפשר גם לומר: "זה היה סמי ששבר את האגרטל" או "זה סמי שבר את האגרטל" (האחרון נקרא לפעמים משפט מבוקע חלקית), ובאנגלית it was Sammy who broke the vase או Sammy was the one who broke the vase. גם ביפנית אפשר גם להשתמש במשפטים כאלה. למשל:

花瓶を壊したのはサミだった kabin wo kowashita no wa SAMI datta​

כאן ה-NO משמש כדי להפוך את המשפט המשועבד לשם עצם, ולכן kabin wo kowashita no זה "מי ששבר את האגרטל". כל המשפט המשועבד מוצג כמובן כטופיק, ואז מה שבא אחר כך הוא באופן טבעי מידע חדש. כמו בעברית, גם ביפנית יש הבדל בין השימוש במשפט מבוקע לבין השימוש במשפט רגיל עם הדגשת הנושא (בעברית עם אינטונציה, ביפנית עם GA). הבחירה ביניהם היא כבר עניין מורכב יותר, וקשה לי להסביר אותה על רגל אחת בשתי השפות, חוץ מזה, זה משהו שלומדים לעשות אינטואטיבית עם הזמן, וזה כבר פחות מרכזי מההבדל בין GA ו-WA, אז לא נתמקד בזה יותר כאן, ונחזור לנושא המקורי. עוד שימוש מוגבל אך מעניין של GA שאפשר אולי להכניס במסגרת הזאת הוא משפט חלקי שמכיל רק נושא ו-GA (מעכשיו נקרא למשפט מהסוג הזה משפט-GA). ראינו כבר דוגמה למשפט כזה בתור תשובה לשאלה ("מי שבר את האגרטל?" - "sami ga"), אבל זה יכול להופיע במקרים אחרים. מקרה דומה באופיו למשפט-GA של תשובה הוא משפט-GA של שאלה. למרות שמבחינה פורמלית זה משפט שאלה, המשפטים האלה לרוב באים דווקא כתגובה לאיזה מידע שהרגע קיבלת:

ねぇ、聞いたか？　サミは先週の試験で１００点を取ったらしい。 nee, kiita ka? sami wa senshuu no shiken de hyaku-ten wo totta rashii. היי, שמעת? נראה שסמי הוציא 100 במבחן של שבוע שעבר. まじ？　サミが？ maji? sami ga? מה, ברצינות?! סמי?!‏​

מכאן אפשר להסיק שסמי הוא בערך האדם האחרון שהדובר השני מצפה שיקבל 100 במבחן. חשוב לציין שמשפטים תהייה מסוג הזה (כמו משפטי תשובה חסרים) לא מוגבלים למשפטי-GA. אפשר בעצם לקחת כל חלק מהמשפט ששמעת ולתהות לגביו, בתוספת המילת המתאימה, כך שהשאלה יכולה להיות גם: ?ano shiken de- במבחן ההוא?! (כנראה שהמבחן היה קשה במיוחד) ?hyaku-ten wo - מאה [נקודות]?!‏ ואפילו: ?senshuu no- [במבחן] של שבוע שעבר?!‏ סוג אחר לגמרי של משפט-GA הוא משפט-GA שמופיע בשאלה. כשאנחנו מציגים רק את נושא המשפט בצורה כזאת ולא מציינים מה קרה איתו, אנחנו בעצם שמים דגש חזק מאוד על הרימטיות שלו (סימונו בתור מידע חדש): לא רק שהוא מודגש בתור המידע החדש של המשפט, אלא שכל המידע האחר הושמט. בגלל שלא מדובר בתשובה לשאלה, המידע האחר ממש לא ברור מאליו (כך שהוא לא בהכרח מידע ישן), ולכן עצם השמטו כאן היא כמו לומר שהוא לא רלוונטי - הדבר החשוב במשפט זה הוא הנושא ולא הנשוא - או במילים אחרות, מה שחשוב במשפט הזה זה שהנושא עשה משהו או שקרה לו משהו, ולא מה שהוא עשה או מה שקרה לו. מכאן שהמקרה הכי אופייני למשפט כזה (לפחות בסרטים

) הוא משהו כזה:

עמי מתפרץ לחדר בריצה ואומר לכולם בקול היסטרי ומתנשף 大変だ！サミが！ taihen da! sami ga! זה איום ונורא! סמי...‏​

מכאן אנחנו אמורים להבין בקלות שמשהו נורא קרה לסמי. אבל כמובן שזה יכול לבוא גם בתצורה טיפה פחות דרמטית:

זוג צעיר יוצא מהבית ופתאום האישה נזכרת במשהו あっ！ケーキが！ אוי! העוגה!‏

ואז היא רצה בחזרה הביתה​

זה יכול להיות גם boushi ga אם אף למישהו הכובע או megane ga אם הלכו לו לאיבוד המשקפיים וכן הלאה. במקרים האלה זה די דומה לעברית ("הי - הכובע!"), רק שביפנית אסור לשכוח את ה-GA.

 

[GnomeBubble]

המשך 3

שימוש מס' 2 של WA - נושא רעיוני טהור לפעמים WA משמש כדי לציין נושא רעיוני טהור, שהוא בכלל לא חלק מהמשפט במישור הדקדוקי. מבחינה דקדוקית המשפט שבא אחרי הטופיק הוא עצמאי לגמרי - הטופיק יהיה בסך הכל נושא רעיוני שהמשפט מתקשר אליו בצורה כזאת או אחרת, והוא בעצם תוחם את המשמעות של המשפט לתוך מסגרת. ההבחנה בין השימוש הזה לשימוש הראשון של WA לא תמיד כל-כך ברורה, אבל נתחיל בכמה דוגמאות מובהקות, שבשבילן כדאי לחשוב עליו כסעיף נפרד:

この試験は良くやった kono shiken wa yoku yatta בקשר למבחן - עשית טוב (הצלחת טוב במבחן)‏ 今日はありがとう kyou wa arigatou לגבי היום - תודה (תודה על היום)‏ サミは成績が６０点です sami wa seiseki ga rokujuu-ten desu בנוגע לסמי - הממוצע הוא 60 (הממוצע של סמי הוא 60)‏​

כפי שאתם יכולים לראות, את המשפטים האלה קשה מאוד לתרגם בצורה מילולית, וחייבים לנסח את המשפט מחדש. המקור לבעיה הוא שהקשר בין הטופיק לשאר המשפט הוא לגמרי לא מוגדר, ולכן אין מנוס מלהבין את הכוונה ולנסח את המשפט מחדש. מקרה ספציפי נפוץ מאוד שבו משתמשים במשפטים מהסוג הזה הוא במשפט קיום מסוג "ל-A יש B". משפטים כאלה בדרך כלל נבנים בתבנית:

Ａ[に］はＢが｛ある・いる｝ A [ni] wa B ga {aru/iru}​

למשל:

サミはカメラがある sami wa kamera ga aru לסמי יש מצלמה 私には弟と妹がいる watashi wa otouto to imouto ga iru יש לי אח ואחות (קטנים ממני)‏ この車はサンルーフがある kono kuruma wa sanruufu ga aru למכונית הזאת יש גג-שמש ここは１０人がいる koko wa juu-nin ga iru יש כאן עשרה אנשים​

סוג נוסף של WA שימוש כזה ב-WA משמש לשאלות במשפט חסר. כמו משפטי-GA של שאלה, יש כאן משפט שאלה שמורכב מטופיק + WA, ומשמש כדי לשאול שאלה לגבי הטופיק. זה מופיע למשל בחילוף האיחולים הבסיסי הבא:

お元気ですか？ ogenki desu ka אתה בריא (כלומר: מה נשמע?)‏‏ お元気です。　あなたは？ ogenki desu. anata wa? אני בריא. ואתה?‏​

במקרה הזה יש בעצם חזרה על השאלה רק בשינוי טופיק. עוד דוגמאות:

סמי שואל את עמי אם רמי אצלו ומקבל תשובה שרמי כבר הלך, הוא שואל שוב じゃ、ハミは？ jaa, hami wa? אז מה לגבי חמי?‏

חמי אומר לעמי שהוא יזמין פיצה אם הוא יבוא אליו. עמי מסכים ובא לבקר, אבל לא רואה שום פיצה על השולחן ושואל ピザは？ piza wa? מה עם הפיצה?‏​

שימוש מס' 3 של WA - ניגוד שימוש מובהק מאוד של WA הוא כדי לציין דבר כלשהו שעומד בניגוד לדבר אחר. באופן עקרוני, זה די קרוב לשימוש הראשון - למשל:

ハミならもう帰っちゃったよ。　でも、ラミはまだここにいる hami wa mou kaechatta yo. demo, rami wa mada koko ni iru חמי - אם אתה מחפש אותו - כבר עזב. אבל רמי עדיין כאן.​

במקרה הזה, אפשר להסתכל על השימוש הזה כהתפתחות טבעית של השימוש הראשון. ממילא אנחנו צריכים להשתמש כאן ב-WA כדי לציין שהחלפנו נושא ואנחו מדברים עכשיו על רמי, אחרת תיווצר סתירה. אבל יש מקרים שבהם זה יותר מובהק:

דני מספר לרמי שהוא חושב שעמי גנב לו את השעון - רמי עונה アミはそんなことをやっていない ami wa sonna koto wo yatteinai עמי לא עושה דברים כאלה​

ה-WA כאן מציין ניגוד באופן מובהק, כי רמי היה יכול להשמיט את הנושא ולענות sonna koto wo yattenai ויהיה ברור שמדובר על עמי. בפועל, משפט כזה לא מתאים כאן, כי צריך להבהיר את הניגוד למה שדני אומר. יש אולי אנשים שעושים דברים כאלה (עובדה שגנבו לדני את השעון) אבל עמי לא. אם רמי היה מסכים עם דני ולא מציג ניגוד הוא היה משמיט את הנושא (עמי) בתשובה (למשל: mata nusunda no ka? - שוב [הוא] גנב?)

おいしい！やっぱりすし大好き！ oishii! yappari, sushi daisuki! זה טעים! כמה שאני אוהבת סושי!‏ あたしも！ atashi mo! גם אני!‏ あたしは別に atashi wa betsuni אני לא ממש​

כאן יש משפט חלקי עם ניגוד. הדוברת הראשונה מצהירה שהיא אוהבת סושי, הדוברת השניה מוסיפה שגם היא, והדוברת השלישית מנגדת את עצמה לאחרות ואומרת שהיא לא אוהבת סושי במיוחד. שימו לב ש-WA עומד כאן בניגוד ל-MO. תשובה עם MO מציינת הסכמה ותשובה עם WA ניגוד.

 

[GnomeBubble]

המשך 4 (וזהו)

שימוש מס' 3 של GA - משפטים תטיים השימוש העיקרי השלישי - והאחרון - של GA יכול להיות קצת מבלבל, כי בניגוד לשני השימושים הקודמים הוא לא בדיוק מציין את המידע החדש במשפט. מדובר בשימוש במשפטים שבהם אין הבחנה כל-כך ברורה בין המידע הישן לחדש. נתחיל עם חזרה קלה על השימוש הראשון בטופיק:

雨はなんて素晴らしいですね ame wa nante subarashii desu ne גשם זה פשוט נפלא, לא?‏​

אפשר לראות בקלות שהגשם הוא הטופיק גם בעברית, כי משפטים מהדגם "A זה B" הם בדרך כלל משפטי טופיק. נניח שזאת היתה ההתחלה של הרצף הסיפורי. עכשיו כולנו יודעים שהנושא הוא גשם, ואפשר להשמיט אותו בהמשך:

どんなに激しく降っても美しいです donnani hageshiku futte mo utsukushii desu לא משנה כמה חזק [הוא] יורד זה [עדיין] יפה​

אבל מה קורה כשאנחנו רוצים פשוט לומר "יורד גשם"? אי אפשר להשמיט את הנושא כי אנחנו רוצים לומר גם מה יורד. מכאן גם שהגשם הוא מידע חדש, ולכן אנחנו לא היינו רוצים להשתמש ב-WA. מצד שני, זה גם לא מתאים לאף אחד מהשימושים שלמדנו עד עכשיו של GA - הגשם הוא לא פוקוס - אנחנו לא מדגישים שדווקא הוא יורד ולא משהו אחר (למשל שלג), ואנחנו גם לא עונים על השאלה "מה יורד?". למעשה, זה לא משפט שאפשר לפרק אותו לחלקים כך שאפשר יהיה לשאול, בצורה שתשמע הגיונית, "מה יורד?" או "מה עושה הגשם?". המשפט כולו מתפקד כיחידה אחת, וכל המידע במשפט הוא חדש. למשפט מהסוג הזה, בו כל המשפט הוא יחידה רימטית אחת של מידע חדש, קוראים משפט תטי. בעברית לנו כמה דגמים אופייניים למשפט תטי, אבל אני אציג רק את הפשוט מהם, כדי להמחיש. מדובר בדגם של משפטים קצרים עם נושא ונשוא כאשר סדר המילים הוא נשוא קודם לנושא (הפוך לסדר המילים הרגיל בעברית). "יורד גשם", "קפץ הפקק", "נכבה האור" - כל המשפטים האלה מציגים את כל המשפט כיחידה כוללת של מידע חדש. כן - יש הבדל דק במשמעות בין ה"האור נכבה" ל"נכבה האור". אם התקשרתי לטכנאי כדי שיעזור לי לתקן מכשיר שהתקלקל, ואני אומר לו בטלפון "האור נכבה", סביר להניח שקודם לכן הוא ביקש ממני להשגיח על אחת הנורות (האור כאן הוא טופיק, ואני מציין לגביו שהוא נכבה) - אבל אם אמרתי לו "נכבה האור", כנראה שזה משהו קרה באופן פתאומי בלי שציפיתי לו, ולכן טרחתי לציין את זה בתור אירוע אחיד ולא כאיזושהיא הצהרה לגבי האור. אני לא בטוח אם זה ישמע ברור לכולם או לא, אבל זאת ההגדרה הבלשנית לנושא בכל אופן. לא צריך להבין אותה לעומק כדי להסתדר ביפנית, אבל לא יזיק להכיר. הבעיה היא שגם אם אנחנו יודעים לזהות משפטים כאלה בעברית, ליפנית יש הרבה יותר סוגי משפטים שלהם שאליהם היא מתייחסת כתטיים. אם נתחיל מהדומה, רוב משפטי האירוע מן הסוג שציינת קודם יהיו תטיים גם ביפנית, וכך גם שתי השפות מתייחסות למשפטי קיום כמשפטים תטיים (שימו לב שבעברית סדר המילים במשפטים כאלה הוא גם "הפוך" - "היה לילה", "יש עשן"). כאמור, משפטים כאלה משתמשים גם הם ב-GA:

雨が降る ame ga furu יורד גשם 明かりが消えた akari ga kieta נכבה האור​

זאת בניגוד ל:

雨は降る ame wa furu גשם יורד (זה מה שהוא עושה, כמו שהכלב נובח או החתול מילל) - או: הגשם (שדיברנו עליו קודם) יורד 明かりは消えた akari wa kieta האור (שסיפרתי לך שראיתי אותו קודם) נכבה​

כמובן שזה נכון גם לגבי משפטי קיום. במשפטים כאלה, הנושא (מה שקיים) יהיה כמט תמיד עם ga. משפט כמו mizu wa aru מאופיין באופן כל-כך חזק, שהוא מציין בדרך כלל ניגוד מאוד גבוה של הנושא ("אין לחם וסוכר, אבל מים - יש").

משפטים בהם הטופיק אינו הנושא הדקדוקי נגענו בזה קצת קודם, אבל לא פירטתי מספיק - יכולים להיות משפטים בהם הטופיק הוא לא הנושא אלא חלק אחר של המשפט. למעשה, המילית WA בכלל לא מציינת נושא דקדוקי, אלא רק את היותו של איבר במשפט טופיק. באופן עקרוני היא מצטרפת לאיברים במשפט אחרי כל המיליות האחרות וכך היא הופכת אותם לטופיק:

そんな所には行きたくない sonna tokoro niwa ikitakunai למקום כזה (טופיק) אני לא רוצה ללכת 山村さんとはもう話さない yamamura-san towa mou hansanai עם יאמאמורה-סאן (טופיק) אני כבר לא מדבר​

שימו לב שבמקרים האלה גם בעברית, כאשר הטופיק הוא משלים פועל, הוא מועבר לקדמת המשפט, למרות שבאופן רגיל הוא נמצא באמצע המשפט. אז אם במקרים האלה אנחנו מחברים את WA למילת היחס שמציינת את התפקיד התחבירי, למה אנחנו לא עושים אותו הדבר עם GA ועם WO? אז זהו, כאן יש לנו מקרה יוצא דופן. שתי המיליות האלה - ורק הן! - לא מופיעות כשהאיבר במשפט המתאים להם הוא טופיק והוא מסומן ב-WA. לכן, במקום לומר:

*sami gawa kabin wo kowashita *kabin wowa sami ga kowashita​

אנחנו אומרים:

sami wa kabin wo kowashita kabin wa sami ga kowashita​

זהו. זה הכל להיום.

 

[GnomeBubble]

אני אוסיף את זה יום אחד למאמרים

 

[Tenguy]

מדהים../images/Emo70.gif נוויל מזכיר לי אותו שומר הגבול הסיני

שבמשמרת שלו במקרה בא לאו-זי רכוב על פר, ולשאלתו הפשוטה לאו-זי כתב על המקום ונתן לשומר את חיבור המופת של הטאו-טה-צ'ינג....

 

[GnomeBubble]

טוב, זה היה כבר בהכנה הרבה זמן

כמו החיבור של לאו-דזה בעצם

האמת שזה עדיין לא שלם, אבל זה חלק מ"מחקר" מתמשך שאני עורך בנושא. זה נושא מעניין מאוד לדעתי, אבל בטח לא פיוטי כמו הדאו-דה-ג'ינג

 

[nevill]

domo arigato

 

[The Snow fox]

תודה רבה, כל הכבוד.

 

[jonbaum]

יא, ממש עבודת דוקטורט!

מאיפה כל הידע והדוגמאות האלה?

 

[GnomeBubble]

כמו שאמרתי לגיא ../images/Emo13.gif

אמנם זה משהו שנכתב בערב אחד, אבל זה מידע שאספתי כבר שנים, וניסיתי לארגן אותו בראש די הרבה בשנה האחרונה. זאת עוד לא ממש שלם, ויש כמה מונחים ועניינים שאני מנסה לעבוד עליהם. יש לי עוד הרבה לשכלל כאן לפני שאני מגיש אפילו עבודה סמנריונית בנושא - כי ברגע שאני אעשה דבר כזה, אני מצפיה לקטילות קשות. לדעתי הרעיון שלי עובד יפה מאוד ביפנית, אבל כמה מהרעיונות שעומדים מאחוריה הם לא כל-כך סטנדרטיים אצלנו בחוג

 

[Love chan]

באמת מסביר בצורה טובה, תודה. ^^