המשך 2
מתי צריך להשמיט אז אם נחזור למה שהזכרתי לפני כמה פסקאות, כשאחנו באים לבחור בין WA ל-GA, לפעמים האפשרות הנכונה היא "אף אחת מן השתיים". קצת מסובך לתאר את כל המקרים האלה, מכיוון שאלה בעצם המקרים היותר "רגילים". GA ו-WA הם ציינים מאוד מאופיינים. בבלשנות, כאשר יש מספר אפשרויות לבחור מתוכן מתוך קבוצת בחירה (שנקראת אצל הבלשנים פרדיגמה), אומרים בדרך כלל שברוב המקרים המקרים כל האפשרויות יהיו מאופיינות חוץ מאחת. האפשרויות המאופיינות יהיו אלה שההבחנות שהן מציינות מוגדרות יותר, כך שהאפשרות הבלתי-מאופיינת בעצם כוללת פחות-או-יותר את כל מה שהאפשרויות הלא מאופיינות לא מכסות. אפשר לראות את זה עם מין דקדוקי למשל. ברוב השפות שיש בהם שני מינים, כמו גם בעברית, המין הדקדוקי המאופיין הוא נקבה והמין הבלתי-מאופיין הוא זכר. כל מי שמינו אינו ידוע יהיה זכר ("אני לא יודע מי
עשה את זה, אבל
הוא יענש, ולא אכפת לי אם זה היה גבי או שושנה."), וכך גם קבוצות ממין מעורב. במקרה שלנו, אם ה-WA וה-GA שניהם מאופיינים, זה אומר שצריכה להיות גם אפשרות שלישית, לא מאופיינת, שנוכל להשתמש בה במקרים האחרים, "הרגילים". ואכן יש אפשרות כזאת - וזאת כמובן ההשמטה. מה שמושמט הוא בדרך כלל מידע ישן, ולכן יש נטייה טבעית להתבלבל ולחשוב שמדובר בטופיק - אבל כמו שציינתי בהתחלה, לא כל מידע ישן הוא טופיק. מעצם הגדרתו, מידע ישן הוא משהו שכבר ידוע, ולכן טבעי לחלוטין שהוא יהיה ברור מההקשר לעיתים קרובות ויושמט, כך שזה, ולא הסימון ב-WA, צריך להיות הדבר הטבעי ביותר עבורכם לעשות עם מידע ישן. הטופיק, שאותו אנחנו מציינים ב-WA, הוא סוג מיוחד מאוד של מידע ישן - מידע ישן שאנחנו מרגישים שיש סיבה טובה מאוד להזכיר אותו. בדוגמה הראשונה שהצגתי, השימוש ב-WA נבע מכך שהיה איזשהו שינוי נושא. אמנם כבר דיברנו על סמי, אבל דיברנו על היומולדת שלו שהיתה לפני חודש, ופתאום אני מציג סיטואציה אחרת לגמרי. קלפי המשחק משתנים, ואם אני אשמיט עכשיו את הנושא לא יהיה ברור על מי אני מדבר, כי הזכרתי שהייתי איתו בבית של רמי, ופתאום כבר לא כל-כך ברור אם אני מדבר עלי, על סמי או על רמי. וכך אנחנו מגלים את המאפיין המובהק של WA - הוא לא סתם מציין את המידע הישן שאנחנו מדברים עליו, אלא להדגיש מהו המידע הזה. יש כל מיני מקרים שבהם יהי לנו חשוב לעשות דבר כזה, ואחד מהם הוא כשאנחנו מחליפים נושא בשיחה, ופתאום המידע הישן כבר לא ברור. מהחלוקה הזאת בין שימוש ב-WA להשמטה, יוצר מבנה די סטנדרטי שיכול לעזור לנו להבין מתי אנחנו צריכים להשתמש בכל אחד. אני מדבר על הרצף הסיפורי. זה דבר שמאוד כדאי לשים אליו לב, כי הרבה מאוד מהמשפטים שאנחנו אומרים, ואולי בעצם רובם, באים בתוך איזשהו רצף סיפורי מסוים. בדרך כלל, הרצף הסיפורי הזה יתחיל במשפט עם WA (כדי להבהיר על מה אנחנו מתחילים לספר), וימשיך עם השמטות נושא. ברגע שנתקל ב-WA נוסף בתוך הרצף הסיפורי, זה לרוב אומר שאנחנו עוברים להתמקד בעניין אחר באותו הרצף, ומעכשיו נתייחס אליו.
שימוש מס' 2 של GA - פוקוס כללי כפי שציינתי, השמטה מציינת מידע ישן וברור, ו-WA מדגיש מידע ישן. אם GA עומד בניגוד לשני אלה, והוא מאופיין, הרי שהוא מדגיש בבירור השנושא שהוא מסמן הוא מידע חדש. סוג ההדגשה הזאת נקרא פוקוס. כפי שכבר הסברנו קודם, בשאלות ותשובות על הנושא, הוא יהיה באופן טבעי פוקוס, אבל נושא שהוא מידע חדש יכול להופיע גם במשפטים שאינם שאלה או תשובה. במקרה הזה אנחנו נתפוס את זה כהדגשה חזקה על הנושא. קחו את המשפט הבא. - "תנקה את כל הבלאגן שעשית." - "אבל
סמי שבר את האגרטל הזה!" ביפנית:
でも、サミがこの花瓶を壊したよ! demo, SAMI ga kono kabin wo kowashita!
בעברית יש דגש ברור באינטונציה על סמי - יש כאן מידע חדש מודגש בבירור: מי ששבר את האגרטל הוא סמי. ברוב השפות, יש דגם של משפט שנקרא משפט מבוקע, והוא משמש לעיתים קרובות להדגשות כאלה. כך, בעברית אפשר גם לומר: "זה היה סמי ששבר את האגרטל" או "זה סמי שבר את האגרטל" (האחרון נקרא לפעמים משפט מבוקע חלקית), ובאנגלית it was Sammy who broke the vase או Sammy was the one who broke the vase. גם ביפנית אפשר גם להשתמש במשפטים כאלה. למשל:
花瓶を壊したのはサミだった kabin wo kowashita no wa SAMI datta
כאן ה-NO משמש כדי להפוך את המשפט המשועבד לשם עצם, ולכן kabin wo kowashita no זה "מי ששבר את האגרטל". כל המשפט המשועבד מוצג כמובן כטופיק, ואז מה שבא אחר כך הוא באופן טבעי מידע חדש. כמו בעברית, גם ביפנית יש הבדל בין השימוש במשפט מבוקע לבין השימוש במשפט רגיל עם הדגשת הנושא (בעברית עם אינטונציה, ביפנית עם GA). הבחירה ביניהם היא כבר עניין מורכב יותר, וקשה לי להסביר אותה על רגל אחת בשתי השפות, חוץ מזה, זה משהו שלומדים לעשות אינטואטיבית עם הזמן, וזה כבר פחות מרכזי מההבדל בין GA ו-WA, אז לא נתמקד בזה יותר כאן, ונחזור לנושא המקורי. עוד שימוש מוגבל אך מעניין של GA שאפשר אולי להכניס במסגרת הזאת הוא משפט חלקי שמכיל רק נושא ו-GA (מעכשיו נקרא למשפט מהסוג הזה משפט-GA). ראינו כבר דוגמה למשפט כזה בתור תשובה לשאלה ("מי שבר את האגרטל?" - "sami ga"), אבל זה יכול להופיע במקרים אחרים. מקרה דומה באופיו למשפט-GA של תשובה הוא משפט-GA של שאלה. למרות שמבחינה פורמלית זה משפט שאלה, המשפטים האלה לרוב באים דווקא כתגובה לאיזה מידע שהרגע קיבלת:
ねぇ、聞いたか? サミは先週の試験で100点を取ったらしい。 nee, kiita ka? sami wa senshuu no shiken de hyaku-ten wo totta rashii. היי, שמעת? נראה שסמי הוציא 100 במבחן של שבוע שעבר. まじ? サミが? maji? sami ga? מה, ברצינות?! סמי?!
מכאן אפשר להסיק שסמי הוא בערך האדם האחרון שהדובר השני מצפה שיקבל 100 במבחן. חשוב לציין שמשפטים תהייה מסוג הזה (כמו משפטי תשובה חסרים) לא מוגבלים למשפטי-GA. אפשר בעצם לקחת כל חלק מהמשפט ששמעת ולתהות לגביו, בתוספת המילת המתאימה, כך שהשאלה יכולה להיות גם: ?ano shiken de- במבחן ההוא?! (כנראה שהמבחן היה קשה במיוחד) ?hyaku-ten wo - מאה [נקודות]?! ואפילו: ?senshuu no- [במבחן] של שבוע שעבר?! סוג אחר לגמרי של משפט-GA הוא משפט-GA שמופיע בשאלה. כשאנחנו מציגים רק את נושא המשפט בצורה כזאת ולא מציינים מה קרה איתו, אנחנו בעצם שמים דגש חזק מאוד על הרימטיות שלו (סימונו בתור מידע חדש): לא רק שהוא מודגש בתור המידע החדש של המשפט, אלא שכל המידע האחר הושמט. בגלל שלא מדובר בתשובה לשאלה, המידע האחר ממש לא ברור מאליו (כך שהוא לא בהכרח מידע ישן), ולכן עצם השמטו כאן היא כמו לומר שהוא לא רלוונטי - הדבר החשוב במשפט זה הוא הנושא ולא הנשוא - או במילים אחרות, מה שחשוב במשפט הזה זה שהנושא עשה משהו או שקרה לו משהו, ולא מה שהוא עשה או מה שקרה לו. מכאן שהמקרה הכי אופייני למשפט כזה (לפחות בסרטים
) הוא משהו כזה:
עמי מתפרץ לחדר בריצה ואומר לכולם בקול היסטרי ומתנשף 大変だ!サミが! taihen da! sami ga! זה איום ונורא! סמי...
מכאן אנחנו אמורים להבין בקלות שמשהו נורא קרה לסמי. אבל כמובן שזה יכול לבוא גם בתצורה טיפה פחות דרמטית:
זוג צעיר יוצא מהבית ופתאום האישה נזכרת במשהו あっ!ケーキが! אוי! העוגה!
ואז היא רצה בחזרה הביתה
זה יכול להיות גם boushi ga אם אף למישהו הכובע או megane ga אם הלכו לו לאיבוד המשקפיים וכן הלאה. במקרים האלה זה די דומה לעברית ("הי - הכובע!"), רק שביפנית אסור לשכוח את ה-GA.