שלום!

[Gilat104]

שלום!

קוראים לי גילת ואני בת 15. אני מגמגמת מאז שאני זוכרת את עצמי. מאז ומתמיד אמא שלי לקחה אותי לקלינאיות תקשורת וזה אף פעם לא עזר. לאחרונה שמעתי כמה וכמה פעמים על ברברה דם שהיא הופכת למגמגמים את החיים [במובן הטוב]. קראתי באינטרנט עליה ועל שיטת הטיפול שלה וזה בערך כמו מה שכל קלינאיות התקשורת עושות. השאלה שלי היא האם מישהו היה מטופל אצלה/עדיין ? האם הטיפול עזר, אפילו במעט? מה דורש הטיפול? כמה זמן? איך הגישה שלה כלפי המטופלים? תודה מראש לכל העונים! גילת.

 

[dudu2873]

ברוכה הבאה קודם כל...

תראי אני עשיתי טיפול אצל ברברה דם שהייתי בן 17 בערך היום אני בן 34 מצב הגמגום שלי היום יותר טוב מבעבר {לא קשור לברברה דם} עכשיו בקשר לטיפול אצלה הטיפול עוזר למשך 3 חודשים מקסימום הבעיה שאת צריכה לשנות את צורת הדיבור שלךלדבר יותר רגוע יותר בשקט כזה את מקבלת איתך ספר תרגילים להתרגל בבית ...משך הטיפול זה שלושה שבועות אח"כ ביקורת אחת ל3 חודשים משהו כזה..{אם אני זוכר נכון}. תראי אני פשוט חושב שאין טיפול לגמגום לא פה ולא בחו"ל ועוד משהו אני חושב שזה פשוט בזבוז זמן וכסף.. מקווה שעזרתי לך בקצת... דודו..

 

[Gilat104]

תודה

תודה על התגובה. יש עוד מישהו שהיה בעבר אצל ברברה דם ויכול לספר?

 

[shuky63]

אני עברתי אצל ברברה טפול בשנת 2000 ושני מפגשי

רענון השנה.זה לא פתר לי לגמרי את בעית הגמגום אבל זה נתן לי עוד כלי טוב להתמודד איתה. אני בשנים האחרונות מנסה להפנים את הרעיון שאני אדם מגמגם וזכותי לגמגם ורק במצבים שבהם מאד חשוב לי לדבר שוטף אני משתמש בכלים שעוזרים לי בכך. ושוב הכלי שקיבלתי אצל ברברה הוא כלי טוב. לא אסתיר ממך שבשנים האחרונות היו תגובות קצוניות לכאן ולכאן בפורום על הטפול שלה.מכאלה שהיא מאד עזרה להם עד אלה שטענו להחמרת הגמגום בעקבות הטפול. הטפול של ברברה עבר שנויים לאורך השנים והיום יש בו מעט מאד טכניקה כשהמטרה להפיק דיבור עם מינימום שליטה. נתקלתי במטופלים שלא הצליחו להבין את הרעיון של הדיבור הזורם ללא שליטה. המלצתי לבוא לפגישת הכרות של שעה שעתיים ורק אם מרגישים שמתחברים לרעיון ומבינים את הבסיס להמשיך הלאה כי התהליך כולו בכלל לא זול אבל כאמור את מי שמתחבר אליו הוא מצייד בכלי מצוין.

 

[dudu2873]

מה רמת הגמגום שלך שוקי..? {אחרי 7 שנים}

 

[shuky63]

כשאני באמת רוצה אני יכול להפיק דבור שוטף

לפני חודשים בסדנא לתרגול מצבי דבור של שושי נתתי הרצאה של 10 דקות על הטפול של ברברה דם אז לא יכולתי להרשות לעצמי לגמגם כשאני מסביר על הטפול ויצא שדיברתי 10 דקות שוטף לגמרי,כמובן כשאני מדבר בדרך הנכונה. ביום יום לא אכחיש שההרגלים הרעים (לשלוט בדיבור)משתלטים עלי לא פעם.זה לא שונה מהרגלים בכל תחום אחר. אני גם נאבק בעצמי להיות יותר אסרטיבי לעשות יותר פעילות גופנית ולאכול נכון וגם בתחומים האלה ההרגלים הרעים מנצחים הרבה פעמים.

 

[fat and cool]

אני זוכר...

שהייתי נוסע שלוש פעמים בשבוע להדסה עין-כרם בגיל 6... מה שהצריך אותי להפסיק לימודים(שנה ראשונה בבי"ס) למשך כמה חודשים, תירגלתי המון עד שנשמתי יצאה החוצה...

, וזהו. אני חושב שאם הגימגום מוגדר קל עד מזדמן אז צריך לעבור מחזור טיפול אחד כדי ללמוד יסודות לשטף דיבור נכון ומסודר, ומשם להמשיך הלאה. אני זוכר שרצו שאמשיך אבל סרבתי(כמה קטן ידעתי לעמוד על שלי...) ובדיעבד חזרתי למסלול הילדות התקין שלי. אני לא מצטער על ההחלטה. ברור שכל אחד וההתחבטויות וההחלטות האישיות שלו... וזה מה שצריך להוביל אותך. לכי לפי מה שהלב והבטן מנתבים לך... את הראש תפעילי לדברים יותר חשובים בחיים.

 

[nimi68]

טיפולים שונים בגמגום

יש פה הרבה דיונים האם הטיפולים השונים עוזרים או לא. כשעברתי טיפול אצל קלינאית תקשורת בגיל 30 ניסינו בהתחלה טיפול טוטאלי. כלומר, לשבור את צורת הדיבור הקודמת ולהתחיל דיבור חדש איטי להחריד. זה נכון שרמת הגמגום ירדה פלאים אך כך גם רמת הסבלנות של החברים שלי. בסוף הם אמרו שעדיף להם את המגמגם הישן והטוב מזה החדש שאורך משפטיו ארוך משעה או כאמרת הגשש החיוור: גמגם אוטוסטרדה

. כיום אני משתמש בטכניקה האיטית רק כשאני באמת נתקע חזק ולא מצליח להעביר את המסר (וזה העיקר). במרוצת השנים לומדים איך לשלב את הטכניקות השונות לקבלת רצף דיבור סביר. מניסיוני בן 40 השנה, רצף הדיבור תלוי בעיקר בביטחון העצמי. הפגם הפיסיולוגי, שאצלי הוא גנטי-סבא ודוד מגמגמים, שיוצר גמגום קל, מתוגבר בצורה משמעותית על ידי הלחץ הפסיכולוגי, שיכול לגרום לגמגום קשה. לדעתי, אם לומדים לשלוט בפסיכולוגיה (לא קל בכלל) מתגברים על 80% מהבעיה. לברברה דם לא הלכתי, למרות שפניתי אליה. שבירה טוטאלית של הדיבור לצורך בנית דיבור חדש נראתה לי כמו שבירה טוטאלית של האישיות, משהו שמזכיר טירונות בצבא (הספיקה לי אחת בגיל 18). יכול להיות שלמגמגמים קשים זה דווקא מתאים, כי עדיך לדבר לאט מאשר לא לדבר בכלל. לותיקים שבנינו: בר-לב דיבר מ א ו ד ל א ט והגיע למשרת שר.

 

[Gilat104]

....

רמת הגמגום שלי היא בינונית-קשה. אתה צודק כשאתה אומר שרמת הגמגום עולה או יורדת בהתאם לביטחון העצמי וככה זה בדיוק אצלי. כשאני מרגישה "לא מוגנת" וחסרת יכולת להגיב הגמגום מתגבר עד כדי כך שאני לא יכולה להוציא אפילו אות אחת ! אמרת שלא היית אצל ברברה דם אבל פנית אליה. האם היא לא קיבלה אותך או שאתה לא רצית בסוף?

 

[nimi68]

תשובה לגילת

גילת, בזמנו פניתי לברברה והיא אכן ענתה לי במכתב הזמנה לקורס שלה, מלווה בחומר עיוני מפורט. החלטתי לא ללכת לקורס משום שהוא דרש בזמנו-לפני כ 8 שנים (אין לי מושג איך זה היום) התנתקות מהחיים למשך שבועיים או יותר (אני לא זוכר בדיוק)-דרישה לא מציאותית לסטודנט. כמו כן, ציינתי קודם ששבירה טוטאלית של הדיבור לצורך בנייתו מחדש נראית לי כמו שבירה של האישיות. גם המחיר היה אז יקר-בקיצור, לא הסתדר. קלינאית התקשורת שלי עשתה עבודה נפלאה והיא מומנה על ידי קופת החולים (טיפול של שנה וחצי). טיפול בגיל מבוגר שונה לגמרי מזה שבגיל צעיר כך שגם אם לא היו לך קודם הצלחות יש תקווה. הכול כמובן תלוי בציפיות. כנראה שלעולם נשאר מגמגמים אבל נוכל לחיות עם זה יותר טוב (אין ניסים בחיים). הגדרת את עצמך כמגמגמת בינוני עד קשה. על סמך מה? לפעמים נראה לנו שאנחנו מגמגמים יותר קשה ממה שזה באמת כי הרגישות שלנו לגמגום גבוהה יתר על המידה. קחי ספר ותקריאי קטע ממנו לעצמך בקול רם. תקליטי את עצמך בניסיון השלישי או הרביעי לאחר שההתרגשות תעבור ותקשיבי להקלטה. זאת רמת הגמגום שלך. מעבר לזה הכול לחץ פסיכולוגי שניתן לטפל בו. את בגיל צעיר מאוד אבל גם רגיש ובעייתי(גם בלי גמגום). גם אני סבלתי מאוד בגיל שלך. קשה היה למגמגם להיות מקובל חברתית ובית הספר בהחלט לא היווה סביבה תומכת. הנחמה היחידה היא שיש חיים אחרי. עם השנים תראי שאפשר לחיות, ואפילו טוב, גם כשמגמגמים